פחד אמיתי

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, מיכל מילגרום
פעמים רבות בחיינו, מקור פחדים וחששות שעוטפים אותנו הם רק במחשבות ואנו מעצימים אותם. קיראו את הסיפור ותוכלו ללמוד כיצד להתגבר על פחדים.

פעם בממלכה רחוקה אי שם היה נסיך יפה תואר ולו אמא מרשעת לא קטנה (כמו תמיד לא?), והנסיך התאהב לו בבת האיכר היפה והמוכשרת (אותה פגש באיזה בר מקומי), אך ששמעה האם על השניים החליטה לחתן את הנסיך לנסיכה ויהי מה (ולהיפתר מהצרה אחת ולתמיד כמו כל פולניה טובה).

שלחה האם כרוז לכל רחבי העולם והודיעה כי הנסיך "פרינס צרמינג" מחפש נסיכה לכלה.
נסיכות מכובדות זרמו לממלכה מכל רחבי העולם אך הנסיך בשלו … מאוהב.
מה עשתה בת האיכר? התחפשה כמובן לנסיכה 
ובעזרתם האדיבה של משרתי הארמון הגיעה גם היא להתחרות על ליבו של הנסיך החתיך. כמובן שהנסיך בחר בה. 

אמו של הנסיך שחשדה במה מדובר, הודיעה שלא תתאפשר חתונה עד לרגע בו תוכיח הנסיכה כביכול שאכן נסיכה היא ודם כחול זורם בעורקיה.
תכננה המלכה מספר מבחנים במטרה להכשיל את הנערה, אך בת האיכר בהיותה לא רק יפה אלא גם חכמה ובעזרתם של משרתי הארמון (נו, ככה זה בסיפורים לא?) צלחה את כל המבחנים בהצלחה.לבסוף לאחר תחנוני הזוג למלכה שתאפשר להם להתחתן, החליטה המלכה להעביר את הנסיכה מבחן אחרון בהחלט מבחן הנסיכות הרגישות….

בלילה לקראת שעת השינה הובילה המלכה את הנערה לחדר מוזר בו לא היה כלום מלבד עשרה מזרונים וסולם לטיפוס.
"מוטב שתלכי לישון" אמרה המלכה, "מחר המבחן האחרון".
הנערה שתהתה לפשר המזרונים החליטה לקבל את עצתה של המלכה וללכת לישון, טיפסה הנערה על המזרונים, הניחה ראש ונרדמה.
ישנה הנערה בנוחות ובשמחה כאשר נשמעה דפיקה בדלת.
אחד ממשרתי הארמון הגיע לחדרה.
"אני לא יודע מזה אומר" אמר המשרת, "אבל שמעתי במטבח הארמון שהמלכה ביקשה לשים עדשה (אפונה) מתחת לעשרת המזרונים".
"מעניין מזה יכול להיות הפעם" חשבה הנערה, הודתה למשרת הצעיר וטיפסה חזרה על עשרת המזרונים.
התגלגלה הנסיכה מצד לצד ושוב מצד לצד, מנסה להבין מה פשר העדשה ולא הצליחה להירדם עד אור הבוקר, 
עד שנפלה מותשת לשינה…

בבוקר הופיעו המלכה והנסיך בחדרה.
"בוקר טוב, איך ישנת?" שאלה המלכה. 
"אוי זוועה" ענתה הנערה, "כל הלילה התהפכתי מצד לצד, הרגשתי כאילו אני ישנה על אבנים וסלעים, לא הצלחתי להירדם עד אור הבוקר".
"אם כך נסיכה אמיתית את" אמרה המלכה והוציאה את העדשה מתחת למזרונים. 
"רק נסיכה אמיתית ורגישה תוכל להרגיש עדשה מבעד לכזה גובה של מיטה…"

והסוף ידוע לכולנו, בדיוק כמו באגדות.
השניים נישאו בחתונה ענקית בדולפינריום, והם חיים באושר ועושר בוילה שלהם בקיסריה עד עצם היום הזה נוסעים 
עם ארבעת ילדיהם הסלונדינים (וזו לא שגיאת כתיב) בג'יפ המשפחתי לקנטרי. 

