כסף מסובב את העולם

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, שלי פרץ קבלה לעם
כסף קונה הנאות שונות ומשונות ומעוור עיני חכמים, כך אומרים. אבל מה שהעין לא רואה, הלב מרגיש, ואם נקשיב לו לפעמים הוא יוכל להציל אותנו מחיי שיממון.

בעל עשיר נראה לי, מאז ומתמיד, כמו הפיתרון האולטימטיבי להסיר מעלי את טרדות היום יום, ולבנות לעצמי חיי לוקסוס. זה גם מה שאימא תמיד אמרה, נוכח הכרותה העמוקה עם רצונותיי המשתלחים לכל עבר, שאינם יודעים שובעה: "את תוכלי לחיות רק עם מיליונר!"

נכון, אני אוהבת לבזבז. אני אוהבת שיש בידי כרטיס אשראי שמאפשר לי לרכוש מלתחות חדשות בתחילת העונה, מכונית מהשנה הבאה, בית חדש עם גינה, וחופשה ראוותנית חסרת שמץ צנעה, לא רק פעם בשנה. אני אוהבת להתחדש, כמה שיותר וכמה שיותר מהר, והכי חשוב – ללא שום מועקה.

בהתאם לטבע הנהנתן שבו ניחנתי, נבואתה של אימי כמעט התגשמה. יצאתי עם בחור עשיר כקורח (האמת יצאתי כמעט רק עם עשירים, אבל איתו זה כמעט הגיע לחופה), ואיכשהו הפכתי את עצמי למכונה שמוכנה להתעלם בשיטתיות מהעובדה, שאם אנשא לו יהיו לי חיים פנימיים שמשמעם – שממה. כך עברו הימים, בהתמסרות עיוורת למנעמי החיים הטובים שקניתי לי בכמות כמעט בלתי מוגבלת של מרשרשים…

אבל מה ששבר בסוף – לא את הכוס, אלא את גב הגמל – הייתה העובדה שהכסף שזרם כמים, הוא היה היחיד שנתן חיים לאותה "מערכת יחסים". בשלב מסוים עיני נפקחו לחצי שנייה וגיליתי "לתדהמתי הרבה" שאין שם יותר מעסקה טובה, שבהחלט מניבה תשואה שמנה. וזה התחיל לעורר בי גועל, שלא לומר חלחלה.

כשהלב ריק, לא עוזר אם הכיס מלא
בעצם לא הכסף עצמו הוא זה ש"מעוור עיני חכמים", אלא ההנאות שהוא קונה – חופש, כוח, ביטחון, שליטה, תרבות, אמנות, ומה לא?! כמעט כל תענוג שיצליח להגיר מפינו החומרני ריר, ניתן לקנות תמורת כמה מרשרשים.

במקרים רבים אפילו השיר של ה"ביטלס" "כסף לא יכול לקנות לי אהבה" כבר לא עומד במבחן הזמן, כי מי יכול לומר שאהבה ושנאה לא מונעים על ידי תאווה לאגירת ממון? גבר עשיר הוא גבר עם כוח, עוצמה והשפעה, וזה מדליק לא מעט נשים (גם גברים לאו דווקא יבחלו באיזו עשירה בעלת נכסים).

אבל אם נחזור לקשר שלי עם אותו מליין, הבחור היה לארג' ובהחלט נתן ונתן, ואני חייבת להודות שעד כמה שאולי אשמע "מטיריאל גירל" על גבול הטיפשה, היכולת הזאת לקנות ולקנות בלי הכרה היא ממכרת.

הסטנדרטים פתאום משתנים מהקצה לקצה. מה שפעם נראה לך כמו פנטזיה שאולי תגשימי עוד מאה שנה, הופך פתאום למציאות חיה ונושמת. ויש בזה כוח איום ונורא. אבל ככל שסל הבילויים והקניות התמלא, התחזקה בי הרגשה שהנשמה התרוקנה, יש שיאמרו – נמכרה.

יכולתי לראות בעיני רוחי (שלא הייתה רוחנית מי יודע מה) איך החיים שלי עלולים לעלות על מסילת הריקנות הזאת, השקריות הזאת, הכוח הסנובי הזה שהכסף בונה סביבך כחומה, ההרגשה שכאילו הצלחתי, כשמבפנים לא חדלה התחושה שאני משקרת לכולם, ובעיקר לעצמי.

