האם יש תקווה לאושר?

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, חיותה אפשטיין
השאלות העיקריות שמעסיקות אותנו הינן מה קורה עם הזוגיות שלי? מתי תהיה לי? איך אוכל להרגיש מאושר/ת? ועוד…

השאלות העיקריות שמעסיקות אותנו הינן מה קורה עם הזוגיות שלי? מתי תהיה לי זוגיות? איך אוכל להרגיש מאושר/ת? מה עלי לעשות כדי שיהיה לי טוב יותר? כיצד אוכל להשתחרר מהפחדים שלי? ועוד…על מנת לענות על שאלות אלה בצורה הטובה ביותר. קיים צורך ממשי לבדוק את התהליך שעברנו במהלך חיינו עד הלום.

בשלב הראשוני הנשמה התחברה אליכם כתינוקות, היא בחרה לקבל משמעות של קלות. הגעתם לעולם כטהורים כמו דף חלק וידעתם בדיוק מה רציתם. מכיוון שכאשר בכיתם כתינוקות ההורים הבינו מיד את הצרכים שלכם, פעלו כדי לרצות אתכם. הייתם מרכז העולם. (רובכם). אולם עם השנים משהו שם "התקלקל".

הפכתם לילדים, התבגרתם. היו לכם דרישות, התחלתם לעמוד על שלכם וללכת אחרי צו נשמתכם. אולם נעצרתם ונחסמתם על ידי חינוך לעיתים לקוי, מרות הורית שיצרה בכם גבולות וגורמים סביבתיים נוספים. 

הפחד קינן בתוככם עוד מילדות. "אמא ואבא אמרו! הגננת/המורה אמרה, הסביבה אמרה. צריך לעשות! צריך לכבד! צריך להקשיב!". ומתוך ה-צריך, הגיעה הכניעה. מכיוון שה-צריך לא הביא איתו משהו שאתם רציתם לעשות, אלא אמרו לכם לעשות. 

עם הזמן הכניעה בילדות הובילה לחסימה בבגרות, ומשהו בתהליך התקלקל והתעצם..זיכרונות ילדות, גלגולים קודמים, נאגרו כמשקעים כבדים שלא נותנים מנוחה. הכאב הרגשי התעצם ועימו התסכול והאכזבה. הפחדים החלו ליצור כבדות, חולשה, כאילו כבלו אתכם בשלשלאות ברזל שמגבילות אתכם להתקדם קדימה. התחושה היא: "שמשהו מעכב אותי ואינני יודע/ת מהו?". קוראים לזה חסימות. והחסימות מבטאות עצמם בקשת רחבה של קשיים שקשורים לנושאי הרגש, פחדים, עד לבעיות בזוגיות.

אם נחזור לאחור. במצרים העתיקה הקושי התבטא כקושי פיזי בלבד, כאשר בני ישראל סחבו לבנים על גבם. אולם היום אנו כבני אדם איננו בונים פירמידות ואיננו סוחבים על גבנו לבנים. אנו סוחבים על גבינו תיבות פנדורה של רגש וקושי, שנגרר מיום היוולדנו ומגלגולים קודמים מזה כ- 5000 שנה. מדוע? האם לא הגיע הרגע לתקן ולהפסיק את תהליך הקושי?

מהו תיקון? כאשר הרגש הנמוך והפחד מושרש אצל אדם. אותו אדם חווה קשיים בחייו, במטרה ליצור שינוי=לתקן. 

המשמעות של תיקון הינה לעשות אחרת, לפעול אחרת, להבין דברים אחרת, להביט אחרת, לחשוב בדרך שונה למטרת שינוי, מהמקום הזה מגיע התיקון. אולם כאשר אדם מקונן בו הפחד להתמודד עם הקשיים שלו, עם הרגשות שלו. משהו שם מונע ממנו להתקדם קדימה ולראות את החיים באור חדש מתוך עשייה נכונה ומתוך קלות.

מדוע זה קורה? מכיוון שהפחד שקיים אצל האדם, אומר לו: "הישאר במקום החשוך, הנוח והמוכר ואל תצא החוצה. אל תעיז, אל תעשה, לא כדאי לך. בין כה וכה אתה לא תצליח. אז למה לנסות. חבל על המאמץ?". וכאשר פועלים בכניעה התסכול מתחיל להציף והקושי מתעצם ואיתו הכאוס. נכנסים למערבולת חושים ושואלים בדאגה: "האם אוכל לצאת מהבלגן של החיים שלי ולהתחבר לאור?".

כיצד יוצאים מהחושך אל האור? אם ברגע הראשון של הקושי הייתם מתמודדים, עומדים על שלכם, רואים דברים בצורה אחרת, חושבים אחרת. הייתם מתחברים מיידית אל האור משמע גם מתחברים אל הקלות. אולם טבע האדם הינו לא תמיד לראות את פתחי המילוט הללו שאומרים לו: "תעשה!". מכיוון שהחושך חזק, ויצר האדם מונחה להתחבר מיד לחושך: "לא טוב לי, לא מסתדר לי, קשה לי, אני מרים ידיים ועוד…". ורק כאשר החושך מתחיל לסגור את כל פתחי האור התחושה שמלווה את התהליך הינה בלבול, לחצים, תסכול, בכי, כאב, בדידות, דיכאון ועוד. 

אולם, רגע ההארה מתחיל כאשר אדם חווה תהליך של סגירת כל פתחי האור. רק משם הוא מתחבר לרצון של שינוי.
מכיוון שלפעמים האדם צריך לפרק את האגו שלו ולהגיע לתחתית החיים, עד למצב של התרסקות, בכדי להרגיש שאין מוצא אחר. רק אז הוא יהיה מוכן להקשיב ולהתחבר אל האור. אולם לא תמיד צריך, ומומלץ להגיע למצבים קיצוניים כאלו. מכיוון שניתן לצור שינוי בדרך אחרת קלה יותר.

כיצד ניתן ליצור שינוי?
אם האדם יפקח את התובנות שלו, יפקח את החשיבה שלו ויראה שמשהו בתהליך מתחבר אחרת, שהדרך שבה הלך אינה טובה עבורו והוא צריך ליצור בחייו שינוי. הכול עניין של החלטה! מכיוון שרק כאשר אדם החליט משם מגיע השינוי.
מכיוון שכאשר עושים למען הנשמה היא עושה עבורנו חזרה, משהו בתהליך משחרר את החסימות. תחושה זו מדומה ללבנים שיורדות מהכתפיים, והלבנים הם אותה תיבת הפנדורה שמשחררת עצמה מכל נושאי הרגש, מכל נושאי הפחד, מכל הקשיים שטמונים בנושאים שונים כולל זוגיות.

ספר החיים של האדם נפתח ויוצר משמעות חדשה של התחברות לאני הפנימי שלי, משמע חיבור לקלות.
מכיוון שכאשר תביאו על החיים שלכם שחרור ושינוי רק משם תגיע הקלות.

הנני מברכת אתכם בחירות נשימתית, מתוך אור גדול והתפתחות רוחנית.