משחקי כח במערכות יחסים – תקשורת שלילית

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, ביאן נריה
למרות שתקשורת שלילית נפוצה, בהחלט ניתן בעזרת טיפול והדרכה מתאימים לשנות את דפוסי ההתנהגות ולהחליפם בחדשים ויעילים יותר.

הם נכנסו לקליניקה והתיישבו במקומותיהם הרגילים, המתח מתמקם לו ביניהם. היא מחייכת את חיוכה המנומס. עיניו, כהרגלו, כבויות למחצה, אבל היום גם ידיו נעות בחוסר שקט, כמו ממוללות עלה כותרת בלתי נראה. 

אני הולכת להכין לנו קפה, משאירה מאחוריי שקט דוקרני.
אני מתיישבת בכורסתי, מחבקת את הכוס החמה, לוגמת מהקפה, מתבוננת בהם, מרוויחה זמן.
היא נשברת ראשונה, כרגיל.

"אני לא יכולה יותר, לא יכולה! הוא כל הזמן מתווכח! הוא לא יכול פשוט לעשות את מה שאני מבקשת, הוא חייב להתווכח קודם ולהוציא לי את הנשמה! ואחר כך מה זה כבר משנה לי שהוא עושה את מה שביקשתי?"

"אנחנו עומדים בתור במשביר, ונורא חם שם, המזגן לא עבד. אז אמרתי לו להוריד את החולצה הארוכה! מה כבר ביקשתי? זה הרי למענו! אז הוא אמר שלא חם לו! אבל היה חם מאוד! אז ביקשתי שוב, שלא יהיה לו קר כשנצא ואז הוא יתקרר, ומי נראה לך יטפל בו? אני! אז הוא אמר בקול רם שהוא לא עושה סטריפטיז! כולם הסתכלו עליי, הלכתי למות מבושה! יש לו הרי גופייה מתחת, הוא סתם רצה להשפיל אותי!"

"הוא" שותק, מגלגל את עיניו בין פינות החדר, כל ישותו אומרת " מה'כפתלי, אני בכלל לא כאן"… 
ככה מתחילות הפגישות שלנו כל שבוע. היא לא יכולה יותר – והוא שותק. בהמשך אני מנסה לעורר אותו, לפנות לו מקום, להבין מה מתרחש בנפשו. זה תמיד מאיים עליה והיא נכנסת בין מילותיו, משתיקה אותו, הודפת הצידה. אני בוחנת את תגובותיהם יחד איתם, מציעה זוויות הסתכלות חדשות, מבקשת לבדוק האם אפשר אחרת, משכינה שלום רעוע. 

בכמה חודשים בהם אנו עובדים יחד שניהם מתעקשים עדיין להגן על תפקידיהם הרגילים: היא מנסה 
ליצור שיתוף בדרך הישנה, הוא לא נענה כי הוא רגיל לנדנודים, היא מפעילה את המכבש, הוא מסתגר בעלבונו, היא רוצה תגובה – הוא נאלם. עם זאת, ההבנה כי השינוי אפשרי ואף הכרחי החלה לחלחל פנימה. ילדם הצעיר סיים את לימודיו ועזב את הבית וכל מה שנשאר להם זה האחד את השנייה. פעם חלמו על הרגעים של יחד. היום היחד הוא בודד מנשוא, זועק לשינוי. לזכותם ייאמר כי למרות הקושי הם לא מוותרים. 

תקשורת במערכות יחסים באה לידי ביטוי לא רק במילים, אלא גם בשפת גוף ומסרים סמויים נוספים, העלולים לפגוע לא פחות מאמירות מילוליות ישירות, ואף להיות מתוחכמים יותר מהמילים.
עם התפתחות הקשר מגלים בני הזוג דברים שמפריעים להם האחד בשניה. ככל שנבחר שלא להתמודד עם הבעיה באופן ישיר – כך יגדלו התלונות, הכעס והביקורתיות, ויחד איתם גם התסכול וחוסר האונים של שני הצדדים.

בן זוג המרגיש את עצמו חזק יותר מתחיל להתרעם על כך שכל העול של מערכת היחסים נופל עליו. זה החלש מתקומם גם הוא על תחושת החולשה ועל חוסר היכולת שלו להוביל. החזק חורק שיניו ושותק, החלש מתחיל לחפש דרכים לצבירת כח רב יותר, והרי לכם מתכון ליחסי אסון – שניהם אוהבים זה את זו אך שונאים להיות המושכים בעול או הנגררים.

