איזון מנגנון הרעב והשובע

מאת: אלטרנטיבלי, דר' ND יעל גורסטן
כל הזמן מרגישים רעבים? כיצד פועל מנגנון השובע בגוף

מנגנון הרעב והשובע הוא אחד המנגנונים המפותחים והמורכבים בגוף האדם.
כשצמאים המים טעימים, אך כשמרווים את צימאוננו המים מפסיקים להיות טעימים. אם נוסיף תרכיז, קולה, או קפה, נשתה בלי קשר לצמא. מאחר ומשתבש מנגנון הצמא.
כשאוכלים תפוח עץ בזמן רעב הוא טעים, התפוח השני פחות והשלישי תפל, אך זה לא קורה כשאוכלים עוגה או שוקולד – אז מנגנון הטעם שואף להמשיך בלי קשר לתחושת רעב.
דוגמא נוספת: אפשר לאכול פיצוחים ערב שלם גם לאחר הארוחה, בתנאי שיהיו קלויים ומלוחים, אך בצורתם הטבעית נאכל מעט.
מכך לומדים שלהרכב המזון יש קוד פנימי המשפיע על מנגנון הרעב והשובע. קוד זה מכתיב לנו כמה לאכול או לשתות.

שינוי בהרכב המזון כגון תרכיז או מלח, יכול להטעות ולעקוף את הרגשת השובע ולגרום לאכול או לשתות מעבר לצרכינו.
גם נפשית נהנים כשרעבים לעומת אכילה כששבעים.

בזמן שיש חום מאבדים אנזימי העיכול את תכונותיהם ולא מסוגלים לפרק מזון, התוצאה שנחלשת תחושת הרעב. והקוד הפנימי מורה לנו לצום.
לכן חשוב בעליית חום, שמערכת העיכול תהיה ריקה כי אין אנזימים שיפרקו את המזון. אצל ילדים הרגישות גבוהה, אך מבוגרים לא אוכלים ע"פ ציוויים פנימיים גופניים והרגישות פוחתת.

מנגנון הרעב והשובע- כיצד הוא מושפע מהתדר האנרגטי.
מהו התדר האנרגטי?
ידועה לנו המשמעות של תדר נכון ותהודה מתאימה מתחומים של רגש אמיתי, מחשבה שמכוונת כראוי, שמשפיעים על כל מערכות הגוף והנפש. כך אפשר להבין עד כמה מזון, המותאם למערכות הגוף יכול להשפיע על בריאות המערכת כולה. הדהוד מתאים עובר בכל המרכזים בגוף וישפיע לטובה על האדם השלם – גופו נפשו ורוחו. 

אם יש תדר לא נכון ביחסינו עם המזון יש לזה השפעה עמוקה. למשל, אם הרעב =כמיהה- ללחם, לשוקולד, לעוגה – יש בעיה במשק הסוכר או שיבוש במנגנון הרעב והשובע, או תוצאה של אכילת מזון לא מתאים. התוצאה היא שיבוש התדר אנרגטי.

כמו שלא מרגישים את ריח האויר, אלא רק כשהוא מעופש, כך לא אמורים להרגיש רעב ושובע בריאים, אלא תחושה קלה בבטן שגורמת שנאכל בתאבון.

מערכת הקיבה – השפעתה על מנגנון הרעב והשובע:
הקיבה היא שריר בצורת שקית שגודלו ונפחו מותאמים לגודלו של האדם.-גודלה כגודל האגרוף – אם נלפף אותו בניר כסף. מעליה יש צינור הוושט. בחיבור בינו ובין הקיבה יש שסתום: שוער – ספינקטר. בחלק התחתון של הקיבה יש צינור יציאה חלול- התריסריון. סופו הוא תחילת המעיים הדקים. גם במעבר בין הקיבה והתריסריון יש שוער. השסתומים נפתחים ונסגרים לפי הצורך, מחוץ לשליטתנו. בתוך הקיבה יש שרירים הגורמים למזון להתערב עם מיצי הקיבה והאנזימים. 
הקיבה מתאימה את האנזימים לסוג המזון.

תפקיד העיניים והאף להעביר מידע אל המוח. נשלחת הוראה להכין את האנזימים ומיצי העיכול המתאימים וגם לדמיון יש תפקיד בכך. כאשר ביום כיפור לא מחשבים את זמן האוכל, רוב הזמן איננו רעבים. גם ברכה על האוכל מכינה את מערכת העיכול. מחשבה על המזון חשובה לעיכול, אם אוכלים תוך כדי קריאה או ויכוח, מונעים מהקיבה להכין את עצמה וזה פוגם בעיכול.

