מרגישים אשמים? איך אנחנו יכולים להפטר מרגשות אשמה

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, ד"ר פינקי פיינשטיין
רגשי אשם הם תחושה לא נעימה שאדם חש כשהוא מרגיש שמעשה שלו, או – אי מעשה שלו, גרם לפגיעה באדם אחר. איך אנחנו יכולים להתגבר על רגשות אלה

רגשי האשם נפוצים מאוד ועומדים מאחורי התנהגויות ובחירות רבות שאנשים עושים, גם אם הם אינם מודעים לכך. השימוש ברגשי האשם מוגזם ומופרז ופעמים רבות משבש את כושר השיפוט של האדם, מעצים את הביקורת העצמית שלו ואת הגינוי העצמי שלו, מרחיק אותו מכוחותיו היצירתיים בריאים ובסך הכל מסב לו בעיקר נזק.

רגשי אשם הם תחושה לא נעימה שאדם חש כשהוא מרגיש שמעשה שלו, או – אי מעשה שלו, גרם לפגיעה באדם אחר. אנו ממהרים לחרוץ דין ולהאשים את עצמנו בכך שהיינו "לא בסדר", ובכך אנו, כביכול, מעניקים לעצמנו את ה"עונש" לו אנו ראויים על מה שעוללנו, אם עוללנו בכלל.

רגשי האשם הם יצירה אנושית מורכבת וייחודית. אני לא חושב שלשימפנזות יש רגשי אשם, למשל. האדם מלמד את עצמו כיצד לסבול ולכאוב בכל פעם שהוא מאמין שהוא פגע באדם אחר. זו יצירה אנושית שמקורה בפחדים של האדם מפני כוחותיו שלו. במקום לתת לכוחותיו את הבמה היצירתית הראויה והנכונה, פוחד האדם הממוצע מלבטא את מלוא כוחותיו, מתוך חשש שזה יגרום נזק כלשהו. רגשי האשם משרתים את הפחד הזה, מעצימים אותו ומקבעים אותו. האדם לומד לפחד באופן קבוע מעצמו ומכוחו, ולומד לצמצם את השאגה הטבעית והבריאה, שרוצה לצאת מחזהו, מפעם לפעם. מה שאנו מדמיינים שאנו עלולים לעשות, לאחרים, רחוק מאד מהמציאות, כי איננו כל כך מזיקים, אך קשה לשכנע את עולם הפנטזייה הפנימי, העשיר וחסר הגבולות. יחד עם זאת, ניתן ללמדו הרגלים חדשים.

רגשי אשם הם הלקאה עצמית חסרת בקרה עם מסר ברור – "אני לא בסדר ויהיה לי קשה מאד לתקן את מה שעשיתי". רגשי אשם הם למעשה פעולה אנוכית ביותר בה אנו נוקטים ברגעים מסוימים. אנו מתקשים להתבונן בסיטואציות כפי שבאמת התרחשו, מסרבים להכיר בכך שבכל רגע בחיינו אנו באמת עושים מה שאנו יכולים מתוך כוונה טובה. רגשי האשם אין בהם שום קשר בהכרת אחריות במעשה שעשינו, אין בהם שום החלטה מעשית לתיקון נזקים שאולי גרמנו. רגשי אשם מתרכזים בפעולה פשוטה ופרימיטיבית למדיי – להיתקע בהאשמה עצמית. אם אדם חש צורך להתנצל על מעשיו שיעשה זאת ושימשיך הלאה. התקפה עצמית, בנוסף להתנצלות, אינה משרתת איש ואף לא מרפאה נזק שאולי נגרם לאדם אחר. כלל לא. זו התעסקות של אדם עם עצמו ולא עם טובתו האמיתי של האחר.

כשאדם פוגע מתוך כוונה תחילה באדם אחר, מכל סיבה שתהיה, בדרך כלל הוא לא יחווה רגשי אשם. הוא יצדיק את פעולתו לפני ביצועה, בינו ובין עצמו, ו"יגבה" את עצמו על כך שיחולל פגיעה באחר. רגשי האשם מתעוררים בדרך כלל כשהמעשה המדובר אינו מתוכנן ואינו תוצר של כוונה ברורה להזיק.

