קופסת יום שבת – שיטה לעזור לילדים לשלוט בחפצים
מאת: פורטל אלטרנטיבלי, ליסה גרוסמן
כאשר ילדים לומדים לקחת אחריות על החפצים שלהם וכאשר נוצרת אצלם מודעות לבלגן – הם תורמים להרמוניה המשפחתית.
כמעט כל ההורים שבאים אליי להדרכת הורים, מתלוננים שהילדים שלהם מבולגנים. לא מעניין אותם לסדר את החדר, והם משאירים את החפצים שלהם בכל פינה בבית. כל ההרצאות על כמה זה חשוב לשים את הדברים במקום מרגישות כמו בזבוז זמן. בדרך כלל הורים מוותרים, כי הויכוחים יכולים להיות, בעיקר בגיל ההתבגרות, כל כך לא נעימים שיש תחושה שעדיף להימנע מאווירה של מלחמה מסביב לנושא הזה.
האמת היא, שכאשר ילדים לומדים לקחת אחריות על החפצים שלהם – כאשר הם לומדים לסדר את החדר, לשים את כל חפציהם שפזורים ברחבי הבית במקומות הנכונים, וכאשר נוצרת אצלם מודעות לבלגן – הם תורמים להרמוניה המשפחתית, כי אף אחד אחר לא צריך לקחת אחריות לדברים ששייכים להם. כאשר ילדים לומדים להתארגן, לא רק עם הזמן, אלא גם עם הדברים החומריים "stuff", הם לומדים כישורי חיים שמכינים אותם לעולם שדורש שליטה ובקרה עצמית.
בהדרכת הורים אני מסבירה להורים שהאזור של המוח שאחראי לתחושת הסדר אינו בשל עד לגיל 10-12. יחד עם זאת, ככל שהילדים מתבגרים, למרות הבשלות המוחית לסדר, ועל אף יכולת קוגניטיבית גבוהה, הנושא של בלגן בחדר רק נעשה יותר ויותר גרוע. האם שמעתם את המשפט "זה החדר שלי, אל תגידו לי מה לעשות עם הדברים שלי, בספייס שלי, וחוץ מזה אני יודע בדיוק איפה כל דבר נמצא"? כמובן שזה לא נכון – הם לא יודעים איפה כל דבר, זמן רב מתבזבז בחיפושים בשנייה האחרונה, וכל המשפחה עלולה לשלם את המחיר של חדר לא מאורגן ואיבוד חפצים שמונחים בבית.
ניקח את הדוגמה של המשפחה המצויה שמגיעה להדרכת הורים. שני ההורים עובדים ועסוקים מאד, חולמים שהילדים ייקחו מינימום של אחריות על הדברים שלהם. העוזרת מגיעה פעם בשבוע, ובפעם הזו היא עושה ניקיון יסודי בחדר, ומסדרת גם את הדברים, או אחד ההורים מתקן את הנזק אחר הסערה, "די, אני לא יכולה לסבול את זה יותר – אני אעשה את זה". התסכול של הורים על הצורך ללקיחת אחריות על חפצים של ילדיהם הבוגרים, בד"כ מתפוצץ לוויכוח, אך אינו פותר את הבעיה.
ישנם אנשי מקצוע שממליצים פשוט לסגור את הדלת ו"יהיה מה שיהיה". אני לא אחת מהם.
אני מאמינה ששגרה של סדר וארגון מחזקת את המוח ואת הבריאות הנפשית. אני מאמינה שהדרך הטובה ביותר להכין ילדים לחיים מחוץ לבית, הינה ללמד אותם את הכישורים שהם זקוקים להם על מנת להתקיים באופן עצמאי מבלי להסתמך על איש. קיימת שיטה כבר עשרים שנה בספרות המקצועית הנקראת "קופסת שבת".
הורים בוחרים שעה קבועה בסוף היום. על הילדים לאסוף את כל חפציהם מרחבי הבית וגם מהרצפה בחדריהם עד שעה זו. נאמר והשעה שנקבעה הינה שמונה בערב, בשעה זו לוקחים קופסה גדולה, אחד ההרים הולך בבית ושם בקופסה את כל מה ששייך לילדים שנשאר על הרצפה בחדר, ומחוץ לחדר מה של נמצא בכל פינה אחרת בבית. לאחר מכן שמים את הקופסה במקום מוסתר עד יום שבת הבא. ביום שבת, שמים את כל הדברים מהקופסה על שולחן והילדים צריכים לקחת את מה ששייך להם. לילדים יש זמן עד מוצאי יום שבת לאסוף את חפציהם שהוצאו מהקופסה, אם לא יקחו אותם גם אז – החפצים יתרמו לצדקה או ינתנו למי שכן יכול להינות מהם ולהעריך אותם.
בהדרכת הורים, אני מסבירה להורים כיצד להסביר את נוהל "קופסת השבת" לילדיהם:
"ניר ונירה, אנחנו החלטנו להשתמש בשיטה חדשה כדי ללמד אתכם לשים את חפציכם במקום. קוראים לשיטה 'קופסת שבת'. כל יום בשמונה בערב, אבא ואני נטייל ברחבי הבית ונאסוף בקופסה את כל הדברים שלא מונחים במקומם. אנו נשמור אותם עד יום שבת בתשע בבוקר, אז תוכלו לקבל אותם בחזרה. אם משהו יהיה עדיין על השולחן עד תשע בערב במוצאי יום שבת, כבר יהיה מאוחר מידי ולא יהיה אפשר לקחת את זה. אם לא תרצו לאבד דברים שיקרים לכם, החליטו מתי הוא הזמן הנוח ביותר במהלך היום לסדר את הדברים שבחדר ומחוץ לו ולשים את הכול במקום."
בנוסף, הסבירו לילדים מה הוא מקומו של כל חפץ, והיכן צריך לשים אותו. אם קיים צורך, ניתן להכין רשימה – "תיק – לארון מעל שולחן הכתיבה, בגדים- לארוך, אייפוד – לשידה ליד המיטה" וכו', ולתלות את הרשימה הזו כך שתהיה נגישה לעיני הילדים.
בהדרכת הורים, אני מלמדת הורים דרכים להנחלת אחריות ועצמאות בקרב ילדיהם. השימוש בקופסת השבת מהווה דוגמה ליצירת הרגלים שלא רק עוזרים לילדים לפתח אחריות עצמית, אלא גם מייצר תאי מח ששולטים על תכנון וארגון
בהדרכת הורים אני מנהלת מפגשי משפחה בנושא ארגון חפצים – איך שמים דברים במקום ושומרים על הנוהל הזה. אני בדרך כלל מייעצת ללכת לישון רק לאחר סריקה של כל החפצים בבית. קופסת השבת תעזור לילד לדעת שיש דד ליין ושאי אפשר להשאיר דברים בלי לשאת בתוצאות. גם אם החפצים הם דברים שהילד צריך עבור בית הספר או חוג, על ההורה לעמוד על שלו- להקשיב לתלונה של הילד ולענות "זו הבחירה שלך ואין מה לעשות עד יום שבת". לפעמים זה נשמע קשוח מידי, אך אם הבלגן של הילדים מפריע מאד להתנהלות של ההורים ולתחושת ההרמוניה, כדאי לנסות. אם לא תשלטו בבלגן, הוא ישלוט בכם!
בהצלחה!
ליצירת קשר ופרטים נוספים על ליסה גרוסמן
