חוק הכלים השלובים

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, קבלה לעם
באיגרת אישית ששלח בשנת 1920 בעל הסולם לתלמידיו הוא תיאר באמצעות משל מרתק את התפתחותו הרוחנית של האדם בעולמנו.

באיגרת אישית ששלח בשנת 1920 בעל הסולם לתלמידיו הוא תיאר באמצעות משל מרתק את התפתחותו הרוחנית של האדם בעולמנו:

"משל למלך, שעבדו נשא חן בעיניו, עד שביקש לגדלו ולנשאו על כל השרים, כי הכיר בלבו אהבה נאמנה 
בל-תמוט. אבל אין זה מנימוסי המלכות, לרומם אדם לרום המעלות בפעם אחת ובלי סיבה נראית לעין. אלא שנימוסי המלכות, לגלות טעמו לעין כל בחכמה עמוקה.

מה עשה? הפקיד את העבד לשומר-סף בְּבָתֵי בִּרְאִי (בבתים חיצוניים), ואמר לשר אחד, חכם בחוכמת הבדחנות, שיתחפש וישים עצמו כמורד במלכות, ויצא למלחמה לכיבוש הבית בשעה שאין אנשי החיל מוכנים.

השר עשה כמצוות המלך, ובתחבולות ובחכמה גדולה שם עצמו נלחם על בית המלך. והעבד שומר הסף שם נפשו בכפו, ומילט את המלך, ולחם נגד השר בגבורה נפלאה ובמסירות נפש עצומה, עד שנגלה לעין כל אהבת לבו למלך.

אז פשט השר לבושו, ונעשה שחוק גדול (כי נלחם בעוז רוח ובגבורה רבה, ועתה נוכח אשר דמיון ולא ממשות היה כאן). וביותר צחקו, כאשר סיפר השר עמקות הדמיונות מאכזריותו ומרוב הפחד שדימה לעיניו. וכל פרט ופרט במלחמה נוראה זו היה לסבב שחוק ושמחה גדולה.

אבל עם כל זה, עבד הוא ואינו מלומד! ואיך אפשר לנשאו על כל השרים ועבדי המלך? חשב המלך בלבו, ואמר לאותו השר, שהוא מחויב להתחפש בלבושי גזלן ורוצח, ויעשה עמו מלחמה כבושה. כי יודע המלך אשר במלחמה השניה יגלה לו חוכמה נפלאה, עד שיהיה ראוי לעמוד בראש כל השרים. על כן מינה את העבד לממונה על אוצר המלכות. ואותו השר התחפש הפעם בלבוש אכזרי ורוצח, ובא לבוז את גנזי המלך.

הממונה האומלל נלחם עימו בכל עוז ומסירות נפש, עד שנתמלאה הסאה. אז פשט השר לבושו, ונעשה שמחה גדולה ושחוק עצום בהיכלא דמלכא, עוד יותר מקודם. כי מעשי תחבולות השר עד פרטיהם מעוררים צחוק רב. מחמת שעתה היה צריך השר להתחכם יותר מלפנים. כי עתה ידוע המנהג בעליל, שאין שום אכזר במדינת המלך, וכל מיני האכזריים, אך בדחנים המה".
(בעל הסולם, משל "הגדלת העבד בעזרת השרים")

ועכשיו לנמשל
לכל אדם יש רצונות ומאוויים אותם הוא מנסה לספק, אולם לא תמיד הוא מצליח. לאורך חייו, האדם נתקל בקשיים המעכבים אותו מלחיות את חייו כפי שהיה רוצה.

הסביבה ודרישותיה מונעות ממנו את חירותו הפשוטה – לחיות על פי דרכו. המפגש הזה, בין הדרישות מבחוץ לבין הצרכים הפנימיים, בין איך שהייתי רוצה לחיות את חיי לבין חיי בפועל, יוצר אצל כל אדם חיסרון, וכתוצאה מכך גם מידה מסוימת של תסכול. עם הפער הזה האדם חי, וככל שיעמיק לחקור ולבדוק אותו, הוא יגלה בסופו של דבר שחייו הם כעין "משחק" שאת חוקיו אין הוא מבין כל כך.

אולם המקובלים מסבירים שיש מוצא ממעגל הקסמים שבו האדם שבוי. כשהאדם מתחיל בתהליך של התפתחות, של חקירה פנימית, כשהוא שואל את עצמו מדוע חייו אינם שלמים, הוא מתחיל בתהליך רוחני שבסופו הוא עתיד לגלות שכל הדברים הטובים והשליליים שקורים בחייו – המריבות והאסונות, ובמקביל רגעי האושר וההצלחות – כולם כאחד באים כדי לכוונו לטוב.

העבד במשל של בעל הסולם הוא האדם, שכבול ברצונותיו, באגו שלו. ואילו המלך הוא הבורא, הכוח הרוחני שמטרתו לגדל את האדם ולהביא לו כל טוב ושפע. אולם כדי שהאדם המשועבד לרצונותיו יוכל להכיר בהטבה ולהפוך לממונה על כל "השרים", כלומר על כל הכוחות שפועלים בטבע, עליו להוכיח את נאמנותו למלך. ולשם כך עליו להילחם ולהתעלות מעל רצונותיו האגואיסטים.

תהליך זה נמשך עד אשר האדם הופך את טבעו מאהבה עצמית לאהבה לאחרים. רק אז הוא ראוי להיות ראש לכל השרים, ולראות שכל הקשיים בחייו – המלחמות אותן העבד חווה במשל – היו בסך הכל משחק וירטואלי. לעומת זאת, המציאות האמיתית היא ההטבה של המלך שחיכתה לו שם כל הזמן, חיכתה לרגע שבו הוא יהיה מוכשר ליהנות ממנה. ודאי שאם העבד היה יודע זאת מלכתחילה היה לו הרבה יותר קל. אך בכך היה נמנע ממנו החופש להשיג את ההנאה בעצמו, ולהילחם בקשיים בחייו מתוך אהבה.

וכך גם אנחנו. אילו היינו יודעים שהמציאות שלנו היא בעצם משחק ורואים מראש את תכליתה, לכאורה היה לנו קל מאוד, אבל אז ככל הנראה לא היינו נלחמים. הכוח הרוחני שרוצה להביא את האדם לגילוי מלא של אהבה וחוכמה, חייב להעביר את האדם דרך הרבה מאוד פעולות ושלבים, עד שהאדם יפתח את החיסרון המתאים לגלות את המלך. כלומר, עד שהוא יפתח את הרצון ואת המוטיבציה להיות גדול. רק אז הוא יוכל להרגיש באמת את הטבתו של המלך.

אם הכוח העליון היה בורא מראש נברא ששווה לו בדרגתו, אותו נברא לא היה מכיר בכך שהוא נמצא בדרגה כזו. לכל מילוי אותו אנו מקבלים, חייב להקדים חיסרון, צורך למילוי, אחרת המילוי אינו מורגש (אם אין לי רצון להנאה כלשהי, לא אהנה ממנה באמת). אם כך, תחילה חייב להיות רצון, שאיפה להשיג דבר מה, ורק לאחר מכן יוכל להתקבל המילוי, התשלום, התגמול, ההנאה.