|
סיפורי האישי. מאת משה אלבאום.
מזה 19 שנה אני עוסק באימון ילדים ומבוגרים, בשיטת אימון מיוחדת אותה פיתחתי לפתרון
קשיי למידה ותפקוד. בתחילה קראתי לשיטה "איזון הגוף" לאחר מכן קיבלה השיטה את השם
"שיטת אלבאום" המופעלת במרכז אלבאום וקליניקות פרטיות רבות. כיום, שלוש וחצי שנים
מהיום בו עזבתי את מרכז אלבאום, גישתי עברה התפתחות נוספת בה הוספו טכניקות עבודה
חדשות וגישה טיפולית שונה ונקראת "®Elbaum Intelligence Integration".
סיפורי האישי מתחיל בילדות קשה מאד, שממנה נדחפתי להתפתח כמאמן, והפכתי למורה.
בילדותי סבלתי מקושי תפקודי בשרירי העיניים שהפריע למיקוד הראייה. הקושי הפריע לי
ביותר, לאורך כל חיי, בנושאי למידה אקדמיים.
בבית הספר "ביליתי" בכיתה א' פעמיים, ולמדתי פעמיים כיתה ד'. לאורך כל שנות הלימוד
בבית הספר, תפסתי את עצמי כלא-יוצלח. לא הצלחתי לעבור בחינות למרות שהשקעתי
בלימודים. יכולתי לקרוא אך לא יכולתי לזכור את החומר. בשורה השניה לא זכרתי מה כתוב
בשורה הראשונה. עברתי בדיקות רבות ולמרות זאת, לא נמצא מקור הקושי. תסכוליי ותחושת
השוני משאר הילדים, גרמו לפגיעה קשה בדימוי העצמי שלי, ברגשותיי, ובדימוי הגופני
שלי.
בארגנטינה בה גדלתי עד גיל עשר, למדנו בבוקר בבית ספר רגיל ומהצוהריים עד הערב
בבית ספר יהודי. נראה שאני מחזיק ב"אליפות ארגנטינה", בעמידה בפינת החדר עם הפנים
אל הקיר. זהו העונש שהיה אהוב על מורי (מלבד מכות עם סרגל על אצבעות הידיים) כשילד
לא ידע את החומר. אני, שלא יכולתי לזכור דבר, נענשתי לרוב.
כילד הייתי חולני וחלש. שיקומי החל בברכת השחייה של קיבוץ חמדיה כשעברה משפחתי
לישראל. בברכה למדתי להפעיל את גופי, כבסיס להתפתחותי הראשונית. שחיתי כל יום
כארבעה קילומטר, לאט וללא הפסקה.
אורי המורה לשחייה, היה האדם הראשון שהצליח לגרום לי לתפעל את גופי ללא רחמים
עצמיים, תוך כדי התגברות על הפחד העצום מהאסטמה ששיתק את יכולותיי. טון דיבורו
הרגוע ושלוותו כאדם, היחס החם, הסובלני והאוהב שהקדיש לי ולקשיי במשך השנתיים
ששחיתי שם, גרמו ברבות הימים להתפתחותי כמאמן וכמורה.
עד היום, אני סבור שאם אני יכולתי להשתנות ולהתחזק למרות המצב ממנו התחלתי, כל אחד
יכול להשתנות.
שיעור חשוב שלמדתי מהחוויה הרגשית עם אורי היה, שלא ניתן לדעת במדויק, מה ההשפעה
האמיתית של בוגר החוצה את דרכו של ילד במצוקה. כתוצאה מכך למדתי להקנות למפגשיי עם
ילדים את הצביון שיוכל להפוך בעתיד ללפיד המוביל את דרכם, גם אם לא אראה יותר את
הילד לאחר מפגש אחד ויחיד.
עד לכיתה י' הצלחתי לשרוד במסגרת בית הספר. מכיוון שלא סבלתי יותר את כישלוני
ותחושות הפיגור והטמטום שהכישלון הוליד, פרשתי מהלימודים.
בגיל 14 ניסיתי ללמוד מוסיקה. לאחר חצי שנה, כשהמורה גילה שאני מחקה את נגינתו
בעל פה, ואיני קורא תווים, הוא כעס עלי מאד. הוא לא ניסה לשכלל את יכולותיי על מנת
ללמוד תווים, אלא הכריח אותי להפסיק ללמוד בטענה שאני לא יוצלח ולא יצא ממני כלום.
העלבון היה צורב והוסיף נדבך נוסף לדימוי העצמי הפגוע מאוד, ממנו סבלתי.
בגיל עשרים וחמש הכרתי את עולם הקראטה. בכניסתי לשיעור הקראטה הראשון חוויתי
התרגשות עצומה. ישיבתי הזדקפה (לראשונה בחיי) ושמרתי על ריכוז מוחלט, שלא הכרתי בי,
עד השנייה האחרונה של השיעור. מהשיעור הראשון בו השתתפתי, כל ישותי אמרה – "הגעת
הביתה". ההנאה שחוויתי בשיעורים דחפה אותי להתאמן עוד ועוד. במשך שש שנים התאמנתי
בין שבע לשבע עשרה שעות אימונים ביום, ללא הפסקות. האובססיה להתפתח השתלטה עלי כל
כך, עד שאכלתי, נשמתי וישנתי קראטה. גופי החל לבצע דברים שלא חלמתי שניתנים לביצוע.
תחושותיי נהפכו לרגועות יותר ויותר. כל חודש שעבר הרגשתי שאני צועד לעבר עתיד בעל
ערך.
בגיל 26, כשנה לאחר שהתחלתי להתאמן באינטנסיביות, ידידה הגישה לי ספר וביקשה את
חוות דעתי. שבועיים לאחר שסיימתי לקרוא, שמתי לב לעובדה שסיימתי לקרוא ספר והבנתי
אותו. זה היה הספר הראשון שקראתי בחיי.
לאחר מספר שנים בהם הקראטה היה כל חיי, עברתי תאונת דרכים קשה, בה נפגעתי
בחוליות הצוואר, בעיניים ובאף. על מנת לחזור לתפקד השתמשתי בכל הידע הגופני שאגרתי.
בכדי להתגבר על כאבי, חיברתי שיטות ותרגילים רבים. בגלל הכאבים, והסכנה שאפגע
בעורף, הפסקתי בהדרגה להתאמן. במשך בזמן בו שיקמתי את עצמי, למדתי שיאצו,
רפלקסולוגיה וביו- אנרגיה. השילוב בין הנושאים השונים שלמדתי, לפיתוח ייחודי של
טכניקות לאבחון וטיפול שפתחתי בעצמי, בנו את שיטת אלבאום שעזרה עד היום לאלפי ילדים
ומבוגרים.
אני מאמין שהיכולת ללמוד וליצור חיים מלאים ואיכותיים, טמונה בגופינו. אין מראה
שישווה למבטו של ילד עם קשיים, שהצליח לראשונה לתרגל את גופו.
|