כל אחד מאיתנו יזהה עצמו בין אחד הטיפוסים:
המאפשרים הם בני אדם בעלי ביטחון וערך עצמי סבירים, המאפשרים זרימת אהבה פנימה והחוצה. הטיפוסים מאפשרים משרים הרגשה של קבלה והכלה, אלא שרוב בני האדם כל כך עסוקים בהגנה על התדמית שלהם עד כי הם כלל עשויים שלא להבחין בברכה שבקשר עם הטיפוס המאפשר.

המשתדלים בעלי תחושה עזה של חוסר ערך, אשר ישקיעו בהענקת אהבה מתוכם כלפי חוץ, משום שהם אוחזים באמונה איתנה שרק אם יעשו מספיק למען אחרים יזכו באהבה, קבלה והערכה. המשתדלים משוכנעים כי קיים בהם ליקוי כל שהוא אותו הם יוכלו להסתיר (או לפצות עליו) על ידי הצפת אחרים ב"מתנות" מכל סוג.

האדישים הם טיפוסים אשר איבדו כל אימון בעצמם. הם מאמינים כי מסתתר בתוכם משהו כה איום ונורא עד כי הם מתכחשים לזהותם האמיתית, מסתירים מאחרים ומעצמם את רגשותיהם ומחשבותיהם ולומדים להשלים עם זהותם המאומצת. האדישים יתעסקו בדרישת אהבה לעצמם מבחוץ ולעולם לא יודו בטעויות, פגמים או בכל מה שעלול להתפרש כשלילי.

המרוחקים הם אנשים אשר כתוצאה מדחיות חוזרות ונשנות בחרו להסתתר מהחיים בתהליך הדרגתי. המרוחקים אינם פחות רגישים מהמרצים, אלא שהם אינם מסוגלים להתמודד עם הכאב שבדחייה. וכך ביחסים הם יתרכזו בסיפוק צורכיהם וימנעו מהנתינה והקבלה שבאהבה. הצורך באהבה נקבר אצלם כה עמוק, עד כי הם עלולים להימנע מלהתאהב רק כדי לא להיפגע שוב.
רוב בני אדם משלבים בתוכם תכונות מטיפוסים שונים, והחשוב ביותר- אלה הם דפוסי התנהגות הניתנים לשינוי.

המשותף למשחקי כח ולתקשורת שלילית הם תחושת ספק עצמי, הערכה עצמית נמוכה, צורך עמוק של האדם להגן על עצמו מפני פגיעה, בעיקר כזו הנובעת מדחייה.

בן הזוג החלש והתלותי יותר מחפש דרכים לשלוט ולערער את דימויו העצמי של השני וצובר כח במערכת היחסים בעזרת מאבק.

הפחד הוא הגורם היחיד להתנהגות תוקפנית של האדם.
פחדו של השתלטן נובע מתחושות סמויות של חוסר ערך וספק עצמי המשמשות אותו כנשק באמצעותו הוא נאבק על שליטה באחרים.

למרות שתקשורת שלילית כל כך נפוצה בהחלט ניתן בעזרת טיפול והדרכה מתאימים לשנות את דפוסי ההתנהגות ולהחליפם בחדשים ויעילים יותר.

הבעיה היא שמרבית האנשים סבורים כי מערכות יחסים פשוט מתנהלות מעצמן ומסירים מעליהם כל אחריות על החלק שלהם במשחק.

כאשר משהו משתבש אנו נוטים להאשים את בני הזוג – או את עצמנו, ובמקום לשקול את התנהגותנו מחדש מתחפרים בהאשמות התוקעות אותנו במקום. כחלק מההגנה העצמית אנו תוקפים חזרה, בורחים, משתתקים או פשוט נכנעים. וכך, במרוצת השנים, בני הזוג מוצאים את עצמם משקיעים את כל האנרגיה בחיפוש פגמים וחסרונות אצל השני – במקום להשקיע באהבה, ממנה הכל התחיל… כל זוגיות זקוקה לפחות למבוגר אחראי אחד שיתחיל בשינוי. ואז, כמו בכל נוסחה, כאשר משנים את אחד ממרכיביה התוצאה משתנה בהכרח גם היא.