מאת: פורטל אלטרנטיבלי, יצחק אהרון
מהו נדר ומה כוחו ומשמעותו, מה ההבדלים בין נדר לשבועה, איך מתירים נדרים ובכלל האם כדאי לנדור. יצחק אהרון מלמד כוחו של הדיבור ועל נדרים ושבועות בקבלה.
הדיבור, כוחותיו והפוטנציאל הטמון בו הוא אחד הנושאים החוזרים ונשנים בכתבי הקודש וספרי הקבלה. בספר הזוהר נאמר: כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר" (בראשית לד', ב'). בלשון הזה, כל מה שחושב האדם וכל מה שהוסכם בלבו, לא עושים את פעולתם עד שיוציאם בשפתיו, והוא מכוון לאותה מילה שהוציא מפיו ובוקעת ועולה בעולם ונעשה מזה קול, ואותו הקול נוטלים בעלי הכנפיים [המלאכים] ומעלים אותה לפני מלך מלכי המלכים. ולכן כל מילה נשקלת, נמדדת ובעלת ערך עצום. באופן טבעי נושא זה מוליך אותנו לעניין נדרים ושבועות. כוח הדיבור אף בא לידי ביטוי באיסורים והתניות שהאדם מחייב או אוסר על עצמו הנקראים נדר או שבועה. אם כן נדר הוא התחייבות בעלת משמעות דתית של אדם מול בוראו. נדר חייב להתקיים מתוך רצון חופשי לעשות פעולה מסוימת, או להימנע ממעשה מסוים. ובד"כ הוא נעשה על תנאי להיחלצות ממצב מסוכן והבטחה לבצע מעשה מסוים כאות הוקרה ותודה לבורא, אם יעזור לו בצרתו. מבחינות רבות קיים דמיון בין נדר לשבועה, אולם יש הבדלים מהותיים ומעשיים ביניהם. התורה אומנם כרכה יחד, באותו פסוק, את איסורי נדר ושבועה, אולם קיים הבדל מהותי ביניהם. ההבדלים בין שבועה לנדר הם: שבועה אינה תופסת בלי שם השם, ואילו בנדר אין מקום כלל להזכרת שם שמים. שבועה בחלקה אינה מופרת, ואילו נדר יכול להיות מופר על ידי חכם בכל המקרים והאופנים. שבועה אינה תופסת ואינה חלה על דבר האסור או על דבר מצווה, אלא רק על דבר רשות, ואילו נדר חל על כל סוגי המעשים. עוד אוסיף ואומר כי שבועה שמגיעה מהכרה באמת הערכית של דבר קיימת לעולם. כי אמת ערכית היא נצחית, בלי מגבלות של זמן, אלא אם הוגבלה מראש, ודבר שנתפס באמת ערכית לא יכול להתבטל. לעומת זאת נדר, שכל מהותו שואפת לקיומו וברגע שנתמלא ומטרת הנדר הושגה הוא מתבטל.
לפי ההלכה קיימים מספר סוגי נדרים, ביניהם:
נדרי איסור – בהם אדם אוסר חפץ מסוים בשימוש לו מסוים, או אוסר אותו לאחרים ליהנות ממנו או מחפציו. לנדרים אלו מוקדשת
נדרי נזירות – קבלת האדם על עצמו להיות נזיר. להלכות אלו להם מוקדשת מסכת נזיר. נדרי תענית – קבלת האדם על עצמו להתענות. דיני נדרים אלו מופיעים בתלמוד במסכת תענית ונדרי מצווה – נדר לקיים מצווה כלשהי.
החובה לקיים נדרים
קיום נדר הוא מצוות עשה מן התורה, מצווה זו נלמדת מהפסוקים "ככלל היוצא מפיו יעשה", "מוצא שפתיך תשמור" (דברים כ"ג, כד). העובר על הנדר עובר על מצוות לא תעשה של "לא יחל דברו" (ספר במדבר שם).
התרת נדרים
אדם שנדר נדר ומתחרט על כך יכול לבוא לפני בית דין ובהתקיים תנאים מתאימים "להישאל" על נדרו כך שבית הדין מתיר את הנדר ומבטל אותו למפרע. דין זה אינו מפורש בתורה אולם נמסר במסגרת תורה שבעל פה, עד שחז"ל אמרו עליו "היתר נדרים פורחים באוויר ואין להם על מה שיסמיכו מן המקרא". בית דין מתירים את הנדר על ידי "פתח", היינו קביעת בית הדין שאילו הנודר היה מודע למלוא המשמעות של הנדר לא היה נודר כלל, והרי זה כאילו היה הנדר בטעות.
הליך התרת הנדר
על מנת להתיר את הנדר, הנודר עצמו צריך להופיע בבית הדין ואיננו יכול למנות שליח לצורך כך. המתיר הוא תלמיד חכם מומחה, ואם אין בנמצא תלמיד חכם כזה ניתן לקבץ בית דין של שלשה הדיוטות. הנודר מפרט את נדרו, ומנמק מדוע הוא מתחרט על נדרו ורוצה להתירו. אב יכול להפר את נדרי בתו כשהיא נערה, עד גיל שתים עשרה וחצי. כמו כן, הבעל יכול להפר את נדרי אשתו הנשואה הנוגעים לתחומים שביניהם. "הפרה" הוא סוג ביטול נדר שונה מ"התרה", ואינו תלוי בשום פתח, חרטה או טעות. נוסף על כך, הפרת נדרים מבטלת את הנדר רק מאותו רגע ואילך, לעומת התרה שמבטלת אותם למפרע. נהוג לערוך התרת נדרים קבועה בכל שנה בערב ראש השנה. הטקס נערך במעמד שלושה אנשים, ויש הנוהגים במעמד עשרה. התוקף ההלכתי של התרת הנדרים הזו מוגבל, והתועלת המעשית שלו נתונה במחלוקת הלכתית. הטקס כולל גם הכרזה על ביטול מראש של כל נטילת הנדרים בעתיד. בטול מראש כזה לא מועיל לכל הנדרים, כגון נדר במודע כנגד ההתרה, ולכן נוהגים לקיים התרת נדרים בכל שנה. באופן דומה, תפילת כל נדרי בערב יום כיפור, נועדה להתיר נדרים שנעשו ללא מחשבה או מתוך הכרח.
ספר הזוהר משווה את הראש למנורה שבמשכן שבה היו שבעה קנים ושבעה נרות שמן. השמן ששימש במנורה מקביל לכוחות השכל ושבעת הנרות מייצגים את שבעת הפתחים של הראש: שתי העיניים, שתי האוזניים, שני הנחיריים והפה.
הקנה האמצעי במנורת המשכן נקרא הנר המערבי כיון שהוא בלט לצד מערב יותר מכול שאר הנרות שהיו מסודרים משני צדדיו וכן שלהבות שש הנרות היו נוטות כלפי הנר המערבי ומלמדות על חשיבותו היתירה וכמובן שפתח הראש המקביל לנר המערבי הינו הפה הממונה על הדיבור. מכאן אנו למדים, כי אף על פי שלרוב אין אנו נותנים דעתנו על כך שלמוצא פינו משמעות כה רבה, ראוי לייחס לדיבור כוח עצום ורב כל כך המסוגל מחד לחולל נפלאות ומאידך עלול לסכל, לעכב ואף למנוע את הברכה שבמעשי ידינו. ולכן מומלץ לסייג כל התחייבות על ידי האמירה "בלי נדר".
ליצירת קשר ופרטים נוספים על יצחק אהרון
