אצל מי אתם בסדר?

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, תמר תאומים גורן
ברור לכולכם שהשאלה היא אצל מי אתם חוגגים את ליל הסדר, כשלמעשה השאלה אליה אני מכוונת היא לגמרי אחרת – אצל מי אתם מרגישים בֶּסֶדֶר?

שני חגים מתאפיינים בשיחה הזו שמתחילה כך: "נו, אז אצל מי אתם בחג השנה"? ראש השנה ופסח – כל שנה, כל דור כל כך הרבה שנים זו השיחה שמתחילה כמעט חודשיים לפני החג. וכולנו מכירים את הסיפור המשפחתי הזה, שדודה רינה, לא תשב ליד אמא של החתן, סבתא שולה לא תבוא אם כל הילדים והנכדים יהיו יחד לפחות פעם אחת בשנה, כי כמה פעמים עוד נשאר לה לחגוג את החג? סבתא רחל מהצד השני תאמר שהיא לא תשב לשולחן אחד עם סבתא שולה ודודה רינה, דוד ירחמיאל לא יסכים לבוא לחגוג אם הגיס לא יתנצל על מה שאמר לו שנה שעברה בחג האחרון, גיסתו תגיד גם הפעם שאם הילדים המופרעים שלו באים – אז היא בטח לא תבוא וכך – עוד לפני שיעלה לדיון ענין התפריט לערב החג, יעלו ויבואו בזה אחר זה כל רכיבי ה"תבשיל המשפחתי" על עדתו, נשותיו, גבריו וטפיו… האם זה משהו ישראלי?

תראו כמה קל לו למֹח שלנו לראות את כותרת הכתבה הזו, ברור לכולכם שהשאלה היא אצל מי אתם חוגגים את ליל הסדר, כשלמעשה השאלה אליה אני מכוונת היא לגמרי אחרת – אצל מי אתם מרגישים בֶּסֶדֶר (גם אם הניקוד שגוי לחלוטין)

לפני מספר שנים, כשהתחלתי לארח אצלי בבית את שני החגים המשמעותיים האלו, והייתי חלק בתוך המכבסה האנושית הזו של הוא/היא/הם/אנחנו ואתם – מי ישב ליד מי – ומי בשום אופן לא ישב ליד…. כתבתי את המילים הבאות:

חג לתפיסתי, נחמד, כייפי, חגיגי כשהשולחן גדול ויש המולה גדולה בבית עם כל קבוצות גילאי הילדים, מתבגרים והגדולים שבמשפחה – תחשבו על זה וחשבונות תעשו אצל רואה החשבון/מנהל החשבונות, מי לעזאזל מבטיח לנו שנהיה כאן גם מחר בתפקוד מלא – הא?

מִשפּוּחֶה ושאר ירקות
אז הנה, התרגלנו למלחמה, אפילו התאקלמנו ל-"שרב כבד" – שגם הוא משחק איתנו בתופסת, כיאֶה וכיאוֹת למזג-האוויר הכללי ועכשיו, עכשיו יש לנו הזדמנות נאוֹתה לשחק את המשחק הלאומי שנהוג לשחק לפחות פעמיים בשנה: ראש השנה ופסח.

"אצל מי אתם בחג"?
איך שלא נסובב את זה, השאלה הזו יוצאת עם מטענים עמוסים לעייפה, של מערכת הנהלת חשבונות סבוכה על החמות שאמרה, החם שלא עשה, הגיסה שלא באה, הגיס ששכח להודיע, האחות שלקחה ולא החזירה – הנהלת חשבונות שלימה – אמרתי כבר?

אולי בגלל שאחד הדברים השנואים עלי ביותר הוא "הנהלת חשבונות", החלטתי זה מכבר, לא להתמחות בתחום – עד כדי מיאוס, סלידה והתייחסות מחויכת משהו לכל מערכת התיוק הבזויה שמגיע מיד אחרי ההתחשבנויות למיניהן.

רצה הגורל, ופסח השנה רבותי – ממש אצלי
חשבון פשוט (הנהלת חשבונות – לא?) נרשמו אצלי ברשימה 35 איש בלי עין הרע טפו, טפו, אבל המסר שאני מבקשת להעביר בהודעה זו, הוא הגישה האחרת למערכת ניהול החשבונות, משהו עם טעם של אביב והתחדשות, אפילו עם ריח של ניקיון שלטעמי האישי – שכרו בצידו עם ריבית דריבית.

אחרי סבב טלפונים מזין ומוודא שברור ונהיר לכולם לאן נוסעים בערב החג, אחרי שכל ניידות מכבי-אש והאמבולנסים שבו מותשים למחוזותיהם וכל השרפות המשפחתיות כובו.

אז אולי, אם והיה ואכן הפעם יפלו האסימונים, ועוד כמה אנשים יְבַערו את החמץ החשבונאי שמחמיץ להם את הנשמה לפני הפסח, אם והיה – אז השולחן יורכב מחמישים איש ממשפחותיהם בעליל.

 הזכות ליחסי משפחה מכובדים (כהתחלה) – היא זכות נעימה זו אשר מֱשַמרת אותנו מדוֹר לדוֹר (אנושיים, חמים, עם חיוך על הפנים) הרי אתם מוזמנים בזאת לקרוא, לחשוב על זה, להשאיר בפח- האשפה המרכזי את מערכת ניהול החשבונות על תיוקיה, ועם פרוש עלינו האביב על התחלותיו החדשות – להתחיל הכל מחדש, על בסיס מאוורר ובעיקר עם הזדמנות לנשום אוויר נקי וחגיגי….

ואם כבר מערכת הנהלת חשבונות, אז שיהיה ברור וקל מי עושה מה, מי אחראי על מה, מי לא יעשה בכלל וכו'…
שימו לב שזה מלווה אותנו מקִדמת אבל בעיקר, זו זכות לשָנוֹת ולתקן לרווחת כולנו.

אז שיהיה בֶּסֶדֶר… הסדר