מאת: פורטל אלטרנטיבלי, יצחק אהרון
על כוחה של אסתר המלכה כמופת ודוגמה והאם בכלל מדובר על כוח רוחני המצוי בנפש האדם.
אחת ההנחות הברורות ביהדות מלמדת על כוחה של האישה עד כי מאחורי כל המעשים שבעולם, גם אם זה לא נראה כך, עומדת אישה. אומרים שאחרי כל גבר מצליח עומדת אישה ועל כך לימד ר' נחמן באומרו: " על כן על ידי בחינת הנקבה בת זוגו שהיא בחינת הנפש אצלו על ידה בא לו הממון כי עיקר הממון תלוי בה..כי עיקר העשירות על ידי האישה". כלומר כל מעשיך תלויים ועומדים ברצונה של האישה והיא זאת המוליכה את הגבר ברצונה וכרצונה. גם אם למראית עין האישה נוקטת עמדה פסיבית לכאורה אל תטעו לרגע, אין מדובר בחוסר נקיטת עמדה, אלא גם אם הגבר יוצא לכבוש עולם היא משמשת לו מצפן, מכוונת אותו הלכה למעשה ובעצם אוחזת במושכות כפרש הרוכב על סוסו.
הגבר חש שיש מי שמביטה בו ומחזיקה אותו כמו אם המשגיחה על ילדיה, גם אם הוא חי בתחושה שהוא מלך השולט במגרש המשחקים עדיין האימא יושבת מן הצד ומשגיחה על כל צעד ושעל. יובן כי הכוח הנשי מעודן ולא בולט ולפיכך נמצא בנסתר ולא בגילוי. כך היה מאז ומעולם הואיל ועל פי הקבלה הגבר נשרך בהתפתחותו הרוחנית אחרי האישה ועניין זה מושרש היטב בנשמותינו. ואם בכוחה של אישה עסקינן אז פורים מהווה את הדוגמה הטובה ביותר לכך. הדסה החלה את חייה יתומה משני הוריה ומרדכי אימץ אותה. יש הטוענים כי אף נשא אותה לאישה (ראה ת.בבלי מ.מגילה יג', א') התלמוד הבבלי מציין שהיה בן אחי האב ובנוסף סברו חז"ל שכוונת הפסוק "לקחה מרדכי לו לבת", היא שלקח אותה לו לאישה. ברצונו של המלך אחשוורוש לנכס לעצמו נשים נוספות נאספה אף היא לחצר המלך. הפרסים שינו את שמה של הדסה היהודית ל'אסתר' – וקראו לה על שם האלה איסתהאר. ולמה נקראת על שם האלה איסתהר, על שום יופייה הרב: "רבי נחמיה אומר הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר? שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אִסְתְּהַר" (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג/א). האלה אִסְתְּהַר היא אישתר הבבלית, היא אשרה הכנענית, היא עשתורת השמית, היא ונוס אלת הכרמים והיא אפרודיטה היוונית –כולן מקבילות לכוכב נוגה ולכולן מכנה משותף אחד המורה על יופי, נשיות ותשוקה. לכן הדסה הייתה לפי כל הסימנים בחורה יפה ומושכת עד מאד . חכמת הקבלה מלמדת כי אסתר לא נזכרת לטובה רק על שום יופייה וחובה עלינו לדעת ולהכיר אותה ואת יתר הדמויות.
