מאת: פורטל אלטרנטיבלי, יצחק אהרון
יום ל"ג בעומר מהווה בימנו "חג למחצה" שעיקרו ועניינו אינם מוזכרים במקרא ובמקורות. משכך, יום זה הוא בבחינת חג קטן שבו מציינים בשמחה את קבלת תורת הנסתר.
עניינו של ל"ג בעומר מביע את נקודת המפנה ותחילתה של עת חדשה בחייו של עם ישראל. ביום זה התחוללו שני מאורעות היסטוריים שהשפיעו על עיצובה של היהדות- פסקה מיתתם של תלמידי רבי עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי, אשר פתח עבור כלל ישראל את שערי תורת הנסתר,נפטר ע"פי המסורת ביום ל"ג בעומר.
המסורת הקבלית מלמדת כי יחודו של רשב"י נעוץ באישיותו המרתקת שידעה לשלב בין ידיעות תורת הנגלה כמשה רבנו ובהכרת הרזים הטמירים שבחכמת הקבלה כאהרן. בתורתו של רבי שמעון בר יוחאי, בזוהר הקדוש, מובאת בשורה גדולה, שיש בה שינוי תודעתי עמוק הן בתפיסה הדתית והן בתפיסת האלוקות. רשב"י מלמד את תלמידיו כי עבודת הבורא המושתת על יראה וחרדה מצמצמת את החוויה הרוחנית ועוקרת את היכולת להעמיק בפנימיות התורה, בעוד שעבודת הבורא מתוך אהבה אמיתית מזמנת תודעה שונה שבכוחה לעורר את האדם לחוויה רוחנית עמוקה שאינה מושגת אלא באהבה בלבד. במילים אחרות ובלשונו של רשב"י: התם יאות הווה למדחל (בעבר ראוי היה להתיירא) אנן בחביבותא תליא מלתא (אך בקרבנו באהבה תלויים הדברים). רשב"י מציין פעמים רבות כי אהבה בכוחה לגשר על פירוד ומחלוקת בין חברי קבוצת המקובלים ובשל כך ובשל מעלת קדושתם מתמעט השפע בעולם לעומת זאת לאהבה כוח ריפוי ובחיבור הנשמות מתוך ערבות הדדית מתגלים סודות הקבלה.
על כן נוהגים עד ימינו בקהילות ישראל לציין את יום פטירתו של בעל הזוהר הקדוש בהילולה גדולה, מדליקים מדורות, רוקדים ומזמרים. ראוי לשאול היאך אפשר לקבוע מועד לשמחה ביום פטירתו של צדיק הרי מדובר בחלל עצום ויש לבכות ולהתענות על האבידה. התשובה ,כמובא במקורות הקבלה, גורסת כי מוות איננו פטירה. הגוף החומרי מת ואילו נשמת האדם נפטרת מן הגוף וממשיכה את מסע חייה במציאות מקבילה שאיננה נראית בעין בשר בבחינת "צדיקים במיתתם קרויים חיים". השמחה לרגל גילוי סתרי התורה ורזיה בל"ג בעומר הכריעה וצמצמה את האבלות והתענית שסבבו את ימי האבל על פטירת של אלפים מתלמידיו של רבי עקיבא ויום ההילולה מביע את הכמיהה לתקווה שבכוחה להוציא את האדם מחושך לאור גדול.
יום פטירתו של רשב"י התגלה כשעת רצון, שבו נחשפה תורת הסוד לתלמידיו וממשיכי דרכו והשמחה הרבה על גילוי חכמת הקבלה ביום ל"ג בעומר הפכה ליום חג בבחינת זיווג הצדיק עם השכינה ופטירתו של הצדיק מתוארת בקבלה כנשואין, לפי שבעולם הזה מתגלה לנו חיצוניות התורה (אירוסין) כך בעולם הבא יחשפו לנו סודותיה ופנימיותה (נישואין). הילולה של רשב"י, פירושה אפוא שמחת נישואין בעולמות עליונים בבחינת זיווג הצדיק עם השכינה. איחוד זה מייצג חתונה ומכאן הנוהג הנפוץ להינשא ביום ל"ג בעומר (הילולה – מילה בארמית שפירושה: שמחת נישואין) .
רשב"י זכה לכינוי המאור הגדול ויום פטירתו מתואר בזוהר בדרמטיות רבה המתארת אש שבקעה מן הבית ולא יכול שום אדם להתקרב אליה. כאשר אדם נפטר מדליקים לזכרו נר נשמה וכאדם בעל שיעור קומה כמו רשב"י נפטר מדליקים לזכרו מדורות ענק המסמלות את גודל מעלתו. חכמת הקבלה מלמדת כי אש היא מילה חמה ומסתורית המשמשת מאז ומתמיד בשפת האהבה והמלחמה. היא מסמלת תשוקה, התלהבות, שמחה, עוצמה וקדושה. אף התגלות הבורא לעמו מתחוללת בלהבות אש. במקרא מופיעה המילה "אש" מאות פעמים ולצורך המחשת הופעתה ,משמעותה,קדושתה וביטויה במקרא אצטט מספר מקומות: וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה" ( שמות, ג ', ב '), לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם " (שמות י'ג,כ"ב), וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְקֹוָק. (במדבר י"א,ג'), "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְקֹוָק בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד" (שמות,י"ט,י"ח).
רשב"י הוריש לנו את המפתחות לשערי חכמת הקבלה וכתביו מלמדים שיעור חשוב בהתבוננות אמיצה אל התוכן הפנימי הקיים בכל אדם ולא לתת לחזות החיצונית להטעות אותנו. הסוד הגדול שהוא גילה לעולם הוא שיש מקבילה רוחנית לכל דבר גשמי וקיים עומק נסתר וגנוז בכל נברא. הבורא נמצא בכל מקום וניתן לחוש את קרבתו גם אם איננו במדרגת צדיקים. הדגשת החשיבות של מצוות ואהבת לרעך מתוך מסירות נפש מאפיינת את רשב"י והאהבה שהרעיף על עם ישראל בוערת כאש אותה אנו מדליקים לזכרו כל שנה.
ליצירת קשר ופרטים נוספים על יצחק אהרון
