סוכרת סוג 2 – טיפול וריפוי טבעי

מאת: פורטל אלטרנטיבלי
מאמר להארכת תוחלת החיים שלנו… ושל ילדינו

סוכרת סוג 2, הינה מחלה כרונית אשר גורמת לאיכות חיים ירודה, בעיות רפואיות רבות ולדעת כל המומחים, היא – יותר מכל מחלה אחרת, קשורה לתרבות המודרנית ולתזונה של העולם המערבי.

אני מתלבט איך להתחיל. מצד אחד זה ברור שהחיים כיום מביאים את קיומו של החומר הממכר הזה לכזה שלא ניתן להתחמק ממנו, בטח ובטח לילד. לכן קצת קשה לומר דברים מבלי שיישמעו מרחיקי לכת או מזריעי חרדה. מצד שני, כל אם תשמח ודאי לדעת כיצד תוכל למנוע מבנה להיכנס אל תוך סטטיסטיקה של מחלות הנמצאות במקום שני בגרימת מוות בארץ ובמקום הראשון בעולם המערבי.

אני מדבר על סוכרת. מחלה האחראית לחלק גדול ממקרי השבץ, התקפי הלב, עלייה בלחץ הדם, אי ספיקת הכליות ועוד. ישנם 435,000 חולים בישראל ועוד 200,000 חולים שאינם מודעים לכך. חברים, זו תפוצה שמחייבת שאילת שאלות עמוקות! כמו ששאלו כשסרטן הריאה השתולל ומצאו את הקשר לעישון. כיום מדברים על המחלה כאל "המגפה הקטלנית של העידן המודרני", אך רק כשאדם כבר חולה בסוכרת הרופאים מורים לו להוציא מהתפריט סוכרים ומזונות בעלי ערך גליקמי גבוה. זוהי התגובה להופעת המחלה. אך סוכרת סוג 2 אינה מופיעה, היא נגרמת! ומוכרת האמירה: "גרם אחד של מניעה שווה קילוגרם של ריפוי". אולי יישום האמירה יתאפשר יותר כשנבין את הסיבות למחלה.

חברים, לא צריך מחקר אפידמיולוגי כדי להבין את הקשר בין סכרת מסוג 2 להרגלי התזונה. סכרת זה ממש לא רק גנטיקה. וזה די פשוט אם מבינים מה זה סכרת מסוג 2. מדובר במצב בו ישנה עמידות בתאים להורמון אינסולין המופרש מהלבלב. כלומר תאי הגוף אינם מגיבים לאינסולין "המורה" להם לאפשר כניסת סוכר (גלוקוז) לתאים. במצב זה רמת הסוכר עולה, הדם הופך צמיגי, זרימת הדם אל האיברים השונים נפגעת (בכללם הלב, המוח והכליות), כלי הדם נפגעים ונחסמים, והסבירות לאותם מצבים מסכני חיים שהוזכרו לעיל- עולה. הדבר שגורם לתאים "לא להקשיב" לאינסולין הוא עליות רבות, גבוהות וחדות בריכוז הסוכר בדם (הנגרם על ידי מה שקרוי- מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה). זהו למעשה מין מנגנון הישרדותי השומר על תקינות התאים במצב בו יש סביבה עוינת של עודף סוכר וחוסר יציבות ברמתו. במילים אחרות, התאים לא מוכנים להיות פח הזבל שלנו.

ועכשיו לעניינו. האם אנחנו יכולים להבין שממתקים, קמח לבן, עוגות וכל מוצרי הסוכר המעובד הם בדיוק ההגדרה ל- "עליות רבות, גבוהות וחדות בריכוז הסוכר בדם???" האם אנחנו יכולים לנתק את הרצון שלנו לשמח את הילד באמצעות סיפוק מיידי על מנת לשמור על בריאותו בעולם בו המגפה הולכת ומשתוללת מול עיננו המסונוורות? האם אנחנו יכולים לקבל שסוכר הורג? כיצד מחשבה כזו תשפיע על הבחירות שנעשה? אנחנו נתחרד למראה אמא המעשנת ליד בנה התינוק (ובצדק). אך האם אנחנו מסכימים לשקול שהלעטה בשוקולד חלב זה לא פחות חמור, ואולי אף יותר.

אז יגידו: "לא צריך להיות קיצוני. כל דבר במידה. ממתק אחד ליום זה בסדר. למה לא לשמח קצת את הילד?". נכון, גם 5 סיגריות ליום זה "במידה" לעומת חבילה שלמה, אך זה לא אומר שכדאי להתמיד בזה. חשוב שנזכור שלילד אין צורך במתוק עד שנחשוף בפניו את ההרגל. אולי אנחנו כמבוגרים כבר חיים בתשוקה הזו, אבל תינוק שלא ייחשף למתוק, לא ירצה מתוק וזה לא ייחסר לו. 

אז יגידו: "הוא בכל מקרה ייחשף לזה בהמשך ואף יהיה ביתר תשוקה משום שמנעת את זה ממנו כל השנים". כן, זה נכון שלא ניתן לחיות בבידוד, וכפי שנאמר קודם- לא ניתן להתחמק מהסוכר בימינו. אבל ממחקרים רבים עולה שההרגלים התזונתיים המוקנים לילד עד גיל 5 מעצבים את רוב העדפותיו הטבעיות לטעמים. זאת אומרת שגם אם ילד בגיל 6 יתחיל להיחשף בקביעות לסוכר מעובד (שאז כבר יש פחות שליטה על הפיתויים שייקרו על דרכו) יהיה זה פחות משמעותי להקניית ההרגל של אכילת מתוק. כמו כן, דרך טובה להתמודד עם הדיסוננס בין האידאל לבין הפיתויים שבחוץ היא לייצר בבית דברים מתוקים בריאים כמו המתכון המעולה הזה לפרלינים. אולם יותר מכל, זה מאוד מקל על ההורה וגם על הילד כשחיים בקהילתיות בה ההורים לילדים סביבך מסכימים לגבי סוגיה זו.

אני לא מוצא שיש טעם לעדן את הדברים מעבר לכך. ישנה הרבה הכחשה והתעלמות מהנושא, אך אין הכרח לכך כאשר אנחנו חיים בתקופה כה מודעת, כה עשירה במידע וכה עשירה בתחליפים. אנחנו יכולים להסכים שסוכר גורם לתולעים, חורים בשיניים, השמנה, חולשה חיסונית ואפילו להבין את הקשר בין סוכר לבין היפראקטיביות והפרעות קשב וריכוז. אבל סוכר הורג??? זה נשמע לנו מוגזם, זה סוגר אותנו. אז אני רק אסב את תשומת ליבנו לכך שלא הרבליסטים ונטורופתיים הגו את הרעיון לקשר בין צריכת סוכר לבין סוכרת. הוא קיים בספרות המדעית בכל דרך אפשרית…

חברים, האהבה לילדים שלנו היא דבר גדול וחשוב בחיינו. אנחנו רוצים בטובתם, גם אם לעתים, הראייה האנושית המאוד לא רציונלית שלנו מביאה לבלבול בכל הנוגע לקשר בין מעשינו לבין טובתם. אז זו הזמנה לפזר את הבלבול, להסכים לראות את הקשר בין ההסבר השכלתני שנותנים המדע והרפואה המודרנית לבין הבחירות שאנחנו עושים כבני אדם ובעיקר כהורים.