ובעצם חוץ מהסיפור הנחמד הזה בוודאי אתם שואלים את עצמכם "ומה היא רוצה להגיד בזה?"

בחיים שלנו יש תמיד דברים שחשובים לנו יותר וחשובים לנו פחות.
הדברים הקרובים לנו באמת הם גם אלו שיעוררו בנו פחדים.
פחד להתאכזב, פחד להיפגע, פחד להתעורר ולגלות שהכול בעצם אשליה.
אבל חשבו על כך, אם אותה משאלה או שאיפה לא הייתה מלווה בפחד, היא בעצם לא הייתה כל כך גדולה וחשובה, לא? 
החלטות קטנות לא יוצרות בנו דילמות גדולות, רק הדברים החשובים באמת, לא? 
בכל שאיפה חשובה, מטרה חשובה לנו תמיד נוכל למצוא איזה חמשה, עשרה אחוז של פחד, "של מה יהיה אם …", 
אבל זה הגיוני ובעצם די ברור, לא?.

העניין הוא למעשה אחר, העניין הוא איך אנחנו מתייחסים לפחדים האלו. האם נקבל אותם כדבר לגיטימי ואנושי ונזכיר לעצמנו שזהו רק פחד קטן ולא התמונה כולה, בעצם לא מה שאני רוצה, נעמיד אותם בפרופורציה הנכונה ונתמקד במה שחשקה נפשנו (ואז נוכל לישון בשלווה).

או שנפעל מהפחד, מחוסר הביטחון וניתן לאותה עדשה לגדול ולגדול ולהפוך לסלע ולהר, לסרס את כל פועלנו והנהלותינו ולהפוך למהות החיים. אז לא נצליח לחשוב בהגיון, לא נדע מה הצעד הבא שנכון לעשות, לא נדע איך להגיב ואיך לפעול כדי להשיג את אותה מטרה חשובה ויקרה לנו.

בדיוק כמו הנסיכה.
כל עוד היא לא הייתה מודעת לעדשה היא הרי ישנה בשלווה, אך כאשר אותו משרת סיפר לה על העדשה שוב לא הצליחה לנוח וכל הלילה התפתלה, הידיעה עצמה גרמה לה לחוסר מנוחה.

כאשר אתם מרגישים את הפחד משתלט לכם על בהירות המחשבה, כאשר אתם מרגישים שסלע רובץ על כתפיכם, הזכירו לעצמכם שבסה"כ מדובר בעדשה. החזירו את הפחד למקום הראוי שלו, נקו את הראש, חשבו על מה שאתם כן רוצים ולא על מה שלא והתמקדו במטרה.

לפתע תראו שאין לכם שוב את הצורך לחפש את התשובות בחוץ.
הדרך להצלחה ולהשגת המטרה כבר תהיה לכם מובנת ופשוטה!

זה הכול עניין של צורת מחשבה…..
ובעצם הכול מסתכם בגרגיר אפונה….
שלפעמים יכול להיות מכשלה בדרך להגשמה.

עם קצת אימון, אנו לומדים כיצד לנקות את גרגירי האפונה בחיינו ולשנות את צורת המחשבה והתדרים האנרגטיים שאנו שולחים ליקום, אנחנו לומדים לייצר אהבה, ומקבלים מהיקום תמיד את אותו הדבר חזרה.

כי הרי אמרו הקוסמים "אברא כדברה".
ואמר היקום "כבדבריך אברא…". 
כוחה של המחשבה ויופייה של המילה.
הן הקסם שנמצא בידי  כולנו.
קסם הבריאה.

נשיקות ואהבה…..

ליצירת קשר ופרטים נוספים על מיכל מילגרום