מאת: פורטל אלטרנטיבלי, יפעת דרור
קנאה זה דבר רע? לפעמים זה מניע אותנו קדימה.
יש הרבה מאמרים על קנאה בין אחים, קנאה בין חברים, קנאה באנשים מפורסמים ועוד…
אם אנו חשים קנאה לנוכח חוויות/ הצלחות/ "יש" של אחרים, סימן הוא ככל הנראה לכך שקיים חלום חשוב מאד, מהותי לנו מאד, שעדיין לא הגשמנו. זה הרגע לומר תודה על המשוב, לקחת את מושכות חיינו בידינו ולעשות, ולעשות על מנת להגשים את יעדינו.
שייקספיר בחר לתאר את הקנאה כמפלצת ירוקת עין….. מדוע בחר שייקספיר דווקא בצבע הירוק כדי לתאר את המפלצת הזו? דווקא ירוק….צבע של צמיחה… טבע….ריפוי…
קנאה. מילה קשה. מילה בעלת קונוטציה 'רעה'. מילה שמייצרת מייד שיפוט – פנימי וחיצוני.
קנאה נמצאת על משרע רגשות שאנו מכנים "שליליים" – בדומה לכעס, תוקפנות וכו' – רגשות שאינם נעימים עבורנו ועבור סביבתנו ושאנו מנסים להדחיק: לא להרגיש ובוודאי שלא לבטא.
אולם בעיני, קנאה היא סמן שאם נעז להתבונן היישר אל תוך עיניו הירוקות נוכל ללמוד ממנו רבות על עצמנו. נוכל לצמוח, לטפח חמלה פנימית ולהשתמש בו כמנוף להתקדמות אישית משמעותית.
כשאנו חשים בקנאה מתעוררים בנו שלושה סימנים:
1. איננו ערים לגדולתנו ואיננו מחוברים למרכז שלנו.
2. איננו בוטחים ביקום ובכך שמה ששייך לנו ונכון לנו יגיע אלינו.
3. ולבסוף: יש משהו שאנו רוצים לחוות/להרגיש/להיות ועדיין לא הגשמנו בחיינו.
מה הסימנים האלה אומרים?
אם איננו ערים לגדולתנו שלנו, אם איננו רואים עד כמה אנחנו מדהימים מיוחדים ונפלאים, זה הזמן להיכנס פנימה ולהעמיק את עבודתנו על אהבה והערכה עצמית.
אם אנו מוצאים את עצמנו תולים עיניים כלות במסעותיהם של אחרים, סימן הוא ששכחנו להכיר ולהוקיר את מצבינו, את ההישגים שלנו ואת מה שיש לנו. שכחנו כמה הוא מופלא – מאין באנו, כמה עברנו וכמה התקדמות עשינו עד לרגע הנוכחי.
אם איננו בוטחים ביקום שיביא לנו את טובנו בזמן הנכון ביותר, סימן הוא שאיננו בוטחים בעצמנו. לבטוח בעצמנו משמע להתחבר למרכז שלנו, לקול הפנימי שנמצא בנו, ושיודע לאן פנינו מועדות, מה הכי נכון עבורנו, וכיצד נוכל להגשים את מטרותינו. כשאנו בוטחים בעצמנו אנו בוטחים גם בחיים. כשאנו אוהבים לעצמנו, אנו יודעים שגם החיים אוהבים אותנו וקל לנו יותר לסמוך עליהם.
מה צריך לעשות:
אם אנו חשים קנאה לנוכח חוויות/ הצלחות/ "יש" של אחרים, סימן הוא ככל הנראה לכך שקיים חלום חשוב מאד, מהותי לנו מאד, שעדיין לא הגשמנו. זה הרגע לומר תודה על המשוב, לקחת את מושכות חיינו בידינו ולעשות, ולעשות על מנת להגשים את יעדינו.
אם אנו צועדים בדרך זמן רב ועדיין לא הגענו ליעדנו, הקנאה היא תזכורת נוקבת מדוע עלינו להמשיך ללכת בדרך למרות הכול: למרות מפחי הנפש, האכזבות, הנפילות והפחד.
אם נצליח לזהות מאחורי הקנאה את הפחד המפרפר באימה, מפוחד כל כך, בודד כל כך, מבולבל כל כך, נוכל לפחד ממנה פחות, לחמול עליה יותר ולחבק את החלקים המפוחדים שבנו וגם באחר.
מעבר לפחד נמצאת האהבה, אולם כדי להגיע אליה, כדי לזהות את עצמנו כאהבה שאנחנו, עלינו לעבור לעיתים דרך המקומות האפלים שבנו, המקומות הפגועים, ה"נמוכים", שזקוקים כל כך שנתבונן בעיניהם הירוקות ונאמר להם באהבה ובחמלה: "אתם בסדר".
והכי חשוב הוא לעשות משהו עם התחושות הלא נעימות האלה – אפשר למצוא מדריך רוחני שיעזור לנו לעבור תהליך עצמי, להשתתף בסדנא , להתקדם ולמצוא את השקט הנפשי.
