מאת: פורטל אלטרנטיבלי, ליסה גרוסמן
8 אסטרטגיות מועילות להתמודדות עם תסכול וכעס.
לפעמים נידמה לנו שזה לא משנה מה אנו עושים בשביל הילד שלנו, זה ניראה שזה אף פעם לא מספיק. זה במיוחד נכון לגבי ילדים בעלי ADHD, שעלולים להתפוצץ גם כאשר הסיבה נראית מינורית. בעבודתי בהדרכת הורים אני מייעצת ומאמנת הורים שמתלוננים על תגובות מוגזמות של ילדיהם, מה שנקרא באנגלית: Meltdowns, בעברית: התפוצצות והתפרקות.
ניקח את הדוגמה של אופק בן 11. ההורים מדווחים שמאז ומתמיד היה לו פתיל קצר. הוא נילחץ במהירות ומגיב באופן אימפולסיבי לכל דבר קטן. יום אחד אופק ניסה להרכיב מכונית בלי לקרוא את ההוראות. כאשר הוא ראה שהוא לא מצליח לחבר את החלקים, התחיל להרגיש מוצף על ידי תסכול וכעס, ובתוך שנייה הוא זרק את הדגם על הרצפה ושבר אותו. דוגמה שניה, דניאל בן 9, נישלח היום הביתה מבית הספר בגלל התפרצות זעם שהסתיימה במכות. דניאל בדרך כלל רגוע בכיתה, אבל בהפסקות הוא מסתבך עם ילדים אחרים עקב הצפה רגשית. הוא חושב שמציקים לו בכוונה, גם אם ילד עובר לידו ונוגע בו בטעות, דניאל עלול להתפוצץ.
דוגמא שלישית: סתיו בת 15, דואגת לגבי כול מיני דברים, ולא מצליחה להתמקד. היא דואגת לפני מבחנים שלא תצליח. כאשר ההורים נוסעים, היא דואגת לגבי ביטחונם. כאשר היא יוצאת, היא דואגת לגבי מה החברות חושבות עליה. בשנה האחרונה סתיו גילתה שקשה לה לנטרל את המחשבות המדאיגות ושהן משפיעות על מצב רוחה. יום אחד, במהלך מריבה עם אחיה, היא כעסה מעבר לפרופורציות, ומאז התפוצצויות כעס מחליפות את מקומה של הדאגה. היא התחילה לכעוס בבית על הוריה, אחיה ועל חבריה, ללא כל סיבה.
כאשר ילד מגיב בתגובת יתר לתסכול, ההורים צריכים ללמוד כיצד לא להגיב גם הם בתגובת יתר. הורים רבים מפרשים את הכעס של ילדיהם ככעס מוצדק כלפי ההורים, ומחפשים בינם לבין עצמם מי "אשם". בני הזוג מתחיליים להאשים אחד את השני: "זה בגלל שאת מגזימה בדרישות שלך!" "זה בגלל ששיעורי הבית באמת לא העיקר, אפשר לוותר", ו" לא איכפת לך מהילד – זה בגלל שאתה לא מבלה איתו מספיק זמן אז הוא כועס!" יכול להיות שיש אמת בכל ההאשמות, אך הסיבה העיקרית שילדים כועסים הינה שהם למדו שדרך כעס אפשר להשיג גם תשומת לב וגם וויתורים. יש הבדלים גדולים בין ילדים לגבי הנטייה לכעוס. גם זו סיבה שילד אחד במשפחה מתפוצץ, והשני בכלל לא – וכמובן ההורים הינם אותם הורים! עוד סיבות לכעס: ילד רוצה להראות שהוא המחליט לגבי עצמו, ודורש עצמאיות באופן מוגזם ובדרך הלא נכונה. אם נבין שילדים עלולים לכעוס, כמו שהורים עלולים לכעוס, נוכל לבנות תוכנית לניהול רגשות באופן יעיל וחיובי.
למדתי במהלך שנם רבות בהדרכת הורים, שהורים רבים מתקשים לנהל את עצמם לפי תוכנית כאשר הילדים מצליחים ל"שגע", אותם עם וויכוחים, התנגדות וכעס. כאשר הם לומדים להתכונן לסיטואציות שחוזרות על עצמם, הם מצליחים לנהל את תגובותיהם וניגשים לפתור את בעיית הכעס בביתם, הילדים יכולים גם הם להתמודד עם תסכול ביתר הצלחה.
