יום הכיפורים – יום התיקון

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, אתר קבלה בעם
על פי הקבלה, יום הכיפורים הוא היום שבו אנחנו מכירים בתכונות הבלתי מתוקנות שלנו. ההכרה במוגבלות האנושית הזאת היא שמובילה אותנו אל התיקון

מדען הבוחן תופעה כלשהי שואל את עצמו בראש ובראשונה מהי תכליתה ולשם מה היא קיימת. האדם, כך גילו חכמי הקבלה, הגיע לעולם על מנת ליהנות ממנו אך גם על מנת להגיע לשלמות. זוהי תכלית הבריאה. לכן קראו המקובלים לשיטת המחקר שלהם "קבלה" – שיטה המלמדת את האדם כיצד יוכל לקבל את השפע והתענוג שהוכנו עבורו.

לאור זאת, קצת מפתיע לגלות בלוח השנה שלנו את יום כיפור, יום תענית עתיר בעינויים. מהו אותו גילוי רוחני שגרם למקובלים לקבוע יום עם כל כך הרבה הגבלות? לשם מה מענה המקובל את עצמו בחמישה עינויים? מדוע אסור לו לאכול ולשתות, לרחוץ את עורו, ללבוש בגדי עור, לסוך את עורו בשמן, ולקיים יחסי אישות? האם לזה ניתן לקרוא הנאה ותענוג? מהן אם כן הסיבות הרוחניות העומדות בשורשם של מנהגים אלו?

עולם האצילות
בכדי להבין תופעה מסוימת יש צורך להקדים ולתאר את אופן המחקר הקבלי. המדען המקובל ניגש לחקור משהו רק אם הוא רואה לפניו את שורש התופעה הנחקרת, בהתאם למידת השגתו הרוחנית. השורש לחגי ומועדי ישראל מושג בעלייה למדרגה רוחנית הנקראת "עולם האצילות", המכונה גם "עולם התיקון". עולם, מלשון העלמה, הוא מדרגת התיקון הגבוהה ביותר שמשיג האדם בטפסו במעלה הסולם הרוחני, ולכן רק דרכה ניתן להשיג את השורש והסיבה לתופעות המתרחשות בעולמנו.

עולם האצילות בנוי מחמישה פרצופים רוחניים, מעין "מבנים מיוחדים" המורכבים מעשר ספירות (ספירה, מלשון ספיר, זוהר). עשר הספירות הן עשר תכונות שונות בהן מתגלה השפע (הבורא) לעולמנו. תשע מתוך עשר הספירות מתוקנות באופן מושלם, ותכונה אחת, הקרויה ספירת המלכות, עוברת תהליך תיקון הדרגתי.

חטא אדם הראשון
לשם תיקונה של ספירת המלכות נולד המבנה הרוחני המכונה "אדם הראשון", הכלי הרוחני הכללי ומיד לאחריו חטא. תפקידו של המין האנושי, של מי שעתיד להגיע למדרגה הרוחנית הקרויה אדם, הוא לתקן את נשמתו השבורה של אדם הראשון ולהשיבה למצב השלם בו היתה קיימת לפני החטא. מהלך זה מרומם את הנברא ומוביל אותו ליישום מחשבת הבריאה באופן עצמאי. רק אז הוא זכאי להיקרא 'אדם', מכיוון שהצליח להידמות בתכונותיו לתכונות הכוח העליון.

ראש השנה הוא יום ההולדת של האדם הראשון. מעמד זה מיוחד בכך שדווקא בו מתחיל תיקון הנשמה הכללית, נשמת האדם הראשון, ולכן הוא נחשב ליום חג.

עשרת השלבים לקראת יום הכיפורים
מקובל המתחיל את תהליך התיקון מגלה במהלך עשרת הימים הראשונים, עשרת השלבים הראשונים, המכונים "עשרת ימי תשובה", עשר מדרגות רוחניות, דרכן הוא עובר כדי להבין את מורכבות הכלי שעליו לתקן. כך הוא לומד עם אילו כלים (רצונות פנימיים) מותר לו לעבוד ובאילו אסור לו להשתמש, לפחות בשלב זה.

הכלים (הרצונות הפנימיים) האסורים לשימוש הם הכלים השייכים לספירת המלכות. במהלך כל יום (מדרגה רוחנית שהנברא משיג) צובר הנברא אבחנות נוספות בתכונת המלכות המעורבת בכל מדרגה ומדרגה. הכרתו במגבלותיו מביאה אותו לידי בקשת עזרה. הוא מבקש כוחות לתיקון ומרגיש שהוא זקוק לכפרה. מצב זה נקרא "יום הכיפורים" מכיוון שבו מגלה המקובל את מוגבלות יכולתו להשתוות בתכונותיו הפנימיות לצורתו של הכוח העליון.

הכרת הרע
השלב הראשון בפעולת התיקון הוא "סור מרע" ("סור מרע ועשה טוב", תהילים לד, טו). הרע, שלא כמו בתורות המוסר למיניהן, הוא אותו טווח פעולה שבו אין המקובל מסוגל להשוות את צורתו לכוח העליון, עקב שליטת תכונת המלכות עליו. אין המדובר בהתנהגות טבעית כזו או אחרת.

לכן ניתן לראות ביום הכיפורים מעמד מבורך, בו מתבררת לחלוטין ההכרה במגבלות הכלי. הכרה זו נקראת גם "הכרת הרע", הכרת התכונות הבלתי מתוקנות. חשיבותה רבה, דווקא מכיוון שבלעדיה אי אפשר לדעת איזה תיקון לדרוש מן הכוח העליון ומשם להתקדם אל השלב הרוחני הבא המכונה "סוכות".

איברי הגוף הרוחני
לעתים קרובות, במיוחד בכדי להדגיש הבחנות מסוימות, משתמשים המקובלים בכינויים שונים לתיאור התופעות הרוחניות. במקום לציין את שמות הספירות: כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות, הם בוחרים להשתמש בשמות איברי הגוף הרוחני: מוח, עצמות, גידים, בשר ועור. לכן במקום לקרוא לספירת המלכות בשמה הם קוראים לה בשם "עור".

אם נשוב כעת ונעיין בהגבלות המיוחדות ליום הכיפורים נראה שהן קשורות לעורו של האדם, או לשימוש בעור הבהמה. ואכן ביום הכיפורים אסור ליהנות משימוש שונה בעור, כלומר מרחיצה, סיכה בשמנים ומשחות, נעילת נעלים או סנדלים מעור, חגירת חגורות מעור וכדומה.

הדרישה לתיקון
יום הכיפורים אם כן מהווה שלב ביניים הכרחי בתהליך בניית הכלי הרוחני, המתחיל בראש השנה ומסתיים בשמחת תורה. אין המדובר ביום אבלות – ביום הכיפורים נחתם השלב הראשון בו מכיר המקובל את מגבלותיו וחותם את דרישתו לתיקון. מיד לאחר יום הכיפורים מתחיל הנברא את התיקון, ובסופו של חג הסוכות הוא זוכה לקבלת האורות בכלי המתוקן – לכן הוא שמח בשמחת התורה, שמחת האור.

גמר חתימה טובה!