מאת: פורטל אלטרנטיבלי, קבלה לעם
כשהחג הכי מרגש בפתח כלומר, פורים, כולם מתרגשים. קטנים כגדולים. הילדים, שמחים שסוף סוף הגיע הזמן שבו הם יכולים להיות מה שהם רוצים…
כשהחג הכי מרגש בפתח כלומר, פורים, כולם מתרגשים. קטנים כגדולים. הילדים, שמחים שסוף סוף הגיע הזמן שבו הם יכולים להיות מה שהם רוצים, אם זה קאובוי ואם זו אסתר המלכה, והמבוגרים נהנים להיות שוב ילדים, בלי שמישהו יחשוד בהם כמוזרים כשהם מסתובבים ברחוב בפנים צבועות. אין ספק, פורים, הוא החג הכי כיפי בשנה. וכשפורים ממש בפתח, הרחובות לובשים חג ומבשרים את בואו של אחד האירועים המרכזיים בחג המסכות – קריאת המגילה.
מאחורי המגילה
מגילת אסתר במובנה הפשטני, מותירה טעם מר אצל לא מעט אנשים. עריפת ראשה של ושתי, תליית בני המן והרצח ההמוני, לא נתפסים כשורה של צעדים הומאניים בקרב אומה מפותחת, במיוחד על רקע ההיסטוריה היהודית הרגישה להשמדות עם ולטבחים נפשעים.
אבל כל זה טוב ונכון כל עוד אנו מתייחסים רק לרובד הגלוי של המגילה. ולכן, לכבוד החג, ובטרם ימלאו מאמרי המערכת את מדורי הדעות בעיתונים השונים, בתוכחה משולבת בהלקאה עצמית, בחרנו לעצור לרגע ולהסביר את המשמעות הקבלית, הלא מוכרת, ובעצם, הנסתרת של חג הפורים.
שם הקוד: אסתר
מגילת אסתר היא אחד הטקסטים המוצפנים ביותר בין כתבי הקודש.
נתחיל מהסוף: על פי הקבלה, שמה של המגילה מעיד על המסר שהיא טומנת בחובה: מגילה מלשון גילוי, אסתר מלשון הסתר, כלומר, גילוי ההסתר.
קריאת המגילה כשאנו מצוידים בכלים הנכונים, תאפשר לנו להציץ אל מאחורי הקלעים של ההצגה שנקראת "החיים שלנו". כדי להבין זאת, עלינו להתוודע תחילה למגוון הנפשות הפועלות בסיפור המגילה.
מי אתה אחשוורוש?
ללא כל ספק הדמות המסקרנת והתמוהה ביותר במגילה. פעמים הוא מצטייר כמלך כנוע, שנתון למניפולציות וחסר כל עמוד שדרה, ופעמים כשליט רב עוצמה המטיל את אימתו על תושבי הממלכה. צרפו לכך את העובדה שיש המייחסים לאחשוורוש את דמותו של הבורא, שבאופן מפתיע נעדרת מהמגילה, וקיבלתם דמות חידתית למדי. המקובלים טוענים שדמותו של הבורא כן נמצאת בסיפור, והיא אפילו הפעילה ביותר, אלא שהוא כמעט תמיד (כמו במציאות) פועל מאחורי הקלעים… בהתאם לצורך ולנסיבות, דמותו עוטה על עצמה את אחד משני הכובעים – "המלך" או "אחשוורוש".
פרט מעניין הוא, שבכל פעם שאנו נתקלים בשם "אחשוורוש" – ידו של המן על העליונה, ואילו כאשר מוזכר "המלך" – הכובע מתחלף, וכף החסד נוטה לטובתם של היהודים. הבורא לובש בכל פעם את אחת משתי הדמויות, ומתמרן בהתאם בין המן למרדכי.
ההמן שבתוכנו
הגיע הזמן להפריך לא מעט מיתוסים שהתקבעו להם במהלך ההיסטוריה. המן, כן כן, אותו המן הרשע, ששמו מלווה תמיד בקול מחריש אוזניים של רעשנים ונפצים מכל הסוגים, אינו בדיוק מה או מי שחשבנו. המקובלים מסבירים שהאגגי זה בעצם – אני! וגם את ואתה, כלומר, המן, מסמל את האגו שמְפַעֵם בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. אותו רצון טבעי שמניע אותנו ליהנות מהחיים מבלי להתחשב באחרים, ואם צריך, אז גם לדרוך ולרמוס את מי שניצב בדרכנו כדי להשיג את מטרותינו האישיות.
המן חפץ בתועלתו האישית בלבד, רודף כבוד ושליטה, ורוצה להשמיד כל נטייה שמנוגדת לכך. לכן הוא 'עצבני' כל כך על מרדכי, שמסמל בדיוק את הנטייה ההפוכה – ומכאן כינויו "המן הרשע".
אבל תפקידו של המן לא מסתיים רק במגילה. הוא מייצג גישה לחיים, שבמרכזה עומדת הטובה האישית ולא טובת הזולת, גישה שמנהלת את חיינו בשנים האחרונות.
ומרדכי – היהודי הזכור לטוב?
כמו בסיפור כך גם במציאות. ההיפך הגמור להמן. מרדכי מייצג גישה הפוכה לגמרי לחיים. "היהודי הזקן שיושב בשער המלך" וממתין לשעת הכושר המתאימה, בעצם, מייצג את הרצון הזך והנקי ביותר שקיים באדם, הרצון לאהוב ולתת לזולת ללא תנאי. בדיוק כמו הכוח העליון – הבורא. את הרצון הזה, את הגישה הזו לחיים, רוצה המן להשמיד.
וכאן הגענו לפואנטה של חג פורים כולו: המאבק בין שתי הגישות הללו לחיים, הוא המסר המרכזי שעומד במרכזה של המגילה.
אסתר המלכה
אסתר, מסבירים המקובלים, מייצגת צורך פנימי לגלות משמעות עמוקה יותר לחיים האלה. זהו אותו צורך נסתר שחבוי עמוק בתוכנו ומתעורר מפעם לפעם, דוחף ומפציר בנו, שלא להסתפק במרדף האגואיסטי המטורף והדורסני של החיים בעידן המודרני. "נקודת האסתר" שבליבנו, היא זו שגורמת לנו להרים את הראש מעל לזרימת החיים ולחפש את הדרך לשינוי. היא מתבטאת גם ברצון לקצת שקט, שלום, שלווה ועתיד טוב יותר, ללא אלימות ומלחמה. אותה תחושה פנימית מנסה לעורר אותנו להתחיל ולחפש דרך אחרת מזו של המן – דרכו של מרדכי. אם נדבוק בדרכו של מרדכי, נוכל להביא את השמחה האמיתית שכולנו מייחלים לה. ואז, גם נתלה את המן – האגו שלנו – על העץ, ונישאר עם אידיאולוגיה אחת ויחידה – אהבת הזולת ואחווה.
פורים שמח!