סיפור המגילה מכיל בתוכו טלנובלה בעלת קונספירציות, שליטה, תאווה ניסיון לרצח, מלכה בעלת השפעה על מלך בעל עוצמה. כל אלה משרתים סיפור אחר לחלוטין המתחולל בממד אחר. כל הנפשות הפועלות לרבות השחקנים שמשתתפים בפורים מייצגים, כל אחד ואחת מהם, תכונות או כוחות רוחניים בנפש האדם. דרכם ניתנה לנו האפשרות לצאת למסע רוחני פנימה עמוק אל סודות הנפש. כעת נציג בפניכם את הקאסט: "המלך" הוא הבורא. "אחשוורוש" הוא מלך הגויים שרצונו לקבל לעצמו. "ושתי", בשונה מאסתר, שיחקה תפקיד טראגי שמגלה חיסרון בקשר שבין עם ישראל לבין הבורא. "מרדכי" הוא הבינה, חפץ חסד היושב בשער המלך, משגיח ומכסה על אסתר, ונמצא במצב פסיבי של חוסר השפעה. המן, שחקן ראשי המייצג את "הכלים דקבלה". ראש השרים האחראי על כלל הרצונות. הוא האגו העב, המגושם והרע הדורש לעצמו בלבד ודורס כל הנקרה בדרכו. על אף כוחו והשפעתו כמשנה לאחשוורוש השולט על מאה עשרים ושבע מדינות.לא די לו בכך וברצונו להרוג ולהשמיד את כל היהודים. ובמילים אחרות, לתבוע לעצמו את הקשר הרוחני שבין האדם לבורא.
אסתר היא הכוח הנסתר בנפש האדם המתעורר כתוצאה מהשפעת המן, שהוא יצר רע מובהק מחד ומזרז התפתחות רוחנית מאידך. ממש כמו פרעה במצרים. אותו המן מחייב את אסתר לתפקידה כמשפיעה על אחשוורוש ואת מרדכי לקום ממקום מושבו ולנקוט עמדה אקטיבית. את זה רק המן, יצר הרע הדורש תיקון, מסוגל לעשות. לכן המן הוא הרע המעורר את הטוב. אסתר היא המלכות, קשורה בקשר מסובך מעט שרק בינת אישה יכולה לו. עם המלך, הבורא, עם מרדכי, שהוא תכונת ההשפעה, שהוא הרצון לקבל ללא המן. בנחישות היא פועלת בסתר ומעוררת את אחשוורוש. היא זו המגלה לו כי המן חותר תחתיו ורוצה את רעתו הואיל ורצונו של אחשוורוש הוא לקבל, המן עלול לגרום לכך שהרצון הזה יפגע, יאבד את אורו ואת האושר המתלווה אליו, באם הוא יתקשר עם עימו ויהפוך את אחשוורוש לעבד לרצון לקבל לעצמו בלבד שאינו יודע שובע. סוף דבר, המן מורד מן הסוס ואת מקומו תופס מרדכי, הוא הרצון לקבל על מנת להשפיע. המן, האגו, מוליך את מרדכי, שסירב להשתחוות לו (בביאור קבלי, סירב להשתעבד לאגו), בפני כולם ומודיע כי האדם עלה למדרגת ההשפעה ותיקן את מידותיו. המן נתלה יחד עם עשרת בניו על עץ (עץ הדעת) המגלם את כלל תיקון עשר הספירות. אסתר יוצאת מן ההסתר ומתגלה המלכות במלוא תפארתה. לכן בפורים הדגש הוא על מלכות האישה. היא מסייעת בגאולת ישראל לאחר שבעים שנות גלות ופרי בטנה, דריווש, מחדש את עבודת בית המקדש. בפורים קיימים כמה מינוחים המתארים את המתרחש בשפה קבלית. פרצוף זעיר – אנפין הוא מסגרת ההנהגה הרגילה שעל פיה הכול מושתת ומונהג. אך בפורים קיים מצב "דורמיטא" שפירושו תרדמה כך שההנהגה איננה מתפקדת. כמובא במדרש דברי המן "אלהיהם של אלו ישן הוא". באותה נקודה מתנתקת הנוקבא (אסתר) מהזעיר אנפין (בורא), מקבלת מוחין דגדלות, יסוד "אבא" מופיע בה, הוא הכוח הזכרי ומגלה בה הכוח להוביל מהלכים ולהוציא מהכוח לפועל. אציין כי בשער הכוונות יסוד אבא פורץ וחורג מגבולות הנוקבא והפעולות שהיא מבצעת מתרחשות רק כשהיא אוזרת מספיק אומץ ולוקחת את העניינים לידיים. זהו סוד קסמה של אסתר, ובעצם של כל אישה חכמה וטובת לב, זו שכל אחד רוצה ומוכן לתת לה מיד כל שביכולתו – "עד חצי המלכות"…
ליצירת קשר ופרטים נוספים על יצחק אהרון