כאשר הקיבה ממשיכה לייצר מיצים איננו יכולים להפסיק לחשוב על אוכל, דבר זה קורה במזון אלרגני או מזונות שאנו מכורים להם.
התמכרות מתבטאת בכך שכאשר יש צורך להוליך סוכר לדם לשימוש יום יומי, מבקש הגוף עוד ועוד מהחומר הממכר והקיבה מתחילה לייצר את המיצים באופן אוטומטי ללא שליטה.
כשהמזון מגיע לגובה מסוים בחלק העליון של הקיבה, מורגשת תחושת שובע ואז מתחיל תהליך העיכול. 
המזון מתערבל בקיבה ונוצרת עיסה בשם קיים.

העיסה יוצאת מן הקיבה את התריסריון וממשיכה במעיים הדקים. שם מקבל המזון אנזימים ומיצי עיכול. עד פרוק המזון סופית, נימי הדם מסיעים את המולקולות לאברי הגוף. כאשר המזון יוצא מהקיבה לתריסריון מורגשת התכווצות שגורמת לרעב. אף שהקיבה מלאה עד אפס מקום. דווקא אחרי ארוחה מלאה וכבדה כמו החמין של שבת, מתעורר כבר הרעב אחרי שעה שעתיים ואז רוצים משהו מתוק. אם מתעלמים מנקודת השובע של הקיבה, הנקודה הסמויה נמחקת ואפשר לאכול עוד בלי להרגיש שובע אלא מלאות עד שאי אפשר עוד. לקיבה אין לאן להתרחב.

אצל ילדים הנקודה רגישה מאד וגם ביס נוסף הוא בלתי אפשרי גם אם לא גמר מהצלחת.
אם התרחבות הקיבה עברה את המידה והתופעה חוזרת לעתים קרובות, שרירי הקיבה מתנפחים כמו בלון. אך אם במשך תקופה מסוימת מקפיד האדם לאכול כמות נכונה, מחדשת הקיבה את הרגישות לקו הגבול ושוב יכולים להרגיש את נקודת השובע – כאילו הקיבה התכווצה. כשהקיבה מלאה מידי היא לא יכולה לפעול, לא מספקת מיצים ונוזלים ולא פריסטלטיקה. לא נוצר הקיים, נגרם צמא, כדי שהנוזל יכפה על השסתום הטבעתי להיפתח ולשחרר חלק מתכולת הקיבה, ללא עיכול. לפעמים מופרשת גם חומצה חריפה הגורמת לאולקוס ופצעים בתריסריון.

אם אוכלים לפני שהשתחרר המזון הקודם. המזון החדש יעכב את שחרור כל התכולה, והמזון ישהה בקיבה ללא צורך ויתחיל לתסוס ולהחמיץ. דבר שיגרום לגזים וקולות מהבטן.
לעיסה: לעיסת מזון עמילני שאינו נלעס כראוי עלול לתסוס בקיבה. מזון חלבוני יתעכל רק בחלקו כי מיצי העיכול לא יצליחו לחדור לכל פרודה של המזון.
כדי ללעוס היטב יש להימנע משתייה בשעת הלעיסה כדי לא לדלל את המיצים שברוק. אחרי הבליעה אפשר ללגום מעט.
הרגשת השובע מגיעה למוח רק אחרי עשרים דקות, לכן כדאי לאכול לאט.

הרמב"ם תיאר זאת -"אכילה גסה לגוף כמו סם המוות. והוא עיקר לכל החוליים. …מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים"
• כללים
• לאכול כשרעבים או להגביל עצמנו לפי השעון.
• ארוחה קלה אפשר לאכול כבר אחרי 2-3 שעות.
• אחרי ארוחה כבידה לחכות 5-6 שעות.
• אם כבר הכנסנו לפה, לירוק לתוך ממחטת נייר את העיסה.זה עוצר את ציצי הקיבה וגם את הרצון להמשיך ולאכול.- כי יצרנו שליטה במוח.
• כמות המזון בארוחה צריכה להסתכם בכמות של צלחת אחת.
• להגדיר מראש את הכמות.
• ללעוס היטב ולאכול לאט.
• לחכות מספר דקות כשמתחילים לשבוע ולהתחיל להתרגל לחוש שובע.
• לא להרבות במנות כי כל מנה מעוררת מחדש את התיאבון, ומעוררת מיצים שונים נוספים
• לא להתעלם מהאותות העדינים של שפת הגוף כדי שלא נאבד את החוש הפנימי.

ליצירת קשר ופרטים מלאים על יעל גורסטן