כיצד לסלק את השלילי מחייך?

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, דר' פינקי פיינשטיין
הפלוס הוא מצב טבעי ולא "בשמיים". כלומר – אושר, עושר, שמחה, סיפוק, הנאה, מימוש עצמי – כל אלה מושגים שיכולים להיות ארציים יותר ומעשיים יותר.

אחת הבשורות העיקריות של התורה הפסיכו קריאטיבית ושל הטיפולים והסדנאות הנגזרים ממנה הוא עיקרון המעבר ממינוס לפלוס. זהו עיקרון יסודי ומשמעותי שנוגע באספקטים רגשיים, מעשיים ורוחניים כאחד. מבחינת תפיסת העולם הטיפולית קובע הרעיון הזה שהדרך היחידה הקיימת לטיפול היא מעבר ממינוס לפלוס ולא שום דרך אחרת. במילים אחרות – אם ישנה בעיה, אם יש סימפטום שמהם סובל האדם, הגישה הנכונה לטיפול ולריפוי לא יכולה להסתפק בחיפוש הדרך ל"העלמת הסימפטום" (כפי שנהוג ברפואה הקיימת בעולמנו). הגישה הנכונה היא להפוך את הבעיה ואת הקושי (המינוס) לתחילת דרך לתהליך טיפולי שיגרום לאדם להפוך למאושר, מסופק, בכיוון של מימוש עצמי, אהבה עצמית ויכולת לנהל חיים שיש בהם מידה רבה של שמחה ותענוג. כך ורק כך רואה התורה הפסיכו קריאטיבית את מהות הטיפול ומהות השינוי. מעבר ממינוס לפלוס.

איך זה פועל?
קודם כל אנחנו מאמינים שהפלוס הוא מצב טבעי ולא "בשמיים". כלומר – אושר, עושר, שמחה, סיפוק, הנאה, מימוש עצמי – כל אלה מושגים שיכולים להיות ארציים יותר ומעשיים יותר כשתופסים אותם כדרך הטבע וכמושגים שיש אפשרות סבירה להשיגם. אם זו דרך הטבע ואם בכל אדם יש את ה"קוד" לחיי שמחה וסיפוק, כל מה שנותר לעשות הוא להשיב את האדם אל הטבע שלו. אם כך – התהליך הטיפולי הוא סוג של גמילה וחיבור מחודש למשהו פנימי שכבר קיים. זה נמצא שם כל הזמן.
 
בתוך התפיסה הזו שוכנת תפיסה נוספת. 
זו תפיסת הכוח החיובי והאנרגיה השימושית שמצויים בתוך ה"מינוס". אנחנו רואים בעיה כביטוי של אותם כוחות חיוביים שעקב נסיבות החיים עוותו, התכווצו, השתבשו ויצאו החוצה בצורה שמזיקה במקום מועילה כפי שהם אמורים להיות באופן טבעי.  כלומר – אנחנו ממש לא רוצים "להשמיד" את הבעיה משום שבתוכה יש את גרעין ההבראה. ה"סוד" לחיים מספקים ועשירים מצוי בתוך הקושי ולא מחוצה לו. שיפוטיות כלפי בעיות ו/או ניסיון "להעלים" אותן על ידי "כדורי פלא", “סדנאות מהירות להארה מהירה" ועוד אמצעים שונים ל"דילוג" מעל מה שכואב, מכעיס ומתסכל לא יכולים באמת לרפא ולחולל שינוי משמעותי. הקונספציה המרכזית כאן היא מציאת הדרך למעברים רבים ככל הניתן ממינוס לפלוס, לשחרר את הכוחות הבריאים המצויים בתוך הבעיה, אותם כוחות שהתכווצו והסתגרו.

