חרובים (ceratonia siliqua)

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, הלל לרנר
החרובים עשירים בטאנינים שהם חומרים בעלי פעילות המכווצת ריריות, משום כך הם מומלצים במצבי ליחה ושילשול אצל תינוקות ומבוגרים

עץ החרוב גדל באזורי הים התיכון, דרום אירופה וצפון אפריקה. השם ceratonia בא מהמילה carat שפרושה משקל או מידה. כפי הנראה בתקופות הקדומות שימשו הזרעים האחידים של הפרי כיחידות משקל. למקור השם העברי מספר סברות: האחת שאים אוכלים הרבה מפירותיו הוא מחריב את השיניים בגלל תכולת הסוכרים הגבוהה שבו. השנייה על שום שהעץ גדל במקומות חרבים. בתקופת המשנה גידלו מטעי חרובים ומשום חשיבותם הכלכלית חלו עליהם דיני מעשרות, פאה ותרומה: "מאימתי הפירות חיבין במעשרות […] החרובין משינקדו"(משנה מעשרות א', ב'-ג'). החרוב שימש פרי מאכל חשוב בעת העתיקה בגלל תכולת הסוכרים הגבוהה שבו. פרי החרוב מכיל כ 40% סוכרוז ו11% גלוקוז ופרוקטוז. כאשר עושים ממנו סירופ עולה כמות הסוכרוז ל65%. הסוכרוז מעלה את רמת הסוכר בדם במידה פחותה בהשואה לגלוקוז ועל כן מומלץ לסכרתיים. 
פרי עץ החרוב עשיר בסידן (352 מ"ג) ועל כן אבקת החרובים מומלצת לחיזוק העצמות לשיניים ולחניכיים.החרובים עשירים בטאנינים שהם חומרים בעלי פעילות המכווצת ריריות, משום כך הם מומלצים במצבי ליחה ושילשול אצל תינוקות ומבוגרים. כמו כן הם טובים לאיחוי פצעים.

פצעים שותתי דם וכוויות: מפזרים אבקת חרובים על האזור הפגוע.

שילשול: בולעים חצי כפית אבקה על רבע כוס מים על קיבה ריקה.

קיב בקיבה ובתריסריון: לערבב 3 כפות אבקת חרובים בכוס מים. לשתות2-3 כוסות ליום.

חומציות יתר: כנ"ל.

כיבים ודלקות בפה ובחניכיים: להכנת סירופ חרובים מערבבים 4 כפות אבקת חרובים בחצי כוס מים מוסיפים סומסום מלא ומרתיחים  מעט., מקררים, מגרגרים את הסירופ בפה ובולעים.

שיעול: לערבב סירופ עם טחינה גולמית ולאכול 4 כפות ביום.

דימום פנימי ומחלות דרכי הנשימה(אסתמה, ברונכיטיס): לאכול 4 כפות סירופ חרובים עם סומסום קלוי.

פצעים בפה ובלשון: לשבור את תרמילי החרובים ולמרוח את הנוזל המתוק הנוטף מהם על הפצעים.

סוכרת: לאכול אבקת חרובים כתחליף לסוכר.

צרידות בקול: לאכול אבקת חרובים מספר פעמים ביום. הפרי מכיל חומרים מוצילגים המרפאים את המיתרים.

ליצירת קשר ופרטים מלאים על הלל לרנר