אני לא מאלה שהולכות למיסטיקנים.
לפינצ'י גבריאל הגעתי במקרה. חברה חזרה ממנה נלהבת אחרי ששמעה הרצאה שלה שבמהלכה היא ענתה למספר שאלות מהקהל.
החברה שלי שעמדה באותם ימים בפני החלטה האם לקבל הצעה לעבוד בסניף החברה בחו"ל, קבלה מפינצ'י מענה מדוייק מדוע לא נכון לה לעזוב את הארץ, והייתה גם המלצה של פינצ'י לבדיקה רפואית.
חודשיים לאחר מכן, כשההמלצות של פינצ'י לשני הדברים הוכיחו את עצמם, החלטתי למרות ההסתייגות הטבעית שלי להיפגש איתה.
הסקרנות שלי התעוררה.

מה שקרה בפגישה הותיר אותי המומה.

מעולם, מעולם איש לא הצליח לקרוא אותי באופן כל כך מדוייק, לראות את החוליות החלשות שלי, ובעיקר לשים דגש על מה אני צריכה לעבוד, כדי להפיק יותר מעצמי.
בעקבות הפגישה הזו פניתי למטפלת הוליסטית ועבדתי איתה על חיזוק נקודות התורפה.

כיום שנה לאחר הפגישה ובעקבותיה, ברור לי לחלוטין שלשינוי הגדול שהתחולל בחיי ולשמחתי, עדיין נמשך, אני חייבת תודה גדולה לפינצ'י.

נ. הררי, בת 43. מנהלת בכירה בחברת מחשבים- גבעתיים.

לפני שלוש שנים שמעתי במקרה את פינצ'י גבריאל ברדיו.

הקול שלה, חוש ההומור שלה והיכולת לתת תשובה למאזינה שהייתה במצוקה ענקית ובו בזמן גם לגרום לה לחייך קנו אותי.

חצי שנה אחר כך כאשר ניצבתי בפרשת דרכים בחיי הפרטיים כמו כן גם העסקיים החלטתי בפעם הראשונה לתת צ'אנס ולנסות דרך אחרת לקבל תשובות.
הגעתי אליה עם רשימה מאוד ברורה של שאלות עליהן רציתי תשובות.
במהלך פגישה של שעה היא פרשה את חיי לפני, כמו צייר ציירה תמונה מאוד מדוייקת של המצב בו הייתי נתונה, כשהיא מראה לי איך אני מקבלת החלטות בחיים שלי, בעיקר את ההחלטות השגויות. כמו כולם.

היא הייתה מראה ענקית למי שאני בכל הצבעים.

אני זוכרת שבמהלך הפגישה אמרתי לה שאני ממש שומעת :"איך נופל לי האסימון".
בהמלצה שלה הלכתי ללמוד. תאמינו או לא היום אני מנהלת משאבי אנוש בחברת תקשורת גדולה. מאושרת עד הגג.
הכי מצחיק שלא עזבתי את מקום העבודה שלי. קודם הייתי מנהלת חשבונות מתוסכלת, והיום באותו מקום אני פורחת.
הבוס שלי הגדיר את זה מאוד נכון הוא אומר:" הלך הקוץ... נפתח הפרח..".
בעלי ואני הלכנו לטיפול זוגי.
אני זו שעשתה את הדרך הארוכה ולי מגיעות, כנראה, מחיאות הכפיים, אבל רק בזכות פינצ'י זכיתי לראות את המקום שבו אני נמצאת, ולקחתי אחריות.

פינצ'י צוחקת ואומרת שהיא פנס. אני אומרת לכם, רוצו. היא אור גדול.

ר. לוי בת 34, מנהלת משאבי אנוש.
חיפה.

עם סיום שנת הלימודים השנייה בראיית חשבון, החלטתי לעשות חשבון נפש אמיתי עם עצמי.
להורי משרד לראיית חשבון מן המובילים באזור המרכז והיה אך טבעי שאני אמשיך את המסורת.
בוקר אחד "במקרה" ראיתי את פינצ'י בתכנית טלוויזיה.
שבועיים אחר כך הגעתי אליה לפגישה.
כאשר בקשתי ממנה לדעת מה מתאים לי ללמוד היא חייכה ואמרה בקול מאוד בוטח: "אתה מיועד להיות גנן".
הרמתי גבה והיא הוסיפה ואמרה: "לא גנן של גינות, גנן של ילדים".
פרצתי בצחוק גדול אבל בכל זאת ספרתי לה שיש לי קשר מיוחד עם ילדים. מאז ומתמיד.
במהלך הפגישה היא הראתה לי מה צופן לי העתיד במידה ואחליט לשנות את מסלול הלימודים שלי, והוסיפה בחיוך ואמרה: "שלב את האהבה שלך לבעלי חיים ותבנה לך גן ילדים מיוחד במינו".
אני חייב להודות על האמת...... הייתי מאוד סקפטי.
במהלך השנה השלישית , כן המשכתי ללמוד ראיית חשבון, החלטתי לברר לגבי לימודי הוראה לגיל הרך, איכשהו המילים שלה הדהדו אצלי ולא נתנו לי מנוח.
היום אני מנהל שלושה גנים.
בשניים מהם יש פינת חי.
אין מאושר ממני. כל בוקר אני רץ לעבודה. רץ.
אני חייב לפינצ'י תודה ענקית. הביטחון, האמון, והתמיכה לאורך כל הדרך היו עוגן נפלא.

לסיום, ההורים שלי שקצת כעסו... לא זזים בלי להתייעץ איתה לגבי העסקים שלהם.

י. גולן, בן 30, גנן. ירושלים.

הכרתי את פינצ'י לפני כשנתיים כשחיפשתי אפשרות לקבל תשובות באשר לעתידי הן בתחום המקצועי והן בתחום האישי.
בעזרת הקלפים פינצ'י הפליאה לתאר את מהלך חיי משלב ילדותי המוקדם ועד היום, תוך התמקדות באירועים החשובים ובאנשים המרכזיים בחיי.

במהלך הפגישה ביקשתי להתבונן לעתיד ו"לראות" קדימה צמתים ואירועים קריטיים.

בסבלנות אין קץ עברה פינצ'י בפרטי פרטים תוך שהיא שואלת אותי שאלות מנחות ונותנת לי מבט בהיר וצלול לעבר העתיד.
במבט לאחור כול האירועים וההחלטות כפי שציינה התקיימו כלשונן וככתבן.

אני אדם רציונלי. מאוד שקול, אפילו עיסוקי בתחום הפיזיקה מלמד על כך. אין לי יכולת להסביר את התופעה, אבל המפגש איתה הוא חוויה מרתקת, שמאפשרת לי להחליט נכון.

י. ברקאי בן 55, עוסק במחקר במשרד ממשלתי.
באר שבע.