מאת: פורטל אלטרנטיבלי, איתי מיניאלי
כשאדם אחד אוהב, הוא משפיע על מעגל שלם ומסייע לאחר להפוך אוהב גם הוא. מאותו רגע כאדוות מים באגם, מעגלים מעגלים מתרחש השינוי.
ילדים של אלוהים ברחו מגן המשחקים שלהם, ואיבדו את הדרך הביתה. אלוהים, מבולבל מחכה בסבלנות אין-קץ שישובו.
מאלוהי האחדות שהינם, שוכנים בעולם הנסתר מפניו.
מתי נבין שגן- עדן נמצא כאן, שאנחנו ילדים של אותו חוק אחד ולו שמות רבים?
לאחדים זה אלוהים, לאחרים זה חיים, טבע, אהבה, בריאה, פלא.. כך או אחרת אנחנו קסם עלי אדמות. בחלק אחד של העולם קוראים לו אללה, ובאחר אלוהי אברהם, בודהה, ישוע הצלוב ועוד ועוד…
כשניזכר שאין לאן ללכת, אין לאן להגיע, אין דבר מה לרדוף, או להשיג, אלא רק לחלוק יחד את שפע העולם ולהתפתח יחד, אז תהפוך המחשבה למציאות. גן- עדן נמצא כאן כל העת ולא הצלחנו לראותו בתמימותנו. תמימים כילדים מפוחדים שמצאו עצמם לכודים בשכחה ואבדון של הזהות הנשמתית הנצחית שלנו. התחלנו לריב, להילחם ולהיאבק על כל דבר שרק ניתן! מרחב מחיה, מזון, מים, שייכות, בלעדיות, זוגיות, שונות, ובל נשכח דתות ואמונות… אוי, כמה עוול עושות האמונות למאמיניהן באומרן "אנחנו הדרך הנכונה לשוב הביתה! דרכינו ולא אחרת!"
כמו ילד קטן עם חרדת נטישה שזועק: "תאהבו אותי ורק אותי לעולמי עולמים" אני מדמיין אותו ורואה כמה הוא חמוד ומבולבל. מפוחד מבלבולו טוען "מצאתי את האמת האחת בהא' הידיעה"… לא יודע שזה לעולם לא יקנה לו ביטחון אמיתי…
איזהו התמים שהפך לרע בחוסר ערנותו..? ובשכחת כל מידה של צניעות ואחווה נטל בעלות על אלוהים!
מי הוא שיגיד לפרפר שמלקט טיפת טל זעירה מעלה ירקרק שהוא איננו אלוהים, או שהוא צריך ללמוד מילים וחוקים כדי להיות קדוש?
לו היה בעולם רק חוק אחד – היינו מכנים אותו חוק האחד. כי הכל מאוחד עם הכל, מעורבב בו, תלוי בו, ממוזג עימו, מתערבלים בחושיו של היקום האינסופי.
זו רק מחשבה קטנטנה שחדרה למוחנו ומספרת שאנו נפרדים מכל השאר, שאנו לבד. היא מספיקה לסדוק את האחדות. אפילו כשבמהותנו אנו כבר אחדות. אבל אינני מבקש לספר על "עוד אמת", רק חולק רעיון ומציע להרהר בו לעומק הלב.
יכול להיות שבעצם אנחנו כולנו, כל הקיים, ישות אחת שלמה ואינסופית עם פנים רבות לה?
האם ניתן לומר על קשת שצבעיה נפרדים ל"דברים" שונים? הרי זה מה שאנחנו כל כך אוהבים בקשתות – סמל ההרמוניה הפשוטה ועוצרת הנשימה. באופן סמלי וכל כך יפה יש קשת בעולמנו מזכירה לנו הרמוניה של אחדות הניגודים. אחדות שלמה אחת של צבעים שונים. כך גם אנחנו כבני אדם, גבוהים נמוכים, שחורים, לבנים… צבעים רבים לנו. כולם, כולם יפים.
חברים, עמיתים ואהובים, בקשה אחת קטנה לי אליכם: אהבו… אהבו בכל מאודכם כי החיים יפים. אם תבחרו להתעסק בדרמות, ב"סרטים" – תהא היא בחירתכם – אך בשם אלוהים, למה? לא נמאס לספר לעצמנו שאנחנו סובלים?!
כשאדם אחד אוהב, הוא משפיע על מעגל שלם ומסייע לאחר להפוך אוהב גם הוא. מאותו רגע כאדוות מים באגם, מעגלים מעגלים מתרחש השינוי. מתישהו, נגיע למסה קריטית שתשנה את פני העולם – גן עדן יתגלה, פשוט כי נאהב את כל צורות הבריאה. כן. זה כל כך פשוט, לכן אנו נוטים כל כך לסבך את זה במחשבות הקטנוניות, המפוחדות והתמימות שלנו.
מהפכה אמתית, "מהפכה של אהבה" מתרחשת כשהיחיד מתעורר ואומר: "עד כאן! אני מרים את הכפפה".
ההבדל בין ידע לחכמה הוא השימוש בה… אני יכול לצבור אינספור תארים אקדמאים, ללמוד שיטות טיפול, ללכת למורים רוחניים, להשתתף בקבוצות פסיכודרמה, לדקלם קבלה ומכניקת קוונטים. לראות את הסרט "הסוד", "בליפ" וכל אייטם אחר ב"טרנד" הרוחניות. אבל אם זה מסתכם בשיחות סלון, בלעשות LIKE-ים בפייסבוק מהיום עד מחר, לצקצק כשאני קורא עיתון, להתלונן לחברים על המשט, ועל ראש הממשלה, על שחיתויות ואלפיון עליון. לחתום באדישות את שמי על עצומה לשחרור ילדים של עובדים זרים מאימת הגירוש ולשכוח מה קורה איתם למחרת, או אפילו "להילחם מהמיטה" והלפטופ על זכויות בעלי חיים…. זה הכל מגיע לנקודה של שעמום – אימפוטנטי.
אין בידע שום חוכמה אם לא משלבים רוחניות עם עשייה.
השעה מתקרבת אהובים, השינוי כבר התעורר והגלים שלו מורגשים בכל עבר.
בואו כשלב ראשון נתחיל להיות אוהבים, אבל אוהבים על באמת. נתרגל את זה, נלמד את זה בבתי הספר, ונהדהד את זה בכל אשר נלך.
בקרוב דברים גדולים תחילו לקרות ונזדקק לכל מי שעוד חשוב לו מהעולם, לכל מי שאוהב אנשים ואת כלל החיים.
מחזק את יד כולנו, אני משרת שלך אם בחרת לקחת חלק ב"מהפכה של אהבה"
