יוצאים מהקופסא

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, קבלה לעם- דודי אהרוני
לכאורה, מי אינו יודע מהי המציאות? הרי היא כל הנראה לעין – הבתים שמסביב, האנשים, היקום כולו. זוהי המציאות. מה, לא?!

הסיור ב"דיאלוג בחשכה" ממחיש לנו בצורה נפלאה את המציאות בהיעדר חוש ראייה. מדהים לגלות כיצד החושים האחרים נרתמים מיד כדי לחפות על החסר, ויוצרים תמונה שונה לחלוטין מזו שהכרנו. אך מה זה אומר על המציאות שלנו? האם ייתכן כי תמונת העולם החיצוני, שנראית לנו כל כך בטוחה ויציבה, תלויה אך ורק בתכונותינו הפנימיות? ומה יקרה אם במקום לאבד חוש, יתווסף לנו חוש נוסף?

כדי לנסות ולענות על השאלות הללו נבין תחילה כיצד אנו "תופסים" את המציאות שסביבנו.

לצורך ההסבר נְדַמֶה את האדם לקופסה סגורה שבה חמישה פתחים: עיניים, אוזניים, אף, פה וידיים. דרך פתחים אלה אנו קולטים פיסות של מידע מהעולם הסובב אותנו. מידע זה נכנס לקופסה ועובר בתוכה תהליך של עיבוד פנימי. תהליך העיבוד הזה יוצר את התמונה שאנו מכנים מציאות.

למעשה, אנו מוקפים במגוון עצום של צבעים, טעמים, ריחות וצלילים, שרובו כלל אינו נתפס בחושינו. אנו מרגישים רק את אותו חלק מזערי שקופסת החושים שלנו מסוגלת לקלוט.

למשל, העין האנושית מכוונת לאורך גל המתאים לטווח שבין הצבע הסגול ובין הצבע האדום. לכן איננו מסוגלים לראות גל שאורכו קצר מן הסגול, כמו האולטרה-סגול. אך אם נצטייד במכשיר קליטה מתאים, אשר מתרגם את הגלים שנמצאים סביבנו לאורך הגל שמתאים למכשירי הקליטה הטבעיים שלנו – האוזן, העין, האף וכו' – נוכל להכיר בקיומם של אותם גלים. מקלט הרדיו הוא דוגמה טובה לכך: תחנות רדיו רבות משדרות במשך היום, אבל רק כאשר אנו מכיילים את מכשיר הרדיו כך שיקלוט תדר מסוים ביכולתנו לשמוע את שידוריהן.

כדי לקלוט את התדר הרצוי יוצר המקלט גל זהה לגלים שנמצאו באוויר גם לפני שהפעלנו אותו. כך הוא מתרגם עבורנו את השדר שנוצר בתחנה, מתדר שאינו מוחשי לתדר שהאוזן שלנו מסוגלת לקלוט. באופן דומה, גם אנו תופסים את התדרים שקיימים מחוץ לנו רק על פי "התדר הפנימי" שאנו מייצרים בתוכנו, לפי מידת ההתאמה שלנו אליהם. המקובלים מכנים זאת בשם "חוק השתוות הצורה". האם זה אומר שאם נדע כיצד לכייל את עצמנו נכון יותר, נוכל "לתפוס" מציאות רחבה יותר? מתוך ניסיונם המוכח של המקובלים, התשובה היא כן.

לדבריהם, העולם שלנו מוקף בכוח עליון שכל רצונו למלא אותנו בהנאה אין סופית. כדי "לקלוט" את אותו תדר של אהבה ונתינה וליהנות משפעו, עלינו להידמות לו בתכונותינו, כלומר לייצר מתוכנו "תדר" דומה כלפי הזולת.

הבעיה היא שמטבעו האדם חושב על תועלתו הפרטית בלבד. כתוצאה מכך, במישור הרוחני קיים "חוסר השתוות צורה" בין האדם ובין הכוח שמנהל את חייו. לכן האדם לא מסוגל לקלוט את הכוח הזה. אך אם נלמד כיצד להתעלות מעל האגו שלנו, אם נרכוש חוש חדש – חוש של אהבה ונתינה, נוכל להרגיש עולם חדש ורחב, עולם שכולו טוב.

ההבדל בין הרגשת החיים שאנו מרגישים עתה ובין הרגשת החיים שביכולתנו להשיג, הוא אדיר. ספר הזוהר מתאר זאת כנר דקיק או ניצוץ קטן לעומת האור האין סופי. הוא מוסיף ואומר כי כל אחד מאתנו צריך ויכול לממש את הפוטנציאל שטמון בו כאדם, ולהגיע להרגשה הזו עוד במהלך חייו בעולם הזה.