להלן 8 אסטרטגיות מועילות להתמודדות עם תסכול וכעס:
1.חשוב להבין למה הילד כועס ומתי הוא כועס. ילדים בעלי סף רגישות נמוך ותגובות אינטנסיביות מרגישים שלא מבינים אותם ומטפלים בהם בצורה לא הוגנת. קיימת בעיה ראשונית עם שליטה עצמית, לכן כאשר הם תופסים סיטואציה כ"לא פיר" כגון, להפסיד במשחק או לא לקבל מה שהם רוצים מההורים, הם נוטים להרגיש חסרי אונים. תחושה זו היא תגובה לדחף שקשה לשלוט בו. חשוב להבין את הטמפרמנט של הילד, כדי שהורים יכולים להתכונן להגיב באופן פרו אקטיבי ולא רק באופן רגשי.
2.שוחח עם הילד על התגובות באופן אמפאטי. אם ההורה יודע שילדו עלול להיות מתוסכל כאשר הוא מכין שיעורי בית, הולך לחברים או לא מקבל משהו, הוא יכול לשוחח עם הילד לפני המקרה "המתסכל" ולעזור לו לחשוב איך הוא יוכל להגיב אחרת אם משהו לא מסתדר עבורו. לדוגמא, לפני הכנת שיעורי בית: "בפעם האחרונה שהכנת שיעורי – בית הרגשת כול כך רע שזרקת את הספרים על הרצפה וקרעת את המחברת", "מה אתה חושב שגרם לך לעשות את זה?". לאחר שהילד עונה כגון, "אני לא רוצה להכין את השיעורים הדבילים האלה" ההורה יכול לשקף את רגשותיו ולהמשיך לבקש את עזרת הילד למציאת פיתרון: "אני מבינה שאתה כועס ואתה לא אוהב להכין שיעורים, וזה מאוד מתסכל אותך. זה קשה לך להתאמץ על משהו שלא נותן לך הרגשה טובה, בכול זאת שיעורי הבית הולכים להיעשות. איך אפשר לפתור את זה בצורה נעימה?"
דוגמא נוספת, לפני יציאה לקניות בסופר, שבו הילד מבקש לקנות ממתק או מתחיל להציק כבר בהתחלה, ההורה יכול לשוחח עם ילדו: "אנחנו יוצאים מהבית עוד מעט והפעם האחרונה שיצאנו ביקשת שוב ושוב שאקנה לך חטיף, אני רוצה ליהנות בזמן איתך ולא לריב איתך, אז בוא נחליט עכשיו שתוכל לקבל חטיף אחרי ששלטת בניג'וסים שלך במשך רבע שעה".
לסיכום, ערוך שיחה עם הילד לפני שהוא עלול להתפוצץ כדי לעודד אותו לחשיבה חיובית.
3.התחיל לתרגל עם הילד במשך השבוע לקבל את המילה "לא", לדוגמא, פעם או פעמים ביום אפשר לבקש מהילד לשחק משחק תפקידים כאילו הוא ביקש משהו וההורה אמר "לא". תתנו לו מיד צ'ופר קטן על זה שהוא ענה "בסדר, לא נורא – בפעם אחרת". עוד דוגמא: תתגלו מריבה עם אח או הצקה שעלולה לקרות בבית הספר. תשחקו עם הילד תגובות רצויות להצקה ועודדו אותו לבחור תגובות חלופיות לתגובות הקיימות.
4.היעזר בגישת מקל וגזר – הגידו לילד שכל פעם שהוא יגיב ללא התפרצות הוא יוכל לקבל נקודה, מדבקה, או אסימון. אם הנקודות יוכל לקנות זכויות ופרסים. לגילאים קטנים (מ-4 עד 10) חשוב להשתמש בפרס יומי וגם שבועי. אצל ילדים גדולים יותר (וזה תלוי ברמת היכולת לדחות סיפוקים) אפשר לעשות הסכם לצבירת נקודות שבועיות.
