חג פורים- השנה תולים את האגו, במקום את המן
מאת: פורטל אלטרנטיבלי, ניב נבון- קבלה לעם
תחפושות, משתה, רעשנים, מסכות, עדלאידע – פורים כבר כאן, וכדאי ואפילו רצוי לחגוג ולשמוח, "וכל המרבה – הרי זה משובח".
תחפושות, משתה, רעשנים, מסכות, עדלאידע – פורים כבר כאן, וכדאי ואפילו רצוי לחגוג ולשמוח, "וכל המרבה – הרי זה משובח". שנייה לפני שאנחנו מאבדים את הראש, נמקד את המחשבה גם בדברים הרציניים יותר שיש לחג הזה להציע.
חג פורים בפתח. הילדים מתרגשים. ולמען האמת, גם אני.
פורים הוא החג שבו להורים מותר להפוך סוף סוף לילדים, בלי שמישהו יחשוב שהם מוזרים, וללא ספק החג הכי כיפי בשנה.
עוד רגע יעטו הקטנים תחפושות פורים, אשתי תמרח את פניהם בגלון של איפור, נשיקה קטנה, והופ, הם יוצאים נרגשים לדרך. מרחוק כבר נשמעים קולות נפצים, הרחובות לובשים חג, והרעשנים המהדהדים מבשרים את בואו של אחד האירועים המרכזיים בפורים – קריאת המגילה.
הקאסט המוקפד ללא ספק מרשים. מלך הפכפך ובעל עוצמה, מלכה יפהפייה בעלת תושייה, יועץ ערמומי וחכם זקן וטוב, הם רק חלק מן השחקנים בדרמה תקופתית מלאת תהפוכות, שמתחילה באיום קיומי ומסתיימת בהפי אנד מרתק וסוחט דמעות. כזה הוא פורים – החג הכי מגניב והכי חביב בסביבה.
אך האם בכך זה מסתכם?
פורים – גלוי וסמוי
יאיר לפיד – סוג של אושיית תרבות ישראלית מודרנית – נשאל בחג פורים שעבר, "איזה חג היית מחסיר מלוח השנה היהודי?"
"הייתי מחסיר את חג פורים", ענה לפיד בעמקות, "סיפור שבו נכשלת קונספירציה אנטי-יהודית בזכות העובדה שמישהו דוחף את אחייניתו הבתולה למיטתו של מלך נואף, ובזכות זה מקבלים היהודים אישור לבצע רצח עם בשבעים אלף בני אדם, ואז משתכרים מרוב שמחה. זהו סיפור שלא מוסיף לנו יותר מדי כבוד", סיכם לפיד.
ואכן לפיד מייצג עמדה רווחת ולא מפתיעה. מגילת אסתר במובנה הפשטני מותירה טעם מר אצל לא מעט אנשים. עריפת ראשה של ושתי, תליית בני המן והרצח ההמוני, לא נתפסים כשורה של צעדים הומאניים של אומה מפותחת, במיוחד על רקע ההיסטוריה היהודית הרגישה להשמדות עם ולטבחים נפשעים.
אבל כל זה טוב ונכון כל עוד אנו מתייחסים רק לרובד הגלוי של המגילה. ולכן, לכבוד חג הפורים, ובטרם ימלאו מאמרי המערכת את מדורי הדעות בעיתונים השונים, בתוכחה משולבת בהלקאה עצמית בסגנון האמור, בחרנו לעצור לרגע ולהסביר את המשמעות הקבלית, הלא מוכרת, ובעצם, הנסתרת של פורים.
מגילת אסתר בנוסח הקבלה
מגילת אסתר היא אחד הטקסטים המוצפנים ביותר בין כתבי הקודש.
נתחיל מהסוף, על פי הקבלה, שמה של מגילת אסתר מעיד על המסר שהיא טומנת בחובה: מגילה מלשון גילוי, אסתר מלשון הסתר, כלומר, גילוי ההסתר.
קריאת מגילת אסתר כשאנו מצוידים בכלים הנכונים, תאפשר לנו להציץ אל מאחורי הקלעים של ההצגה שנקראת "החיים שלנו". כדי להבין זאת, עלינו להתוודע תחילה למגוון הנפשות הפועלות בסיפור המגילה.