המסר הסמוי שאדם מעביר לעצמו בעודו מתבוסס בביצת רגשי האשם – "אני אדם לא טוב, אם לא אשגיח על עצמי מספיק בטח אפגע בכל מיני אנשים, המילים שלי אינן אחראיות, ההחלטות שלי מסוכנות לי ולסביבה…" ועוד ועוד.

אדם המעוניין בחיים בריאים ומספקים זקוק לנתיב חיים המכיל עשייה מספקת ומאתגרת, מערכות יחסים בריאות ותחושת זהות ושייכות. סגנון חיים כזה מביא עמו יצירתיות רבה ומיעוט בתקלות ובמחלות. חיים כאלה אינם יכולים להתקיים בד בבד עם ריבוי רגשי האשם. חיים יצירתיים ומספקים מלאים בניסיונות, ניסויים והתנסויות. חיים יצירתיים הם כאלה שמאפשרים טעויות וחיפוש הדרך, גם אם זה לא תמיד מצליח. רגשי אשם לא מאפשרים לסגנון חיים כזה להתרחש. רגשי אשם מעכבים ותוקעים, כי הם מעבירים מסר לאדם – "היזהר מאד!!, בחירותיך פוגעות באחרים!!!". אדם שמאמין לרגשי האשם האלה וחי על פי הם מוצא לעצמו דרך מעולה להפסיק את צמיחת חייו, ומספר לעצמו סיפור אשליה שהוא לא יכול באמת לנוע קדימה וליצור שינויים בחייו.

לצערי הרב, קיימים אנשים רבים המכורים לרגשי אשם. מצב זה עלול להוביל גם לדיכאון ומיאוס בחיים. כמה אפשר לחיות, שלא לדבר על לחיות בשמחה, כשהאדם מגנה את עצמו וחורץ על עצמו דין רודף, כמעט על כל מעשה שלא מצליח לו, או על מעשים שמישהו אחר החליט שהם פוגעים, לא טובים או לא נעימים? התמכרות לרגשי אשם כמוה כהתמכרות לסם, ויתכן והגמילה קשה שבעתיים. זו דרך נהדרת לחסום את אתגרי הצמיחה היצירתית של האדם וקשה להבין, לזהות ולטפל בה.

לסיכום, אחבר את רגשי האשם למודל היצירתיות בחיי היום יום. מרבית בני האדם, לפי הבנתי, אינם מגשימים את הפוטנציאל היצירתי הגלום בהם. פוטנציאל זה חבוי היטב באזורים לא מודעים ולא קל לשלוף אותו החוצה, אלא בעזרת עבודה מתאימה. האדם המודרני בנה לעצמו, עקב הפחד לבטא את מלוא הפוטנציאל שלו, מחסומים רבים מפני האפשרות שעוצמה זו תצא אל הפועל. אחד מהמחסומים האלה הוא רגשי האשם, שמעביר לאדם מסרים רבים של סכנה, של הכורך בזהירות, של נזיפות חוזרות ונשנות על טעויות, של חוסר סובלנות של אדם כלפי עצמו.

אני מאמין שהאדם ביסודו טוב ומעוניין בטוב. המיעוט השולי של אנשים המכונים "אנטי סוציאליים – פסיכופאטיים" מאופיינים בהיעדר רגשי אשם. רגשי האשם הם נחלתם של אנשים טובים, המכים את עצמם שלא לצורך וללא תועלת. אנו באמת מנסים כמיטב יכולתנו. זה ממש בלתי אפשרי להתקדם אם נחטיף לעצמנו מכות על כל שגיאה ובכל פעם שנדמה לנו שמישהו בדרך, במקרה, נפגע (אם בכלל). אפשר להתנצל, אפשר להסביר, אפשר להציע עזרה ולאחר מכן הכרחי לקום, לחייך באומץ  ולהמשיך לצעוד ליעד ההתפתחות היצירתית הבאה, נקי מכל אשמה. אם אתה יודע כל כך טוב להאשים את עצמך, למד גם לזכות את עצמך מאשמה ולשחרר את עצמך מתא המעצר שיצרת לעצמך, בעצמך.