הרפואה הקונבנציונלית מתחילה להכיר בכך שבריאות או חולי
אינם רק "קורים" לנו. הם חלק מדפוסי חשיבה, חלק מגופנפש. הגוף והנפש נמצאים
באינטראקציה יומיומית. קשרים אלו עלולים להתערער בעקבות אירועים וחוויות
טראומטיות אותם חווינו במהלך חיינו. מחלות רבות מקורן בגופנפש. לואי פסטר טען
כי "מחלות נגרמות פחות ע"י נגיפים מאשר ע"י מידת חסינות הפרט שאליו פולשים
הנגיפים".
גופנו משמש כמעין מראה על מה שמתחולל בנפשנו. הוא מספר על לחצים,
טראומות,הדחקות שאנו "סוחבים" אתנו במהלך השנים. למשל- כף רגל שנפצעה ואשר טווח
התנועה שלה מוגבל, תהפוך לחלק בלתי נפרד מתבנית הגוף שלנו. תנוחות של דיכאון,
שחצנות או איפוק, אותם אימצנו בתהליך הגדילה שלנו,מתבטאות בדרך החשיבה והתנועה
שלנו. תבניות מקובעות בגוף מנציחות את התהליכים הנפשיים שלנו.
התיאוריה הפסיכואנליטית מדברת על מנגנוני הגנה, ומשתמשת במושגים כמו הדחקה,
הכחשה, דחייה והשלכה , על מנת לתאר את הדרכים הרבות בהן "נעלמות" מתוך התודעה
שלנו מחשבות,
רגשות, זיכרונות ופנטזיות מן העבר. אבל אלה אינם נעלמים באמת. אנו עדין בנסיבות
מסוימות נזכרים בהם, חולמים עליהם, ולכולנו יש לפעמים הבזקים בלתי
מוסברים. אירועים פסיכולוגיים אלו מראים שאי אפשר לנתק מהנפש מחשבות, תפיסות
או אירועים שחוותה בעבר. אי תפקוד גופני כלשהו, הוא בבחינת סימפטום שהנפש
מאותתת לנו. במצבים פסיכוסומטיים למשל- איבר בגוף עלול שלא לתפקד כראוי, ללא
סיבה אורגנית. למשל- מעיים המתרוקנים כל הזמן בלי שתהיה לכך סיבה אורגנית, או
אדם אשר עוצר את הנשימה כמעט לגמרי מבלי שתהיה סיבה גופנית. תופעות גופניות
אלו, הן תשובה למסרים מן הנפש המנסה להתמודד עם חוויות הנתפסות כמאיימות, דבר
שהאדם כלל אינו מודע לו
שורשי הפסיכואנליזה היו בחקר ההיפנוזה. היפנוזה הוגדרה כמצב רגיעה המושרה על
המטופל, בו הוא פתוח להשאה (סוגסטיה). פרויד כיוון את מטופליו לדבר בחופשיות
על בעיותיהם בזמן היפנוזה, וגילה שמטופלים לאחר שהתעוררו חשו הקלה ניכרת. בשל
שחרור רגשי זה השיטה נקראה קתרזיס, העוזרת למטופלים לשחרר מתחים רגשיים
באמצעות שיחה על בעיותיהם
כך גם התגלה הלא מודע- אותו חלק של התודעה המכיל התנסויות שאינן מודעות לאדם.
ע"י עידוד המטופלים לומר כל מה שעולה בדעתם בלי להתחשב בהיגיון או בכללי נימוס,
גילה פרויד כי הם מתגברים בסופו של דבר על מכשולים פנימיים
בעקבות הנאמר לעיל, אפשר לומר כי ניתן לשחרר את הגוף מתבניות מקובעות וישנות
ע"י טכניקות בהם משתמשים ברפואה אלטרנטיבית :עיסוי, דמיון מודרך, רייקי או
טיפול רפלקסולוגי המובילים את המטופל להרפיה. בעזרת ההרפיה המתקבלת, ניתן לשנות
את זרימת האנרגיה בתוך הגוף, לשחרר תבניות מקובעות וישנות, וכך טווח התנועה של
הגוף גדלה. שינוי זה עשוי להשפיע על כל התבנית של גופ - נפש.
בדמיון מודרך למשל, הדמיה מחשבתית היא
מצב בו הנפש חושבת בתמונות. פעולת ההדמיה יכולה לעזור לנו להיות בריאים יותר.
יש בכוחה להביא אותנו לחיים עמוקים ובעלי משמעות רבה יותר. בזמן עיסוי, רייקי
או רפלקסולוגיה, במצב אופטימלי- כאשר הגוף נינוח, הוא מתפקד ביעילות,משחרר
טראומות זכורות, והגוף מתמלא באנרגיה חדשה ונקייה
גם הנפש חווה תחושת סיפוק וחיות.
הפיסיולוגית "אידה וולף" מצאה שטראומות פיסיות ורגשיות מקשיחות את רקמות
השרירים ורקמות החיבור בגוף.
במצב מעין זה, הגוף נוטה לעבור ממצב של
חיוניות, למצב של נוקשות וחוסר איזון כללי. באופן כזה, הנוקשות של הגוף עלולה
לצמצם את טווח הגמישות הרגשית שלו, זאת בהשוואה למצב בו הגוף נמצא במצב של
הרפיה.
עיסוי עמוק, עשוי לשחרר שרירים ורקמות חיבור ולאפשר לגוף להגיע ליציבה מאוזנת
יותר. בעזרת שחרור מטראומות ישנות אותן החזיק הגוף זמן ממושך, ניתן כאמור
להגביר את הבריאות והחיוניות, להקל לחצים ומתחים ולעודד צמיחה ופתיחות בכל
רמות התפקוד. העיסוי גורם לשחרור רגשי ואנרגטי פיזי
בעזרת טיפולים ופעולות אלו בתוספת מדיטציות, יוגה, שימוש באבני חן, קריסטלים,
תורת הפאנג שואי ועוד, ניתן להגיע למצב גופני ורגשי טוב יותר ולשיפור איכות
החיים בצורה משמעותית.
על היחסים בין הגוף
לנפש תוכלו להמשיך לקרוא בכתבת ההמשך - כאן
