מאת: פורטל אלטרנטיבלי, יצחק אהרון
ע"פ המקובלים, חנוכה מסמל את המדרגה הרוחנית הראשונה שרוכש האדם בחייו. וכל הסממנים הנקשרים בו כמו:מכבים, יוונים וכו', אינם אלא סימני דרך בהתפתחות נפש האדם.
מדי שנה, בכ"ה בכסלו, אנו חוגגים את חג החנוכה במשך שמונה ימים. זכר לניצחון החשמונאים על היוונים, חנוכת בית המקדש ונס פך השמן. יש הגורסים כי חנוכה פירושו חנו ב-כ"ה. דהיינו, בני ישראל חנו מרודפיהם בכ"ה בחודש כסלו. פרשנות אחרת גורסת שחנוכה בראשי תיבות "ח' נרות והלכה כבית הלל", משמע – הוספת נר מדי יום.
על שום מה מדליקים נרות? הסבר אחד טוען שנרות החנוכה הם זכר ודוגמא למנורה שהייתה במקדש, אותה המנורה שאור נרותיה היוו משמעות לא פחותה מאשר כל הקורבנות שהיו מקריבים. נרות החנוכה והנרות של בית המקדש מהווים עדות איתנה לכך שעם ישראל מושפע ישירות מהאור העליון המגן והשומר. באשר על כן המנורה שהדליק הכהן הגדול בכל ערב, ביטאה את הארת נפשות עם ישראל והשפעת האור העליון ולאו דווקא הארת המקום. הסבר למשמעות נרות החנוכה ניתן למצוא בתיקוני הזוהר (תיקון י"ג) שם מובא שחג החנוכה הוא כנגד ספירת ההוד בעץ החיים, זוהי הספירה השמינית, ואומר הזוהר שמונה ימים יש להדליק נרות, בכדי לתקן את ספירת ההוד, שבאדם היא מתבטאת ביהירות, גאוותנות ונשיאות. אורות חנוכה באים לתקן מידה זו של רצון האדם להבליט את עצמו ולהאדיר את שמו מעל לכלל ולמזער את השתלטנות וחוסר התחשבות בזולת. בשער הכוונות, חלק ב' דף שכ"ח, מסביר האר"י שבזמן הדלקת נרות חנוכה אנו מושכים אורות רוחניים אל העולם הגשמי, אורות המסוגלים לסייע לאדם להיטיב את מצבו ולהניע אותם בכוח לפסוח מעל כל המכשולים שבחייו. מכאן, שהחנוכייה שאנו מדליקים אינה נועדה לזכר האירועים והנסים ההיסטוריים או הלאומיים, אלא באה לעזור לנו להתחבר לאור הרוחני שמתגלה באותם הימים. באמצעות הכוונות שבמהלך ההדלקה ובאמצעות הנרות הגשמיים, אנו מתחברים ישירות לשפע הרוחני שזמין למשיכה.
כאמור, מצוות החג היא הדלקת הנרות במשך שמונת ימי החג, והמנהג הנוהג לגבי אופן הדלקתם הוא כבית הלל, כמצוין לעיל. שלוש הברכות על הדלקת הנרות מסמלות את שלושת הקווים. לפי האר"י יש להדליק את הנרות בפתח הבית בצד ההפוך למזוזה. החנוכייה אמורה להיות מוצבת על שולחן נמוך יחסית (אך לא פחות מעשרה טפחים, שהם מטר אחד, כנגד עשר הספירות), כדי שבזמן ההדלקה יוריד המדליק את הנר לחנוכייה במעשה ההדלקה, כסמל לכך שאנחנו מורידים את האור של חג החנוכה מלמעלה למטה, לעולמנו הגשמי.