5.למד את הילד להיעזר "במדד חום לרגשות". זהו ציור פשוט של מדד חום על קרטון או מקלות ארטיק, שמצויר עליו מספרים מ – 0 עד 10. תלמדו את הילד להשתמש במד – חום כדי להביע את רמת הכעס שהוא מרגיש. ברגע שהוא מתחיל לדבר על הכעס הוא כבר ירגיש רגוע יותר.
6.למד את הילד נשימות מרגיעות. תבקשו ממנו לשים יד אחת על החזה ויד שנייה על הבטן. עזרו לילד לנפח את הבטן כאשר הוא נושם בתרגיל נשימה רגועה. הסבירו לילד שהתגובות שלו נובעות מהמחשבות שלו ואם הוא לומד לנשום בצורה רגועה כאשר יש לו מחשבות שליליות הוא יכול להירגע ולפתור את הבעיה בלי להתפוצץ.
7.למדו את הילד לזהות את השפה של "השדון". ה"שדון" הוא המפלצת שאומרת לנו דברים שלילים וגורמת לנו להרגיש רע. משפטים של השדון לדוגמא: "אין לי מה לעשות – משעמם בבית הזה!", אתה אף פעם לא…" "המורה שונאת אותי לכן לא אכין שיעורים!" "לא אלך לבית הספר היום – הילדים מציקים לי!".
אם אנחנו יכולים לזהות את המילים של השדון נוכל לנטרל את המילים ולהפוך את המחשבות השליליות למחשבות מרגיעות. שוחח עם הילד על השדון: לכולנו יש שני קולות בראש, הקול של הצד שחושב והקול של הצד המגיב, שהוא השדון שרוצה שנרגיש רע ושנסתבך. לצד החושב נוכל לקרוא לדוגמא, "דרדסבא" ולצד המתפוצץ נוכל לקורא "גרגמל". כאשר אנחנו מתחילם לכעוס, גרגמל אומר לנו "תמשיך לכעוס זה לא פיר , הוא לא היה צריך לעשות את זה – תראה לו מי חזק!". למד את הילד לזהות את השפה של השדון שלו על ידי רישום המחשבות המרגיזות והפיכתם למחשבות חיוביות יותר בנוסח דרדסבא. דוגמא: "אתה מתחיל לכעוס ואתה יכול להביע את זה במילים, זה לא כול כך נורא ואפשר למצוא פיתרון אחר, אולי הוא לא התכוון למה שהוא עשה ואני לא רוצה לאבד חבר".
8.) לאחר התפוצצות, כאשר הילד רגוע אפשר לערוך שיחת "ניתוח לאחר המעשה". כאשר הילד כועס זה לא זמן להרצאה. הגידו לילד שלא תמיד החיים הם פיירים וחשוב להישאר אופטימי, וללמוד להגיד לעצמנו שיהיו הזדמנויות נוספות לקבל את מה שאנו רוצים. בוא ניראה איך אפשר היה לפתור את זה בדרך אחרת. שאלו את השאלות הבאות בניתוח שלאחר המעשה על מנת לעזור לילד ולהקנות לו כלים להתמודדות יעילה עם התסכולים:
•מה גרם לך להגיב כך? (מה חשבת? מה הרגשת לפני שהתפוצצת?)
•איך הבן אדם השני הרגיש?
•מה עשית – ומה הוא עשה?
•מה הייתה התוצאה הסופית? הם השגת את מה שרצית?
•אם יקרה אותו דבר בפעם הבאה איך תירצה להגיב, כדי שתוכל להשיג את מה שאתה רוצה?
כאשר הורה מתחיל להתמודד עם הכעס של הילד בצורה אסטרטגית, הוא יכול לחזק את הביטחון והדימוי העצמי של הילד ולהחזיר הרמוניה למשפחה כולה.
במאמר זה סרקתי מספר עצות שאני נותנת להורים במהלך הדרכת הורים. מכיוון שבכל משפחה הצרכים שונים, לא כל אסטרטגיה מתאימה לכל ילד. העיקרון הינו ללמד הורים להתכונן לסיטואציות שחוזרות על עצמם כדי שיוכלו להגיב באמצעות ה"צד החושב" שלהם, ולא מתוך ה"שדון" המגיב.
בהצלחה
ליצירת קשר ופרטים נוספים על ליסה גרוסמן