ניקח לדוגמה שתי בעיות משמעותיות מתחומי הגוף ונפש. מחלת הסרטן ודיכאון.
הסרטן נתפס לפי התורה הפסיכו קריאטיבית, לפחות בחלק, כמצב בו נוצרה אצל האדם "סגירה" כמעט הרמטית של כוחות חיוניים ויצירתיים שבו, עד כדי כך שהוא אינו מודע לכך. אותם כוחות חיוניים ויצירתיים, לפי תפיסה זו, מוצאים לבסוף נתיב לביטוי יצירתי פראי וחסר רסן, על ידי יצירת גידולים ממאירים, שאינם מצייתים לחוקי הגוף (להרחבה אני ממליץ על ספרי – “סרטן יצירת חיים"). הטיפול המתאים כאן לא יוכל להסתפק בהסרת הגידולים אלא ביצירת הרגלים חדשים של חיפוש, אהבה עצמית וביטוי הכוחות הרגשיים ליצירה מספקת כדרך למנוע את המשך סגירתם וכליאתם. לא מעט אנשים נעזרו בדרך הזו ושיפרו את מצבם בהתמודדות עם הסרטן.
 
הדיכאון נתפס על ידנו כמצב המייצג הצטברות של תסכול ואי הפעלת התשוקה הטבעית שבאדם במגוון תחומים, עד כדי חווית דיכוי כללית. כאן אין תפיסה של כוחות ש"נכלאו", כמו בסרטן, כי אם כוחות משוחררים וזמינים, כוחות שהם אפילו מוכרים לאדם, שלא קיבלו "אישור" לממש עצמם לכדי ביטויי התשוקה הטבעית. כוחות אלה, לבסוף משלא מקבלים הכרה ובמה, הופכים להיות כוחות המופעלים כנגד נפש האדם. מי שבדיכאון חש שהוא מותקף על ידי עצמו עם ביקורת עצמית קטלנית, עם חוסר סובלנות כלפי עצמו, עם אכזבה כללית מעצמו, עם חוסר חשק לתפקד ולהתקיים. זה כמו לחיות עם אבן גדולה וכבדה המונחת לך על בית החזה. קשה מאד. הטיפול המתאים כאן לא יכול להסתפק ב"העלמת סימפטומים של דיכאון" אלא במציאת דרכים להפעלה טבעית, חיובית ונכונה של כוחות התשוקה הקיימים באדם משחר נעוריו. אנחנו מלמדים את המטופלים לומר יותר ויותר "מגיע לי חיים עם תשוקה", אנחנו מלמדים אותם להתחבר מחדש אל התשוקה שבהם, אנחנו מראים להם היכן הם הזניחו את הצרכים הרגשיים הבסיסיים שלהם ואנחנו מסייעים לא להפוך לאנשים "רגועים ומאוזנים", כי זה לא טבעי אלא לאנשים שמחים יותר, מסופקים יותר ומתענגים יותר. זו תפיסת הבריאות שלנו וזהו יעדנו היחיד והבלעדי. אגב – זה עובד יפה.
 
בקיצור – אם כבר משקיעים אנרגיה בטיפול ובריפוי- למה שלא נרכז את המאמצים והמשאבים במעבר ממינוס לפלוס במקום רק "לנטרל את המינוס"? הפלוס לא רק שנעים יותר ממצב "ניטראלי" הוא גם טבעי יותר, נעים יותר ומשמש המניע האמיתי מחזרה עתידית למינוס הלא כל כך רצוי.
 
אחד האמצעים המרכזיים למעבר המבורך הזה הוא היצירה הרגשית. זה כמו מפתח, כמו קוד או אמצעי הפעלה, שמשחרר את הפלונטר שנגרם מהסתבכות הכוח החיובי לכלל כוח שלילי ומזיק. פעמים רבות אפשר לגלות עד כמה לא יעיל לנהל שיחות ארוכות וחוזרות לגבי בעיות וקשיים. לפעמים נדמה אפילו שבעיות מתקבעות יותר ונתקעות יותר בד בבד עם דיבורים חוזרים לגביהן. הפתרון אינו נמצא שם, במנגנונים הקוגניטיביים של השיחה ושל ההבנה. הפתרון נצא באותו מקום בו נוצרה הבעיה – בטריטוריה הרגשית בלבד. אותה טריטוריה בה נחסמו הכוחות החיוביים והפכו למשהו מעיק ומעצבן. היצירה הרגשית היא זו שיכולה לפרוק באופן שוטף ויעיל את האנרגיה שהצטברה ושהפכה לקושי. היא לא רק פורקת את האנרגיה הזו, היא הופכת את הכוחות הגלומים בה לאמצעי התחדשות, הנאה וסיפוק.
 
