מאת: פורטל אלטרנטיבלי, ד"ר דיויד סיימון
בכל דקה בכל יום, שניים- ארבעה אנשים בעולם המערבי מאובחנים כחולי סרטן ואדם אחד נכנע למחלה.
בכל דקה בכל יום, שניים- ארבעה אנשים בעולם המערבי מאובחנים כחולי סרטן ואדם אחד נכנע למחלה. במהלך החיים, יותר מאחת משלוש נשים וכמעט אחד מכל שני גברים יפתחו סוג כלשהו של סרטן. השקענו מיליארדי דולרים במחקר ויותר מ-1000 מיליארד דולר בשנה בטיפול ובכל זאת יש מקום רב לשיפור בשכיחות המחלה ובתוצאות הטיפולים. בהתחשב במספרים הללו, רק אנשים נדירים לא הושפעו או יושפעו מסרטן מתישהו במהלך חייהם.
מה המחלה הזו אומרת לנו? כיחידים וכחברה אסור לנו להתעלם מהמסרים שהמחלה הזו שולחת. ברמה גופנית, רגשית ורוחנית, הסרטן הוא קריאת השכמה שדורשת את תשומת לבנו. כשיותר משלושה רבעים ממקרי הסרטן קשורים לגורמי אורח חיים או סביבה, עלינו לבחון את הבחירות שלנו ולצמצם את מידת הסובלנות שלנו לרעילות בחיינו. מה שאנו אוכלים, מה שאנו נושמים ומה שאנו מאפשרים שיחלחל לאדמה ולמים תורמים לסיכון למחלה. כל אחד מאתנו אחראי באופן אישי וקבוצתי לסביבה, שלפי האיורוודה היא הגוף המורחב שלנו.
ברמה רגשית אנו יודעים שקיים קשר הדוק בין המיינד לגוף. אם הדיאלוג הפנימי שלנו מורכב ממתח וחוסר שביעות רצון אנו משדרים את המסר הזה לכל תא בגופנו. התאים החיסוניים מאזינים באופן מתמשך לשיחה שאנו מנהלים עם עצמנו ומגיבים למשימה של הגנה מפני מחלות בהתלהבות גדולה או פחותה. ללמוד לתקשר באופן מודע ולהשתמש בחמשת החושים כדי להמריץ את בית המרקחת הפנימי שלנו הם נקודות מפתח כדי להמריץ את הקשר בין המיינד לגוף ולחזק את החסינות שלנו. הבלבול החברתי שלנו בנוגע למי חבר ומי אויב חוזר על עצמו במערכת החיסון שלנו. התחייבות לשקט נפשי היא הצעד החיוני ביותר ליצירת שלווה בגוף ושלום בעולם.
ברמה רוחנית, המסר הוא התזכורת הנצחית שהחיים הם שבריריים וקצרים. הסרטן מזכיר לנו לחיות בהווה ולוודא שהמיינד והלב חופשיים מטינה, מחרטה ומעוינות. מתחת לשדה המחשבות שלנו שמגדיר את המיינד שלנו ומתחת לשדה המולקולות שמגדיר את הגוף שלנו מצוי שדה התודעה – הרוח – שבעוד שהוא נמצא מעבר לזמן/חלל הוא מוליד את המציאות הסובייקטיבית והאובייקטיבית. גילוי מחדש של טבענו האינסופי והנצחי הוא הסוד לגישה למקור העמוק ביותר שיש לנו לאנרגיה, יצירתיות וריפוי. רק בחיבור למישור הנצחי המצוי בתוך תודעתנו נוכל לחוות חופש אמיתי מהאתגרים הבלתי נמנעים של קיום התחום בזמן.
למרות שאף אחד לא בוחר באופן מודע לפתח מחלה חמורה, אנשים רבים מביטים לאחור ורואים באתגר של הסרטן שלהם את החוויה החשובה ביותר והמשמעותית ביותר בחייהם. פעם אחר פעם התרשמתי מההזדמנויות הרוחניות שמחלה רצינית מציבה. כשאנו נתקלים באפשרות האמיתית של מוות, כל יום מקבל משמעות ומטרה חדשה. תלונות ישנות ומטרות חומריות לעתיד מחווירות בחשיבותן כשההיבטים בחיינו שהם ליבת המשמעות עולים לחזית. באופן תדיר אני רואה אנשים שהתאוששו מסרטן עוזבים עבודות שלא היו מרוצים מהן במשך שנים והולכים בעקבות חלומות ישנים. פעמים רבות אני רואה משפחות מרוחקות מתאחדות מחדש כאשר לאחד מבני המשפחה יש סרטן.