חודש כסלו מופיע במקורות כחודש התשיעי (עזרא י'), ממניין החודשים שחל מניסן, ראש החודשים. מזלו של כסלו הוא הקשת, שבניגוד לאיורים של גלגל המזלות שם הוא מופיע ככלי נשק, אין לראותו ככזה אלא כקשת בענן. הקשת הראשונה שנראתה הייתה בכסלו, בפרשה שנאמרה לנח בחודש זה ובא הראה ה' לנח את הקשת שתהייה לברית בין ה' לבין נח. וכך נאמר : "את קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית ט'), וכך מובן מדוע מזל הקשת מסומל בחודש זה. הקשת בנויה משלושת הצבעים שהם בבחינת שלוש הכוחות הבסיסיים שבונים את האישיות שלנו: ימין: חסד – הוא כוח הנתינה, שמאל: גבורה – הוא הרצון לקבל, ואמצע :תפארת– הוא המאזן, היכולת לקבל על מנת להשפיע. מאפשר לנו להתחבר לכוח המתגלה ביקום בחודש כסלו.
חכמת הקבלה מלמדת אותנו שכל חג הוא שער במימד הזמן, שנפתח בזמן מסוים בשנה ומשפיע עלינו. בזמן הזה אנו פוגשים בכוחות רוחניים שאינם זמינים בימות החול. על פי המקובלים, חנוכה מסמל את המדרגה הרוחנית הראשונה שרוכש האדם בחייו. וכל כל הסממנים הנקשרים בו כמו:מכבים, יוונים וכו', אינם אלא סימני דרך בהתפתחות נפש האדם. היו שטבעו את הביטוי "האדם – עולם קטן, העולם – אדם גדול" כך שעל דעת חכמי הסוד, כל אדם הוא מעין דגם מוקטן של המציאות השלמה המוכרת לנו מן החוץ. כלומר, מקבץ הכוחות הפועלים ומפעילים את האדם מן החוץ מטרתם להוביל אל המדרגה המתוקנת שצריך האדם לרכוש במרוצת חייו. בחג החנוכה חכמת הקבלה מבחינה בין שני רצונות קוטביים המצויים באדם. אותם רצונות הקרויים באופן סימבולי "מכבים ויוונים" פועלים בדיסהרמוניה מוחלטת ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת עד אשר אחד מהם יוכנע אך לא יתבטל, וירתם על כורחו להשגת התפתחות רוחנית מיטבית. היוונים, כוחות החושך, מייצגים את הידיעות הרציונאליות, הידע הנרכש, החכמות החיצוניות והפילוסופיות השונות המקבעות באדם את המחשבה הקרה הגורסת כי אין טעם וצורך לתהות אחר מטרת הקיום. החיים קצרים ויש למהר ולנצל אותם עד תום. תפיסה זו מצמצמת את האדם להתבוננות ממוקדת בתוך עצמו מבלי יכול מעשית לצאת מתוך ה"אני" אל עבר הזולת. לעומת זאת "המכבים", כוחות האור, הם האנטיתזה המוחלטת "ליוונים" ומייצגים את הרצונות הפנימיים הבוערים באדם ודוחפים אותו אל עבר בקשת חיפוש ומשמעות לחיים ולהבין את סודם הנסתר.
המציאות מוכיחה כי לא תמיד קל ולעיתים המצב לא פשוט כלל. כך שלעיתים אנו חשים שדרוש נס אמיתי ומיידי על מנת לפתור בעיה. חכמת הקבלה מלמדת כי אותם כוחות "ניסיים" נמצאים אצל כל אחת ואחד מאיתנו עמוק בנפש וכאשר אנו מאירים אותם מתגלה לנו הדרך ליציאה מהמבוך שבו אנו שרויים. נס פך השמן הטהור מלמד שיעור חשוב. הוא בא לסמל את נשמת האדם ששום מקור טומאה שבעולם אינו מסגול לטמאה, וכל שעל האדם לעשות הוא לדעת ולזכור שמקור הבעירה הפנימי שבו, הנשמה, מאירה כנר דולק והנס יכול להתחולל בנו בכל רגע שנחליט. אם כן, זה השיעור של חג החנוכה, שבא לומר לו לאדם כל זמן שהנר דולק לא אבדה התקווה שלך לחיים טובים יותר ולשלווה. חג שמח לכל בית ישראל.
ליצירת קשר ופרטים נוספים על יצחק אהרון