המלך אחשוורוש
ללא כל ספק הדמות המסקרנת והתמוהה ביותר במגילת אסתר. פעמים הוא מצטייר כמלך כנוע, שנתון למניפולציות וחסר כל עמוד שדרה, ופעמים כשליט רב עוצמה המטיל את אימתו על תושבי הממלכה. צרפו לכך את העובדה שיש המייחסים לאחשוורוש את דמותו של הבורא, שבאופן מפתיע נעדרת מהמגילה, וקיבלתם דמות חידתית למדי. המקובלים טוענים שדמותו של הבורא כן נמצאת בסיפור, והיא אפילו הפעילה ביותר, אלא שהוא כמעט תמיד (כמו במציאות) פועל מאחורי הקלעים… בהתאם לצורך ולנסיבות היא עוטה על עצמה את אחד משני הכובעים – "המלך" או "אחשוורוש".
פרט מעניין הוא, שבכל פעם שאנו נתקלים במגילת אסתר בשם "אחשוורוש" – ידו של המן על העליונה, ואילו כאשר מוזכר "המלך" – הכובע מתחלף, וכף החסד נוטה לטובתם של היהודים. הבורא לובש בכל פעם את אחת משתי הדמויות, ומתמרן בהתאם בין המן למרדכי.
המן – הצורר האגגי
הגיע הזמן להפריך לא מעט מיתוסים שהתקבעו להם במהלך ההיסטוריה. המן, כן כן, אותו המן הרשע, ששמו מלווה תמיד בקול מחריש אוזניים של רעשנים ונפצים מכל הסוגים, אינו בדיוק מה או מי שחשבנו. המקובלים מסבירים שהאגגי זה בעצם – אני! וגם את ואתה, כלומר, המן, מסמל את האגו שמְפַעֵם בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. אותו רצון טבעי שמניע אותנו ליהנות מהחיים מבלי להתחשב באחרים, ואם צריך, אז גם לדרוך ולרמוס את מי שניצב בדרכנו כדי להשיג את מטרותינו האישיות.
המן חפץ בתועלתו האישית בלבד, רודף כבוד ושליטה, ורוצה להשמיד כל נטייה שמנוגדת לכך. לכן הוא 'עצבני' כל כך על מרדכי, שמסמל בדיוק את הנטייה ההפוכה… ומכאן כינויו "המן הרשע".
אבל תפקידו של המן לא מסתיים רק במגילת אסתר. הוא מייצג גישה לחיים, שבמרכזה עומדת הטובה האישית ולא טובת הזולת, גישה שמנהלת את חיינו בשנים האחרונות.
ומרדכי – היהודי הזכור לטוב?
כמו בסיפור, כך גם במציאות. ההיפך הגמור להמן. מרדכי מייצג גישה הפוכה לגמרי לחיים. "היהודי הזקן שיושב בשער המלך" וממתין לשעת הכושר המתאימה, בעצם, מייצג את הרצון הזך והנקי ביותר שקיים באדם, הרצון לאהוב ולתת לזולת ללא תנאי. בדיוק כמו הכוח העליון – הבורא. את הרצון הזה, את הגישה הזו לחיים, רוצה המן להשמיד.
וכאן הגענו לפואנטה של חג פורים כולו: המאבק בין שתי הגישות הללו לחיים הוא המסר המרכזי שעומד במוקד מגילת אסתר.
המלכה של פורים
אסתר המלכה, מסבירים המקובלים, מייצגת צורך פנימי לגלות משמעות עמוקה יותר לחיים האלה. זהו אותו צורך נסתר שחבוי עמוק בתוכנו ומתעורר מפעם לפעם, דוחף, מפציר בנו שלא להסתפק במרדף האגואיסטי המטורף והדורסני של החיים בעידן המורדני. "נקודת האסתר" שבליבנו, היא זו שגורמת לנו להרים את הראש מעל לזרימת החיים ולחפש את הדרך לשינוי. היא מתבטאת גם ברצון לקצת שקט, שלום, שלווה ועתיד טוב יותר, ללא אלימות ומלחמה. אותה תחושה פנימית מנסה לעורר אותנו להתחיל ולחפש דרך אחרת מזו של המן – דרכו של מרדכי. אם נדבוק בדרכו של מרדכי, נוכל להביא את השמחה האמיתית שכולנו מייחלים לה. ואז, גם נתלה את המן – האגו שלנו – על העץ, ונישאר עם אידיאולוגיה אחת ויחידה – אהבת הזולת ואחווה. חג פורים שמח!