לעמוד בתהפוכות הסערות הרגשיות
כאשר אדם מאובחן לראשונה עם סרטן, המטרה הראשונה היא להפחית את המצוקה לרמה הניתנת לשליטה בה ניתן לקבל החלטות על טיפול הולם. בניסיון להשיג איזון רגשי אני מעודד את המטופלים שלי להשתמש בכמה אסטרטגיות ריפוי שניתן, מתוך הכרה שלכל אחד מאתנו יש צרכים ייחודיים והוא מגיב באופן שונה למה שהחיים מציגים. כשאדם מרגיש לפחות חזות עין של איזון, ההזדמנות לצלול יותר לעומק לתוך המשמעות הרגשית והרוחנית של מחלה נעשית זמינה. בכל שלב, ישנם ארבעה מרכיבים שיכולים להיות בני ברית בעלי ערך בתהליך הריפוי:
1.מדיטציה, תפילה וטכניקות ויזואליזציה
2.ביטוי רגשי
3.תמיכה משפחתית
4.ידע מעצים
כל אחד מהמרכיבים הללו מתייחס לפן חשוב בצרכים הרגשיים של אנשים המתמודדים עם סרטן.
1. מדיטציה, תפילה וטכניקות ויזואליזציה
השדות של המיינד והגוף שזורים זה בזה באופן שאינו ניתן להפרדה, כך שהפרעה באחד יוצרת הפרעה בשני. לדוגמה, כשאנו חושבים "הכאב שלי מחמיר. אני בטוח שהסרטן מתפשט", המחשבה יוצרת אי-נוחות ותסיסה בגוף. אז ייתכן שיהיו לנו עוד מחשבות בנוגע לאי-נוחות שבתורן יוצרות אפילו עוד כאב בגוף. אנו יכולים ליצור מעגל מחשבות כואב המקבל חיים משל עצמו. כדי לעצור את הסחרור השלילי של מחשבות ורגשות, הדבר העצמתי ביותר שאנו יכולים לעשות הוא ללכת אל מעבר לסערה של המיינד ולחוות את המודעות השקטה והשלווה של תודעה מורחבת. כפי שאין ספור מחקרים מדעיים גילו, מדיטציה, תפילה, וטכניקות ויזואליזציה לריפוי הם כלים חזקים להרגעת המיינד ומספקים את ההזדמנות הטובה ביותר לשלוח מסרים מרפאים לגוף.
יש סגנונות מדיטציה רבים. טכניקת מדיטציה לוקחת אותך למקום של התבוננות פנימית שלווה, היא ממלאה את תפקידה. בעבור חלק, יציאה להליכה יכולה לספק את המרכוז החשוב הזה. לאחרים, האזנה למוזיקה קלאסית או ויזואליזציות מודרכות יכולה להרגיע מיינד גועש. טכניקת המדיטציה שאנו מלמדים במרכז צ'ופרה לאיכות חיים היא פשוטה וקלה ללמידה ומוכרת כמדיטציית הצליל הראשוני. מדיטציית הצליל הראשוני, ששורשיה במסורת ודית עתיקה, משתמשת במנטרה כדי לקחת אותך למישורים עמוקים של דממה ושקט.
2. ביטוי רגשי
הרגשות שלנו הם אוקיינוס תהומי של תחושות ומחשבות. בכל יום נתון הים הרגשי שלנו יכול להיות נאה עם ראות טובה או סוער וגועש. רגשות מבטאים עצמם דרך הבשר והעצמות, דורשים את תשומת לבנו ומסרבים להיות רציונאליים. הם נקראים רגשות כי אנו מרגישים אותם בגוף – כיווץ בבטן, כובד בלב, תחושת מחנק בגרון.
