אני לא יכולה בלעדיך? על עצמאות בזוגיות

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, שלי פרץ קבלה לעם
כשאת רווקה, את מגיעה הביתה אחרי יום עמוס וקשה ואין שם אף אחד שמחכה לך. אין מי שיכין לך ארוחת ערב, ואין מי שיקשיב לך ויעטוף אותך בחיבוק אוהב.

בארץ ישראל קם הזוג הישראלי. לאחר שנים של רווקות נטולת מחויבות, שבהן היינו ציפורים חופשיות, נודדות מבילוי לבילוי ועושות רק מה שבא לנו בלי לעשות חשבון לאף אחד, התחלנו להרגיש ממולכדות. כי כשאת רווקה, את מגיעה הביתה אחרי יום עמוס וקשה ואין שם אף אחד שמחכה לך. אין מי שיכין לך ארוחת ערב, ואין מי שיקשיב לך ויעטוף אותך בחיבוק אוהב.

תמיד חשבת שלהיות רווקה זה שיא העצמאות, אבל כשהחופש הופך לתחושת בדידות מעיקה, את מרגישה שאולי דווקא בזוגיות תמצאי את העצמאות האמיתית שלך. זהו זה, את מחליטה שעדיף להיות ביחד מאשר לבד, וכמו חלוצה מימי ראשית ההתיישבות, את נחושה בדעתך לצאת מהגלות של חיי הרווקות ולהתחיל להפריח את השממה.

את יוצאת לדייטים בלי הרף ונענית בחיוב לכל הדודות שרצו לשדך לך את הבן של השכנה, אבל למצוא בן זוג זו משימה קשה כמעט כמו להקים מדינה. לפעמים בא לך פשוט להרים ידיים, אבל את לא נותנת לשום דבר לעמוד בדרכך אל בחיר לבך. את מוכנה לייבש את ביצות הייאוש, לקומם את הריסות האהבה הנכזבת, ולסלול דרכים חדשות אל לב הגבר שאיתו תבני בית.

לאחר תקופה מתישה מגיע בן זוג חם ואוהב. את מוצאת את עצמך תחת החופה, לבושה בשמלה לבנה וברקע מהדהדות המילים "לפיכך נתכנסנו המשפחה והחברים ביום נישואיכם". הכול מתחיל להתערפל מרוב התרגשות עד שמגיע רגע השיא: "אני מכריז בזאת עליכם כבעל ואישה". וכמו בליל הכרזת המדינה, כולם מסביב מתחבקים, רוקדים ושרים עד אור הבוקר.

כשהחגיגות נגמרות ונכנסים לשגרה, מתחילים לגלות שהחיים ביחד הם לא פשוטים בכלל. לבנות זוגיות זה כמו לבנות מדינה – זה משהו שלא קורה תוך יום. בתחילת הקשר הבחורה מגיעה עם הקוקו והסרפן, מוכנה לכבוש את הגבר שלה ולהשקיע בו את להט נשמתה. גם הבחור מגיע עם הטוריה והשבריה, כשהוא חדור מוטיבציה ורצון עז שהקשר ביניהם יצליח. כמו המתיישבים הראשונים, לשניהם יש חזון ליצור קשר חזק שיצמיח את שניהם ויוביל אותם להגשמה עצמית ולעצמאות, אבל העבודה האמיתית בעצם עוד לא התחילה.
מסתבר שלהתחתן ולהתחיל לחיות בבית אחד זה רק השלב הראשון, מעין שלב הכנה. המבחן האמיתי מתחיל כשנמצאים כבר בתוך הזוגיות והחיים המשותפים. גם הקמת המדינה הייתה בעצם רק השלב הראשון בדרך להשגת העצמאות שלנו, וההזדמנות האמיתית שלנו כעם לממש אותה – מתחילה עכשיו כשכולנו נמצאים ביחד.

את העצמאות אפשר לממש דווקא בתוך קשר, ולא לפני. כי רק כשבונים יחסים המתבססים על תמיכה ודאגה זה לזה, מתחיל כל אחד לצמוח ולהתפתח כפרט. רק מתוך הידיעה שיש מישהו שאוהב אותך ללא תנאים, שבאמת דואג לך ונמצא שם בשבילך, נולדים הביטחון הפנימי והעצמאות לממש את עצמך בצורה מלאה.
אז כדי להיכנס לקשר עם בן הזוג ממקום מוכן ובריא יותר, אתם יכולים לכתוב לעצמכם מגילת עצמאות אישית, מעין הצהרת כוונות משותפת שתושתת על יסודות האהבה, ההבנה והחיבור. זה יכול להראות משהו דומה לזה:

*הרינו מתחייבים לקחת אחריות על המעשים שלנו מתוך ההבנה שהם משפיעים גם על הצד השני.

*הרינו מתחייבים תמיד לנסות להרגיש ולראות את הדברים דרך העיניים של האחר, להשתדל לוותר זה לזה ולהתעלות מעל סיפוק הרצונות האישיים של כל אחד מאיתנו, במטרה לבנות ביחד קשר משותף יציב ומוצלח.
*הרינו מתחייבים לנהוג בהשקעה ובנתינה זה כלפי זה, כי ככל שאנחנו עושים יותר למען השני, כך הוא הופך חשוב ויקר עבורנו, והאהבה שלנו כלפיו מתעצמת.
*אנחנו מודעים לכך שחשיבות הקשר בינינו כדבר היקר מכל, הוא דבר שנשכח מהלב, לכן אנחנו מתחייבים להזכיר ולעורר אחד את השני ללבות את אש האהבה.
*הרינו מתחייבים לחנך את ילדינו באמצעות דוגמה אישית לערכים של דאגה ונתינה לאחר, כפי שהיינו רוצים שיתייחסו אליהם.

כל זוג יכול לכתוב את הסעיפים המיוחדים לו ולבנות לעצמו את המגילה האידיאלית. אם נשתדל ליישם את העקרונות הללו בתוך הבית הקטן שלנו ולהפוך אותו לנעים וחם, משם ודאי נלמד איך ליישם אותם גם בבית הגדול יותר – המדינה שלנו, ואז תתארו לעצמכם איך החיים כאן ייראו.