מאת: פורטל אלטרנטיבלי, קבלה לעם- אורן לוי
הופעת הניצנים באילן מסמלת את ראשית תהליך צמיחתו של הפרי. בדומה לכך, באדם, מסמלים ה"ניצנים" את ראשית דרכו הרוחנית.
"הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור, נשמע בארצנו" (שיר השירים ב', י"ב).
במאמר הניצנים מסביר לנו רבי שמעון בר יוחאי כיצד האדם עולה מיום ליום במעלה הסולם הרוחני עד שזוכה להגיע לדרגה הגבוהה ביותר במציאות.
"רבי שמעון פתח: 'הניצנים נראו בארץ'. הניצנים, זהו מעשה בראשית".
לכל מילה בספר הזוהר יש משמעות מיוחדת, ולכן כשהזוהר מספר לנו ש"רבי שמעון פתח", הוא מתכוון לרמז לנו על כך שרבי שמעון "פותח" עבור הקורא בספר הזוהר את צינורות השפע העליון.
ה"ניצנים" זהו מעשה "בראשית", כלומר ראשיתה של הדרך הרוחנית. על פי הקבלה "ארץ" משמעותה רצון, והיא מסמלת את הרצון הראשוני שמתעורר בנברא לפסוע בדרך הרוחנית.
הביטוי "הניצנים נראו בארץ" מסמל את ראשיתו של התהליך הרוחני שעתיד לחוות הנברא. הופעת הניצנים באילן מסמלת את ראשית תהליך צמיחתו של הפרי. בדומה לכך, באדם, מסמלים ה"ניצנים" את ראשית דרכו הרוחנית.
"נראו בארץ. מתי? הוא ביום השלישי, שכתוב ותוצא הארץ. אז נראו בארץ".
חכמת הקבלה מסבירה שהמילה "יום" מסמלת את פעולת הבורא על הנברא. ששת ימי בראשית משולים לששת הפעולות שדרכן הבורא מעלה את הנברא לרוחניות, עד שמביא אותו לתיקונו הסופי שחל ב"יום השבת".
"היום השלישי" מרמז על התגלות פעולת התיקון השלישית שבאמצעותה מפתח הבורא את נשמת הנברא.
משמעות המילים "ותוצא הארץ" היא שהנשמה מתחילה להיתקן על ידי הבורא ולקבל את תכונתו, תכונת הנתינה.
המילים "אז נראו בארץ" מרמזות על כך שתכונות הבורא מתגלות ברצון של הנברא. בשלב זה הנברא מתחיל בתהליך תיקון שבסופו הוא עתיד להניב פירות רוחניים.
"עת הזמיר הגיע, זה הוא יום רביעי, שהיה בו זמיר עריצים. שעל כן כתוב בו יהי מארת חסר ו' שהוא לשון קללה".
ביום הרביעי עת הזמיר הגיעה. "זמיר" מלשון מזמרה. "עת הזמיר" מרמזת על שלב מתקדם מאוד בהתפתחותו הרוחנית של הנברא. בשלב זה מרגיש הנברא שהגיעה העת לעלייה רוחנית. הוא מבין שעליו להיפרד ממצבו הנוכחי ולהתחיל לעלות. "הזמיר" מסמל את הפעולה הזאת. בשלב הזה אור הבורא עוזב את הנברא כדי לאפשר לו להתעלות בכוחות עצמו. האות ו' שחסרה במילה "מאורות" מסמלת את עזיבה זו.
"וקול התור, זה הוא יום חמישי, שכתוב בו, ישרצו המים וגו' לעשות תולדות".
"קול התור" היא העלייה הרוחנית שחווה הנברא בפעולה החמישית של הבורא עליו. ביום החמישי כתוב: "ישרצו המים שרץ נפש חיה ".
"כתוב" משמעותו דבר שמתגלה בנברא. בקבלה "מים" מציינים את התכונה של ספירת בינה, תכונת הנתינה. המים מחלחלים אל תוך ה"ארץ" (רצון הנברא) ומדמים בכך את תכונת הבורא שמחלחלת אל תוך רצון הנברא. אלו הן ה"תולדות", הן התוצאות הרצויות שעליהן מדבר ספר הזוהר. כך, ביום החמישי הנברא עולה לדרגת הבורא.
"נשמע, זה הוא יום ששי, שכתוב בו, נעשה אדם, שהוא עתיד להקדים עשיה לשמיעה, כי כתוב כאן נעשה אדם, וכתוב שם, נעשה ונשמע".
"נשמע" מרמז על בואו של היום השישי שבו מתגלה פעולת התיקון האחרונה: "נעשה אדם". כעת, אחרי פעולות רבות שעשה הנברא על הרצון שלו ליהנות, הוא כבר בשל לממש את תכליתו – להידמות לבורא ולהגיע להרגשת נצחיות ושלמות. הוא נקרא "אדם" (מלשון אדמה לעליון) על שם תפקידו להידמות לבורא.
"בארצנו, זה הוא יום שבת. שהוא כמו ארץ החיים. שהוא עולם הבא".
"ארצנו" הם רצונות האדם. יום השבת הוא המצב הרוחני הנעלה ביותר שבו הנברא מתקן את כל רצונותיו וזוכה לחיים רוחניים ושלמים ("ארץ החיים"). למצב רוחני מופלא זה זוכה המקובל עוד בחייו והוא נקרא "העולם הבא".
מבוסס על מאמר הניצנים, ספר הזוהר, הקדמה, אות ד'.
| |