הגוף שלנו מביע את חוכמתו דרך חוויות של נוחות או מצוקה והרגשות שלנו הם התמצית המזוקקת של המצבים המנטליים והגופניים שלנו. עד כמה שהדבר נדמה סותר את עצמו, כאשר יש מחלה חמורה כמו סרטן, תגובה פסיכולוגית ראשונית של מצוקה היא בריאה. החרדה והעצב שחשים הן תגובות טבעיות לתפיסה של אובדן. התחושות הגופניות של חוסר נוחות נועדו ללכוד את תשומת הלב ולהניע את תהליך הריפוי הפנימי.
כאשר ניצבים בפני נסיבות מאתגרות, התהליך הבא עשוי לעזור לעבור את התהפוכות הרגשיות מבלי ליצור לחץ מיותר נוסף:
1.זהו את הרגש. כשאתם מוצאים עצמכם במצב של סערה רגשית מצאו מקום שקט ושאלו את עצמכם "מה אני מרגיש?" התשובה יכולה להיות כעס, עצב, פחד וכו'. הגדירו ותארו את מה שאתם מרגישים בצורה הכי בהירה שניתן.
2.היו עדים לתחושה בגוף. שימו לב היכן אתם חשים את הרגש בגוף. פשוט צפו ברגש והרשו לתשומת הלב להישאר עם התחושה. כוונו את הנשימה במודע לאזור בגוף המחזיק את הרגש והרשו לכל נשיפה לשחרר חלק מהמתח. חוויית תחושות גופניות במלואן מאפשרת למטען הרגשי להתפוגג.
3.קבלו אחריות על מה שאתם מרגישים. ההבנה שיש לכם ברירה כיצד אתם מגיבים ואיך אתם מפרשים את החוויות היא נקודת מפתח לריפוי הגוף הרגשי.
4.הביעו את הרגש. אתם יכולים לכתוב אודות הרגשות או לבטא אותם בקול בפרטיות. גיליתי שיומן למטרה זו בלבד הוא יקר ערך. תארו את הסיטואציה ואת ההשפעה שיש לה על הלב ועל הנפש. התנגדו לאינסטינקט לסנן והרשו לעצמכם לכתוב כל מה שעולה בראשכם, גם דברים שלא הייתם מרגישים להגיד בקול. הדבר יעזור לכם להשיג בהירות ותובנות כמו גם לשחרר את הרעילות הרגשית.
5.שחררו את הרגש דרך טקס גופני. התנסו ובדקו מה עובד הכי טוב בשבילכם. אפשר לרקוד, לנשום נשימות עמוקות, לקבל עיסוי או לצאת לריצה ארוכה. אם אתם מרגישים כעס, הרביצו לכרית, זרקו אבנים לים או צעקו על אלוהים. עשו מה שאתם צריכים כדי לתת לגוף תחושה של הקלה מבלי לפגוע בכם או בסביבה. הרשו לגוף לשחרר את המתח שהוא אגר יחד עם הרגש.
6.שתפו ברגש. כששיחרתם ונרגעתם, שתפו מה חשתם עם אדם המעורב בסיטואציה. בקשו ממנו להקשיב בתשומת לב וללא הפרעות. אם עברתם את צעדים 5-1 אתם צריכים להיות מסוגלים לשתף מבלי לערוך מניפולציה לע האדם השני כדי לקבל אישור או רחמים. דברו מהלב עד שאתם מרגישים שלמים. אז זהו תורו של האדם השני לדבר בזמן שאתם מקשיבים באותה תשומת לב שקיבלתם.
7.התחייבו לפעולה נכונה. עם החזרה למרכז הרגשי, התחייבו להיות שותפים אקטיביים יותר בתהליך הריפוי שלכם. עשו שימוש ברפואה המערבית הקונבנציונאלית הטובה ביותר וחקרו את עולם הבריאות ההוליסטית, עסקו בפרקטיקות שמעוררות את תגובת הריפוי הפנימית ותומכות בה. האזינו למוזיקה, לכו לשיעור יוגה, קבלו עיסוי, הירשמו לשיעור אמנות, צפו בקומדיה. הפנו את תשומת הלב שלכם ממחשבות היוצרות מחת על ידי שימוש בהצהרות חיוביות.
