איך אנו המטפלים שומרים על עצמנו?

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, מיה מיטב- מגן
מטפלות ומטפלים מכל תחומי הרפואה המשלימה מתלוננים על עייפות, כאבים שונים, שחיקה וירידה ברמת האנרגיה שלהם.

מטפלות ומטפלים מכל תחומי הרפואה המשלימה מתלוננים על עייפות, כאבים שונים, שחיקה וירידה ברמת האנרגיה שלהם. משפטים כמו: "כואב לי הגב, אני מקנאה במטופלים שלי…", "אני סחוטה, אין לי משאבים" – אני שומעת לא פעם.

אנו, שבחרנו במקצוע הדורש נתינה בלתי- פוסקת, יכולת הכלה עד אין- קץ, המשולב לעיתים במאמץ פיזי, נוטים לדחות, להזניח ואף לא לטפל בעצמנו כמו שצריך… אם באה אלי מטופלת ובזמן שאני עובדת איתה על איזור הצוואר אני לא מפסיקה לחשוב על העורף התפוס שלי – זהו סימן האומר דרשני.

כאנשים העוסקים במקצועות הטיפול אנו חייבים לתחזק את המכונה שלנו- הגוף – כדי שנוכל להשתמש בכל החוויות שעברנו עד היום כחומרים זמינים לעבודה. אם ישנן חוויות או טראומות ישנות שלא עובדו או התעכלו, הן יבואו לידי ביטוי באיזה אופן בגוף ויצרו מגבלה, לחץ, ואף סימפטומים חוזרים.

לשם כך, עלינו לדאוג 'להיות בגוף' כמה שיותר במשך היום והשבוע – לעשות פעילות גופנית, לנסוע על אופניים במקום באוטו, לצאת להליכות, לרקוד – כל מה שעושה לנו טוב. בנוסף, אם יכולים להרשות לעצמנו להיות בטיפול – מה טוב. אם לא – אפשר להחליף טיפולים עם קולגות, כמו בימי הלימודים… זה מקובל, יעיל ואף פותח את הראש להתנסות בשיטות טיפול שונות. 

להתפתח ולהתחדש –
בימים ההם, כאשר עוד היינו סטודנטים במקצועות הטיפול השונים, נהנינו לפחות מטיפול אחד בשבוע אם לא יותר, במסגרת הלימודים, החלפנו טיפולים עם חברינו בין השיעורים כדי להתאמן, קיבלנו תמיכה מצוות המורים ואפילו התנדבנו להדגמות. הימים עברו, אנחנו כבר עובדים עם מטופלים משלנו, עסוקים, והגוף שכבר התרגל לטוב, מתגעגע למגע.
אנו בתהליך תמידי של התפתחות אישית, וזהו חלק מהיופי של המקצוע.

מסע כזה לפעמים טוב לעשות בצוותא וליהנות מהחברותא, הלמידה המשותפת ואווירת האחווה, פעמים אחרות נרצה לתת למישהו להוביל אותנו ולפעמים יתאים לנו לצעוד לבד, לצבור חוויות, להתגבר על קשיים וללמוד מהדרך. בכל מקרה, זהו מסע של חיים שלמים, ותמיד יש לאן להגיע, מקומות חדשים לתור ואנשים לפגוש.

למלא את המצברים –
הגוף שלנו אוצר בתוכו זיכרונות, שלפעמים אנו כלל לא שמים אליהם לב, וכך יכול לקרות, שניגש לעבודה באזור הבטן ופתאום יעלה זיכרון מהעבר. כאשר אני מתחילה לגעת באזור הבטן, נשים רבות אומרות שהן בדרך כלל 'לא מרשות לאף אחד לגעת שם' – אני בעצם מלמדת אותן קודם כל להסכים להרגיש את האזור, לבדוק יחד מה יש שם, מהי תחושת האי-נוחות (ואפילו האיום) אשר אורבים בבטן, ממה הן נמנעות? על מה הן שומרות, ממה הן מתביישות, ומה המחיר שמשלמות עבור זה… לחלק מהנשים אכן לא נוח עם המגע באזור ואחרות מופתעות מההנאה שטמונה שם. בכל מקרה זוהי עבודה עוצמתית ונוגעת.

את אותו הרעיון אפשר ללמוד גם דרך תרגול המשלב עבודת-גוף, תשומת לב לבטן, נשימה ותנועה – כך נלמד להתחבר אל הגוף ממקום של הנאה, אנרגיה ותזוזה, מה שיכול להשפיע על הרבה סימפטומים פיזיים וכן על מצבי רוח, חוסר אנרגיה, חוסר חשק ועוד. זוהי אפשרות לחבר בין הרוח שלנו – רעיונות, מחשבות וצמיחה לבין הגוף – הכלי שמאפשר לכל הדבר הזה לקרות ולהיות.