מה זאת אהבה?!

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, מיכל בן עמי
"אומרים אהבה יש בעולם – מה זאת אהבה?" אז יצאתי לחקור קצת את הנושא, אחרי הכל… לאהבה תפקיד מהותי בקיומנו.

חיים נחמן ביאליק כתב: "אומרים אהבה יש בעולם – מה זאת אהבה?" אז יצאתי לחקור קצת את הנושא, אחרי הכל… לאהבה תפקיד מהותי בקיומנו –  היא מעניקה לחיינו טעם וצבע, היא יוצרת אצלנו את תחושת הריגוש וההנאה ובאותה מידה, יש בה את היכולת לפגוע בנו ולייסר אותנו – כמו שנאמר: "עזה כמות אהבה" (מתוך שיר השירים ח' ו')

לפי הגדרתה במילון, אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה או אחדות עמוקה כלפי ישות כלשהי. אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה.

לכל הכתובים, המאמרים והציטוטים שנתקלתי בהם היה מכנה משותף בולט – כולם דיברו על האהבה ביחס לאחר, אפילו המשפט הידוע "ואהבת לרעך כמוך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח).

אולם כל אהבה תחילתה באהבה עצמית – עלינו להכיר את עצמנו, להיות מודעים לכלל התכונות שלנו לחיוב ולשלילה ולהיות שלמים עם עצמנו. רק ממקום שלם יש לנו את היכולת להעריך את האנשים שבחיינו על כל מי שהם, עם היתרונות והחסרונות שלהם. הפסיכולוג הפילוסופי אריך פרום קבע כי האהבה היא אמנות, שיש ללמוד אותה מבחינה תיאורתית ויישומית, כשם שלומדים מוזיקה, נגרות או הנדסה.

למידה זו לעיתים הינה תהליך מתמשך, לא פעם אנו נכנעים לתכתיבי החברה – הסביבה, עושים "מה שצריך" "מה שמצפים מאתנו" – ועל ידי זאת מאבדים קשר עם עצמנו ומהותנו האמיתית.  

באחד המפגשים הקבוצתיים שערכתי לאחרונה, נכח אדם שיש לו הכל לכאורה – עבודה טובה, זוגיות, משפחה ולמרות כל זאת – אין לו מושג או תפיסה מהו אושר אמיתי ומה היא אהבה. אדם זה היה תלוש לגמרי מעצמו ומהותו מעצם היותו עסוק כל כך לענות על ציפיות הסביבה, עד שלגמרי נשכחה ממנו התודעה הצמית והידיעה החד משמעית מי הוא ומה יגרום לו להיות מאושר.

נשאלת השאלה עד כמה אנחנו באמת אוהבים את הדמות המשתקפת אלינו במראה? עד כמה אנחנו באמת מכירים את אותה דמות? מחוברים אליה, אל חלומותיה ושאיפותיה? עד כמה המציאות בה אנו חיים הינה המציאות בה לחיות היינו רוצים? ואם את עצמנו אנחנו לא באמת מכירים ואוהבים – מה זה אומר על יחסנו לאחרים?

"מי שמשתוקק לאחר או אוהב אותו, ודאי לא היה משתוקק אליו או אוהב אותו או מחבב אותו אלמלא היה משתייך באיזה אופן שהוא אל הנאהב, או בנשמתו או באיזו תכונה או אופי או דמות של נשמתו. נתברר לנו, איפוא, שבהכרח מחבבים אנחנו מה שמשתייך אלינו מטבע בריאתנו…הכרח הוא, איפוא, שהמאהב האמיתי שאיננו מעמיד פנים, יאהבנו אהובו" – אפלטון, "ליסיס".

אז אני מזמינה אתכם להתחבר פנימה לעצמכם בחזרה, לגלות את היהלום שבכל אחד מכם טמון, את הייחודיות שמבדילה בנכם לבין הסביבה, לחבק השונות ולהפגין הרבה אהבה לדמות הנשקפת מולכם במראה.

וכשלאהבה עצמית תתחברו – הפיצו אותה החוצה לסביבה וזכרו, שותפות אמיתית יכולה לצמוח רק במקום בו קיימת אהבה ללא תנאים וקבלה מוחלטת של האנשים שבחיי נמצאים.