3. תמיכה משפחתית
כשבן משפחה לוקה בסרטן, כל רשת היחסים בבית משתנה. חלק מהמשפחות באופן טבעי מתאספות ותומכות בחולה, באופן אינטואיטיבי רוקחות את התערובת הנכונה בין עצב לתקווה, רצינות לקלילות, אומץ לכניעה. במשפחות אחרות, הפחד והאי-ודאות האופפים את הסרטן מעצימים מתחים קיימים וקשיים בתפקוד שכבר מעיקים על קשרי המשפחה. בלי תלות בתבניות הקיימות, המחלה יכולה לספק הזדמנות לאחות פצעים ישנים ולבסס רמות חדשות של אינטימיות, אם בני המשפחה עושים מאמץ מתוכנן ומאוחד לנצל את ההזדמנות לשינוי.
אני ממליץ שבני משפחה יפגשו על בסיס קבוע, כשכל בן משפחה בתורו מביע עצמו בצורה כנה ופתוחה, בעזרת כלים של תקשורת מודעת. במיוחד בחודשים הראשונים לאחר האבחנה, מועצות שבט מתוכננות מספקות למשפחה פורום בריא להביע פחדים, תקוות וצרכים. בספרו מלא התובנות "תקשורת בלתי אלימה" מציע הפסיכולוג מרשל רוזנברג הוראות מעשיות שיעזרו לכם לפתח סט כישורים של תקשורת מודעת. אם המשפחה שלכם מעולם לא הייתה מיומנת בתקשורת, שיקלו לפנות לעזרה מקצועית מיועץ משפחתי או איש דת. נצלו את ההזדמנות שהסרטן מציע לכם להעמיק את האינטימיות עם בני המשפחה והחברים שהם שותפים לדרך במסע החולף ויקר הערך שהוא החיים.
4. ידע מעצים
ללמוד אודות הסרטן שאתם מתמודדים אתו הוא פעולה מעצימה. אם גדלתם עם הפרדיגמה הישנה, לפיה מטופלים הם מקבלים פסיביים של טיפול הניתן בידי מומחים בחלוקים לבנים, הבינו שאתם החבר החשוב ביותר בצוות הרפואי שלכם. אתם מסוגלים להבין כל מה שידוע על מחלתכם. שאלו, אתגרו והתווכחו עם הרופא על היבטים חשובים בטיפול שלכם.
נצלו כמה שיותר מקורות מידע הזמינים בעידן המידע. לכו לספריה רפואית, גשו למידע באינטרנט ומצאו קבוצות תמיכה. כשאתם חוקרים גישות מחקר וטיפול שונות, נסו לשמור על נקודת מבט מאוזנת, שיקלו כל אפשרות בלב ובראש. אם טיפול חדש נעשה זמין דברו עם מי שעברו אותו לפני שאתם טסים לקצה השני של העולם כדי לנסות אותו.
נתיב הריפוי דורש התמדה, גמישות ופתיחות. כשתנועו במסע שלכם, יהיו לכם חוויות חדשות ואתם תגלו מידע טרי שיעמיק את חוכמת החיים שלכם. דיאן קונלי כתבה כי "כל מחלה היא געגוע הביתה". תובנה זו מרמזת שריפוי הוא התהליך של שיבה הביתה, שכמובן אינו מבנה מסוים של לבנים ועצים אלא מהות הקיום שלנו. ריפוי הוא מסע פנימה שבו פחד מפרוד נכנע בפני השלווה של אחדות כשאנו מגלים את האני האמתית וחסר הגבולות שלנו.
אודות הכותב
דיויד סיימון הוא סמכות עולמית בתחום רפואת גוף-מיינד. כנוירולוג מוסמך ומומחה ברפואה איורוודית ואומניות ריפוי אחרות הוא מביא נקודת מבט ייחודית לקשר שבין מיינד, רגשות ובריאות. ב-1996 חבר לדיפאק צ'ופרה וייסד את מרכז צ'ופרה לאיכות חיים בקרלסבאד שבקליפורניה (מחוז סאן דייגו). דיויד הוא המנהל הרפואי והמנכ"ל של המרכז, בו הוא ממשיך לשמש כוח מניע בפיתוח ובהובלת תוכניות וסמינרים ברפואת גוף-נפש, ריפוי רגשי, יוגה ורוחניות. בנוסף הוא מחברם של ספרים פופולריים רבים ובהם "שיבה לשלמות" אימוץ גוף, מיינד ונפש לנוכח סרטן" ורב המכר הנוכחי שלו "חופשי לאהוב, חופשי לרפא: ריפוי הגוף על ידי ריפוי הרגשות".
