ט"ו באב – אהבה שלא תיגמר לעולם

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, קבלה לעם- נתן אמסטר
חכמת הקבלה לימדה אותי, שאהבה זו היכולת שלי לקחת בכל כולי את הרצון של אדם אחר, ולהיות מוכן, עם כל היכולות שבי, למלא אותו.

אימא שלי מספרת שהייתי ילד מאוד תובעני. כבר מגיל אפס ידעתי לדרוש את האוכל שלי בבכי, ארבע פעמים בכל לילה, והיא הייתה קמה כל שעתיים מהמיטה כדי להניק אותי. כשגיליתי, בגיל מאוחר יותר, שאפשר לקבל תשומת לב גם מאבא, מיד דרשתי ממנו שישחק איתי, שירים אותי על ידיו, שיספר לי סיפור ויקלח אותי מייד כשהגיע הביתה. ואם לא הייתי מקבל את מבוקשי, למדתי לצרוח.

ט"ו באב אחד, כשהייתי בן שלוש או ארבע, הוריי החליטו ללכת ביחד לראות סרט לרגל חג האהבה, ושמו אותי אצל הדודה שרה. כדי להעסיק אותי, היא אמרה שהיום נכין מתנה לאימא לכבוד ט"ו באב, חג האהבה, נצייר לה ציור ונכתוב כמה אנו אוהבים אותה. נרתמתי מייד למשימה למרות שלא כל כך הבנתי מה זה אומר מתנה לאימא. מה זה מתנה לעצמי הבנתי כבר אז היטב.

מרחתי את כפות ידיי בצבעי גואש, הטבעתי חמש פעמים בגאווה על הנייר, ודודה שרה כתבה על היצירה בשבלונה "אני אוהב אותך אימא, ט"ו באב שמח". כשנתתי את ה"יצירה" לאימי כמתנה לט"ו באב, היא מאוד התרגשה ואפילו הזילה דמעה. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני יכול לגרום לאימי הנאה יותר גדולה מזו שיש לה כאשר היא נותנת לי.

כשהתבגרתי, נחשפתי לנושא הזוגיות. נקודת מפנה בהבנת מערכות היחסים בין גבר לאישה התרחשה אצלי כאשר בפעם הראשונה נעזבתי על ידי אישה לטובת גבר אחר. הן היו אומרות לי "נגמרה לי האהבה", ואני לא הבנתי: איך אהבה יכולה להיגמר? האם האהבה היא כמו בקבוק חלב הנגמר אחרי ששותים אותו?

רק כשהתחלתי ללמוד את חכמת הקבלה, הבנתי שאהבה, כפי שבני האדם תופסים אותה, קשורה בהנאה שהם יכולים לקבל מהאובייקט הנאהב, וכשמפסיקים לקבל את ההנאה הזו, אז האהבה נגמרת.

תוך כדי לימודי הקבלה, נזכרתי באותו טו באב, בתמונה שציירתי כילד קטן, באמא שלי מקבלת בט"ו באב את התמונה שציירתי עבורה ודומעת מאושר. חכמת הקבלה לימדה אותי, שאהבה זו היכולת שלי לקחת בכל כולי את הרצון של אדם אחר, ולהיות מוכן, עם כל היכולות שבי, למלא אותו, רק בגלל שזה יגרום לו להנאה. וראה זה פלא, כאשר פעלתי כך עם בת הזוג שלי, ולא רק בט"ו באב, חשתי הנאה גדולה והבנתי שזו דרך נפלאה לבטא אהבה שלא תיגמר לעולם עבור שנינו.