מאת: פורטל אלטרנטיבלי, טלי גרברציק
כיצד אפשר לצאת מעבדות לחרות ולחופש אישי?
יציאת מצרים יכולה ללמד אותנו פרק חשוב בתהליך של שינוי מצב בחיים. כיצד אפשר לצאת מעבדות לחרות ולחופש אישי?
ויזעקו בני ישראל כי צר להם- ראשית להכיר בכך שאתה במצוקה, שרע לך במקום בו אתה נמצא. לחוש את ההרגשה שזהו אי אפשר יותר. הרצון לשנות בא לעיתים רק כשנמצאים בתחתית.
מצרים- אלה הם המצרים האבנים הלוחצות שחונקות אותנו ולא מאפשרות התקדמות אותן צריך לעזוב ולצאת משם.
מכות מצרים מסמלות את היכולת שלנו לצערנו לשכוח מהר. אנחנו רוצים לצאת אך כשהמכה עוברת אנחנו חוזרים שוב להתנהגות הנושנה ומשלים את עצמינו שטוב לנו במקום שלנו. זה נקרא "אזור הנוחות", לא כי הוא נוח אלא כי הוא מוכר. רק כשרע לאדם הוא רוצה לעשות שינוי. שינוי זה לא דבר פשוט וקל ומצריך הרבה אנרגיה ולכן ההכנות לשינוי והשינוי עצמו אמורים להיעשות בשלבים ובצעדים קטנים כדי שנוכל לשאת אותו ולהתמודד עם השינוי.
מכת החושך- כשהמצרים סבלו מחושך בני ישראל היו עסוקים באיסוף כלים ורכוש. עדיין כשנמצאים במקום הרע צריך להתחיל לאסוף כלים, משאבים, יכולות, הכרה בדברים הטובים שלי שיעזרו לי ויאפשרו לי לבצע דברים. מה עושים? אוספים. מכינים רשימות במה אני טוב, מהם הכישורים שלי", מה היכולות שלי, מה אני עושה בלי קושי וכולם מתפעלים- בד"כ אלה הדברים בהם אני הכי מוכשר וטוב. הידיעה מה יש לי ובמה אני טוב מחזקת את הביטחון העצמי ומעודדת לפעולה.
מכת בכורות– בני ישראל הצטוו למרוח דם על המשקופים כדי לזהות אותם ולהבדילם מהמצרים. זה בדיוק המקום להציב גבולות ביני לבין הסביבה מה אני רוצה לעומת מה שהסביבה רוצה. מה היכולות שלי מה הצרכים שלי ומהם הערכים שלי על פיהם אני צריך ורוצה לפעול. רק כשלי ברורים רצונותיי וצרכי אני יכול להתחיל לפעול למימושם.
יוצאים ממצרים- לצאת לצאת ולצאת. כל תהליך של שינוי מתחיל בעשייה פיזית מלצאת. לא ניתן להישאר באותו המקום ולקוות שיחול שינוי כדי שיקרה שינוי צריך לזוז. לעשות דברים, לשנות, לבצע מעשים, ורק אז ניתן יהיה לצאת ממקום העבדות למקום של חירות אישית.
ניקוי החמץ- כדי שהיציאה תהיה נקייה יש צורך להשליך מאחורי הגב את הדברים המעכבים זהו החמץ. החמץ שבלב, הכעסים, ההשענות על זיכרונות העבר. האמונות והמחשבות שאספנו במשך השנים שלא מקדמות אותנו ולא מסייעות לנו אלא רק מעכבות וחוסמות אותנו מהתקדמות. רק לאחר הניקוי והוויתור נוכל לפסוע בדרך חדשה ונקייה בלי לסחוב על הגב מסעות כבדים שמסרבלים ולא מאפשרים לנו הליכה קלילה ובטוחה בדרך.
ההליכה במדבר- כל מדבר שהוא המעבר מהעבר לעתיד מלווה בפחדים בחששות ובעיקר במחשבות הרעות שבראשינו. בשביל מה הייתי צריך את זה בשביל מה זה טוב- זכרנו את סיר הבשר שאכלנו במצרים האומנם? האם זה באמת הזיכרון האמיתי או שהוא מתעתע בנו? כדאי שיהיה איתנו משהו, שיזכיר לנו איך באמת הרגשנו במצרים שלנו. כדי שקושי המדבר, הבדידות שבו, לא יתעתעו בנו ויספרו לנו שבעצם לא היה כ"כ נורא במקום הקודם, בתפקיד הקודם, בזוגיות הקודמת כמו שחשבנו.
ללכת במדבר בדרך לא זרועה- הכי מפחיד, אבל גם הכיף הכי גדול, זה ללכת במדבר בשבילים לא מסומנים ואתה הראשון שיכול לסמן שבילים אלו.
קבלת התורה– התורה אלו הם החוקים והכללים לפיהם נוהגים בארץ החדשה כבני חורין. כל אחד שרוצה לפסוע צריך לבנות לעצמו חוקים אישיים שמבוססים בחזון האישי שלו שיתאימו לחיים בארץ החדשה.
חטא המרגלים– רגע לפני הכניסה לארץ חוטאים המרגלים ומוציאים את שמה של הארץ דיבה- האנשים ענקים לא נוכל לעמוד בפניהם. כמה פעמים קורה לנו שאנחנו מרגלים לכיוון החלום שלנו לכיוון המקום החדש, ואז נחלש לבבינו ואנו אומרים לא נוכל לעמוד בפני זה. רגע לפני הניצחון רגע לפני סוף הדרך הקשה זה בדיוק המקום שכ"כ קשה.
משל למי שחופר באדמה למצוא תיבת אוצר ואז כשהוא מגיע לקשה הוא מוותר. אומרים לו עכשיו אתה מוותר? והרי הגעת למכסה התיבה ברור שקשה. כך גם בחיים הקשה זה כבר מכסה התיבה.
הארץ החדשה- החזון והחלום מתגשמים. גם אז יש מקום לעבודה קשה לכבוש את המקום להאמין שלאחר כל העבודה הקשה הוא מגיע לך בזכות ולא בחסד. לא להקשיב לקולות המייאשים שמסביב אלא לחגוג את ניצחון ההגעה ולהתבסס טוב טוב במקומך החדש תוך אמונה שזה מגיע לך בזכותך.
ליצירת קשר ופרטים מלאים על טלי גרברציק
