תת פעילות של בלוטת התריס

מאת פורטל אלטרנטיבלי, הלל לרנר
בלוטת התריס (הגרוגרת) ממוקמת במרכז הגרון ושייכת למערכת ההורמונאלית ומווסתת פעולות שונות של חילוף חומרים בגוף.

תסמינים:
•טמפרטורת גוף נמוכה (פחות מ 36.4 מעלות) ורגישות לקור, קושי לרדת במשקל, כאבי ראש.
•דכדוך, עור יבש, עייפות, שיבושים במחזור, זיהומים נשנים, השמנה ונטייה לעצירות .

מעריכים שכ 25% מכלל האוכלוסייה הבוגרת סובלים מתת פעילות בלוטת התריס. ככל שהגיל עולה כך רווחת התופעה. טווחי הנורמה המקובלים בבדיקות דם הם בין 5- 0.5 מיליליטר כספית. מתחת ל 0.5 זה נחשב לתת פעילות ומעל ל-5 זה נחשב לפעילות יתר. ישנה טענה שמכיוון שערכי הנורמה לפעילות תקינה של הבלוטה כה רחבים, כ 30% מהנבדקים אינם מאובחנים למרות שהם סובלים מהסימפטומים שתוארו לעיל.

בלוטת התריס (הגרוגרת) ממוקמת במרכז הגרון ושייכת למערכת ההורמונאלית ומווסתת פעולות שונות של חילוף חומרים בגוף. הבלוטה משתתפת בויסות רמות הסוכר בגוף, חום הגוף, רמות הסידן בדם, וחילוף החומרים של שומנים וסוכרים. הבלוטה מייצרת שלושה הורמונים: שני סוגי תירוקסין (T3, (T4 וקלציטונין. התירוקסין אחראי על מרבית הפעולות שציינתי מלבד חילוף החומרים של הסידן. ההורמון מיוצר על ידי הבלוטה ונאגר בה בצורתו הלא פעילה T3 ומופרש לדם בצורתו הפעילה כT4 (הראשון מכיל שלושה אטומי יוד ואילו האחרון מכיל ארבעה אטומי יוד ומכאן שמם). היוד הוא מינרל שהגוף מקבל בעיקר ממאכלי ים.

ההורמון השלישי, הקלציטונין משפיע על רמות הסידן בדם. תפקידו למנוע את שחרור הסידן אל הדם, למעשה הוא משקיע אותו בעצמות. ואכן אחת הסיבות לבריחת סידן והידלדלות העצם היא תת-פעילות של הבלוטה.

מאחורי הבלוטה ממוקמות ארבעת הבלוטות של הפרה תירואיד (יותרת התריס) המייצרות את הפרת-הורמון. לפרת- הורמון תפקיד הפוך ומשלים לקלציטונין הוא גורם להפרשת הסידן מן העצמות אל הדם.
ישנן שתי סיבות מרכזיות לתת-פעילות בלוטת התריס. הסיבה הראשונה נגרמת מייצור מופחת של התירוקסין בידי הבלוטה עצמה. בתמונת הדם שתתקבל ההורמון המפקח על הבלוטה (TSH) יהיה גבוה כדי לפצות, ואילו תפקודי הבלוטה יהיו נמוכים. הסיבה השניה נובעת מהפרשה נמוכה של ה TSH (מופרש מבלוטת ההיפופיזה שבמוח), שמשפיעה על פעילות נמוכה של הבלוטה.

שיטת בדיקה פשוטה לתפקוד הבלוטה
כאמור טמפרטורת הגוף משקפת את קצב חילוף החומרים ונקבעת במידה רבה על ידי הורמוני הבלוטה. תפקוד הבלוטה יכול להיבדק בקלות על ידי בדיקת חום הגוף. כל מה שנחוץ זה מדחום. טמפרטורת הגוף צריכה לנוע בין 36.7- 36.4 מעלות צלסיוס. מעל לכך זה סימן לחום, או לפעילות יתר ומתחת לכך, לתת פעילות של הבלוטה. במשך שלושה בקרים, בשעת היקיצה יש לשכב בשקט כ 10 דקות ולמדוד את טמפרטורת הגוף מתחת לבית השחי. נשים צריכות לבצע את הבדיקות בשלושת הימים הראשונים בכל תחילת מחזור, כי אחרי כן טמפ' הגוף מתחילה לעלות כחלק מתהליך הביוץ. חישוב חום הגוף הממוצע מהווה מדד טוב לתפקוד הבלוטה.

תזונה לריפוי
תת-פעילות בלוטת התריס יכולה לגרום לזפק (גם פעילות יתר), כלומר התנפחות הבלוטה עקב גירוי יתר של הבלוטה המפקחת יותרת המוח (היפופיזה). מינון היוד היומי הוא בממוצע 150 מיקרוגרם ליום. ישנן מזונות המספקים יוד לגוף ומזונות המעכבים את ספיגתו. המזונות המספקים יוד לגוף הם: אצות ים, אצות קלפ, צדפים, סרטנים, שבלולים, דגי מים מלוחים כגון סרדינים, טונה, מקרלים, בקלה ועוד. אין לעבור את המינון של 1000 מיקרוגרם ביום. כיום ניתן לקנות מלח שולחן מועשר ביוד. הכמות היא כ 70 מיקרוגרם על כל גרם מלח. לעומת זאת ישנם מזונות המעכבים את ספיגת היוד בגוף ועל כן נקראים גיוטרוגנים והסובלים מהתופעה צריכים לצמצם באכילתם: לפת, כרוב, חרדל, סויה, בוטנים, צנוברים ודוחן. בדרך כלל הבישול מפסיק את פעולתם המונעת מהיוד להיספג.

שיטות ריפוי טבעיות

פעילות גופנית סדירה מעוררת את הפרשת בלוטת התריס ומגבירה את רגישות הרקמות בגוף לקליטת התירוקסין. כל תוכנית לשיקום הבלוטה מחייבת התעמלת גופנית סדירה. מומלץ לעסוק בכל צורה של ספורט. ההליכה היא הדבר הנגיש ביותר. מומלץ ללכת לפחות ארבע פעמים בשבוע חצי שעה כל פעם. העיסוק הספורטיבי מגביר את קצה חילוף החומרים בגוף. ניתן להמשיל זאת למכונית שאנחנו דוחפים כדי להניע את המנוע.
אצות קלפ- אצות הקלפ מכילות כמויות גדולות של יוד. כל כדור מכיל כ 150 מיקרוגרם יוד. מומלץ ליטול עד 600 מיקרוגרם ביום.
ויטמין E- הויטמין מעודד את יצור הורמוני הבלוטה. מומלץ לצרוך 800-400 יח' ליום.
סלניום-  המינרל ממחזר את הויטמין E  ומשפר את פעולתו ועל כן עוזר לבלוטה. מומלץ לצרוך עד 200 מיקרוגרם ביום.
אבץ- יש קשר בין רמות נמוכות של אבץ ותת פעילות הבלוטה. מומלץ לצרוך עד 90 מ"ג ביום.

ליצירת קשר ופרטים מלאים על הלל לרנר