היצירה הרגשית – אינטואיטיבית, כמו זו שבה אנו משתמשים בציור אינטואיטיבי וגם בחלקים מהטיפול הפסיכו קריאטיבי מונעת מכוחות אלה ומפעילה אותם בו זמנית. אלה כוחות טבעיים שבהגדרתם הבסיסית קיימות דרכים שונות ומגוונות ליצירת מצבי ריפוי. כאשר היצירתיות הרגשית בפעולה נוצרות חוויות של תנועה ושל שינוי. המהות האמיתית של הכוחות הרגשיים היא יצירה והמצאה. כאשר מחזירים להם את הכוון הטבעי שלהם הם מסתדרים מחדש ומתבטאים בחיוניות מענגת. הם "חוזרים הביתה".
 
היצירה האינטואיטיבית – רגשית, זו שאינה נוגעת באופן מילולי וישיר ב"בעיה", מאפשרת ליצור "מעקף" קל ונוח יחסית, כזה שאמנם תהיינה התנגדויות ליישומו אך הוא עדיין אפשרי ונעים למדיי לביצוע. כאשר המעקף הזה מתרחש ניתן "להזרים" דרכו ביטויים מעשיים ומיידיים של מה שנתקע ושמכאיב, בלי לגעת בזה באופן "ישיר". המעקף הזה מאפשר לדברים להתנקז ולצאת ללא "טראומה מיותרת ואף עם חיוך קטן, שיכול להפוך לגדול.

בעיות הן תופעה ממכרת.
רוב אם לא כל הבעיות הן למעשה תופעה כזו, שרק תהליך גמילה שמוביל לחיים מסוג אחר יכול באמת לפתור אותן. הטבע הממכר של הבעיות גורם לנו להיתקע איתן ואף להאמין שלא ניתן באמת להיפרד מהן ולחיות חיים מספקים בלעדיהם או אף בדרך הפוכה מהן. אדם שחי שנים בחובות ובמרדף אחרי הכסף לא שם לב, אולי, שהתרגל למצב הזה. הוא אולי מייחל ליום בו לא יהיו לו יותר חובות ושלא יתקשרו אליו מהבנק, אך זהו רק נטרול הבעיה. זה לא יעזור. רק מימוש הכוחות היצירתיים שלו ומציאת נתיב מקורי וייחודי לביטוי אישי יוביל אותו לעשייה מהנה ומספקת ששכרה בצידה. ההתמכרות שלו לחובות מהווה ביטוי חיצוני לבלימת הכוחות החיוביים שבו, כוחות שממשיכים להיות בלומים ואף מפריעים, כל עוד לא מאפשרים להם ביטוי שיש בו חווית מימוש ועונג.
 
יתכן וזה נראה מוגזם. אם זה נראה לך מוגזם אז סימן שאתה מכור! אם המעבר ממינוס לפלוס נראה קצת כפנטזיה גדולה מדיי סימן שיש התמכרות למינוס. הפלוס הוא טבעי ולא "בשמיים" אך הוא מחייב את האדם להיות יצירתי וערני לביטוי שוטף של הרגשות שלו באופן יצירתי ומקורי. התורה הפסיכו קריאטיבית מציעה לאדם מגוון דרכים למעבר הזה. כל המוצרים שלנו, הערכות, הסדנאות, הקורסים והספרים ממוקדים לאותה הצומת, לאותה הנקודה בה אדם יכול להחליט וגם לבצע את המעבר החיוני והנכון ביותר – ממינוס לפלוס באמצעות שימוש בכוחות היצירתיים שבו. זה מחייב הגברת אהבה עצמית, זה מחייב צמצום הביקורת העצמית וזה מחייב אומץ טבעי להתנסויות יצירתיות שונות עד למציאת הדרך המתאימה לכל אדם באופן אישי.
 
האמינו לי, זה כל כך מעשי ואפשרי!
האדם פיתח אמצעי השמדה המונית באנרגיה אטומית וכעת הוא מחפש בבהלה דרכים למנוע את אותו נשק מלפעול. אם אנחנו מסוגלים לייצר כזו אנרגיה שיכולה כל כך להשפיע, אנחנו בוודאי יכולים לייצר אנרגיה שתפעל לטובתנו ולרווחתנו. האנרגיה הזו נמצאת בפנים, תמיד, ותצא החוצה באמצעים של יצירה רגשית וכל מה שסובב אותה.