כנראה הייתי צריכה להיווכח על בשרי, שבדברים השייכים לעצם החיים, למהות הקיום, הכסף לא תמיד יכול לתת תשובה. אז רגע לפי שהכרכרה הפכה לדלעת תפסתי אותה בפינה, ועליתי, אמנם יחפה, אבל לפחות בדרך הביתה, למקום שבו אני עצמי ולא עוד רכישה. החתונה עם נסיך האשליות אם כן, התבטלה.

המסך יורד, ההצגה נגמרה
ללא הכרזות גרנדיוזיות, נראה שמתחת לפני השטח, אצלי ואצל עוד רבים וטובים החלה מתחוללת לאחרונה מעין מהפכה שקטה ביחס שלנו לכסף.

נראה כי מתפוגגת התחושה שכסף יוכל לנטרל את הריקנות, השעמום, וחוסר ההתלהבות מאי אילו ערכים נושנים. ולא מדובר רק במבוגרים שאולי עשו את שלהם ועכשיו הם "נחים", מדובר בצעירים דווקא, שהדחף לכבוש, להשיג ולרכוש את העולם בעסקת קרדיט מנופחת אמור להיות אצלם עדיין חם. והנה, בפועל, הם עוד לא התחילו לחיות, וכבר הם עייפים.

הכסף שאמור לממש את הפנטזיות "עתירות השומן" ביותר, אלו שבזמן חלימה ממלאות אותנו הנאה, גורם לנו, בזמן אמת, לתחושת חוסר נורא. למה? כי עוד לפני שחתמתי על חשבונית האשראי, הרכישה כבר מאבדת מתהילתה, ושוב מתעורר בי רעב פנימי לאיזה סיפוק עסיסי, פינוק אלמותי, לאיזה מילוי שינפח בעיני את דמותי…

והנה עוברות השנים, ומסתבר שלא הצלחתי למצוא את המילוי הזה בתוך הממון, ואם לא על "כסף, ומימוש עצמי" עומד העולם, אז על מה כן?

עוברים לצידו השני של המטבע

בעולם שלנו הכסף מסמל את הכוח למשוך מילוי לתוך הרצון, ובכך לקבל הנאה וסיפוק. בפועל הוא לעולם לא מספק את הסחורה. אז מה עושים? מחליפים את הכסף הגשמי בכסף רוחני.

כסף רוחני וקנייה רוחנית, מבוססים על דינאמיקה הפוכה מזו המוכרת לנו. "כסף רוחני" פירושו "כיסוי". למה הכוונה?

לאחר שהגעתי להרגשה ברורה שבצורה ישירה איני יכולה לספק את הרצונות שלי, ובטח שלא לטווח הרחוק, אני מתחילה להבין שרק אם "אכסה" את הרצון שלי, תפתח בפני אפשרות חדשה ליהנות – הנאה ממילוי רצון הזולת.
בהיפוך הזה אנחנו עוברים ל"צידו השני של המטבע", לכסף רוחני. זו שיטה של קבלת הנאה מנתינה, במקום מקבלה.

נכון, על פניו זה נראה תלוש מהמציאות לחלוטין. למה שאני ארצה לתת? מה ייצא לי מזה? אבל ההבדל בין שתי הדרכים הללו להנאה הוא בעצם פסיכולוגי בלבד.

הטבע יצר אותנו כיצורים שלא באמת אכפת להם ממה הם נהנים, כל עוד שהם נהנים.

מרגע שנולדנו לעולם הוטבעו בנו תבניות של הנאה דווקא מכך שננסה למשוך מילוי לתוך עצמנו, וכך אנו רגילים לחיות. אבל לאחר שגילינו את "התרמית", והבנו שבדרך זו לא נוכל להשיג הרגשת סיפוק אמיתי, אנחנו בשלים להפיכת המטבע.

אם בתפיסתנו הנוכחית, כסף פירושו כוח למשוך, לקבל, בתפיסה הרוחנית פירושו – כוח לדחות, לתת. רק כך, אומרת הקבלה, נתחיל ליהנות מהחיים באמת, ולשם כך לא נזדקק למזומנים…

שלי פרץ: שחקנית, סופרת וכתבת "קבלה לעם". בת 29, נשואה, אמא טריה. בעלת טור ב – YNET  יחסים