מאת: פורטל אלטרנטיבלי, קבלה לעם – גלעד שדמון
כשהזוהר מדבר על גאולה, הוא מתכוון לגאולה הפרטית של כל אחד מאיתנו. פותחים את הזוהר ולומדים את המשמעות האמיתית של הגלות העכשווית לעומת הגאולה הצפויה לנו.
המקובלים מלמדים אותנו שהקריאה בספר הזוהר מסוגלת להעלות אותנו, מדרגה אחר מדרגה, שלב אחר שלב, אל עבר חיים מלאים באור. כל מה שצריך זה רק לרצות להרגיש את מה שהזוהר מעביר לנו. לרצות שהוא ייפתח בפנינו.
עם הכוונה הזו ניגש לקרוא את מה שכתוב בזוהר בפרשת תזריע (אותיות קפ"ו-קפ"ז):
"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. עתיד הקדוש ברוך הוא להראות גאולה לבניו, כאלו הימים ששלח הקדוש ברוך הוא להוציא ישראל ממצרים".
כשהזוהר מדבר על גאולה, הוא מתכוון לגאולה הפרטית של כל אחד מאיתנו.
אנחנו נמצאים כל הזמן בריצה בלתי פוסקת, ומשקיעים המון כוחות ומאמצים כדי לזכות למעט רגעים של שלווה.
לא פלא שרבים מאיתנו מתחילים להרגיש שקשה לנו למצוא את המטרה האמיתית של חיינו. אם נתבונן לרגע מהצד על החיים שלנו, ייתכן שיהיה לנו קשה להסביר לעצמנו בשביל מה לנו לחיות חיים כל כך קשים. הרי במוקדם או במאוחר הכול ייעלם וימות.
ההרגשה הזו של ריקנות פנימית נקראת בלשון הזוהר "גלות".
המקובלים מספרים לנו שקיימת דרך לצאת מהגלות. להתעלות לממד אחר של קיום. לחוש את המציאות בצורה אחרת לגמרי. לחיות חיים נצחיים, ללא גבולות וללא הגבלות. ההרגשה הזאת נקראת בלשון הזוהר "גאולה".
משמעותה של הגאולה היא לא רק לחיות בביטחון, בשלווה ובשגשוג, אלא הרבה מעבר לזה. גאולה פירושה להגיע לדרגת הבורא, הכוח העליון שפועל בטבע. להיות עצמאי, גדול ושלם כמו הכוח העליון. להגיע לאותו האושר שנמצא בכוח העליון עצמו.
כל אחד מאיתנו מסוגל להגיע לכך במהלך חייו. כל מה שצריך הוא להתעלות מעל האגו, ולהיות אוהב ונותן כמו הכוח העליון. בדיוק לשם כך מתגלה הזוהר בימנו.
לפני כ-4,000 שנה חי אדם אחד שזכה לגאולה פרטית שכזאת. קראו לו אברהם. הוא היה אחד מכוהני הדת בבבל העתיקה, שבה הייתה מרוכזת מרבית אוכלוסיית העולם באותם זמנים. אברהם החל לחוש בקרבו את הרגשת הגלות הרוחנית, ופתח בחיפוש אחר מענה לתחושת הריקנות הפנימית. מתוך רצונו החזק הוא הצליח להגיע למגע עם הכוח העליון.
אברהם השתוקק להעביר את הדבר המופלא שגילה לכל בני האדם בעולם. הוא הקים אוהל, הזמין אליו עוברים ושבים, וניסה ללמד אותם את השיטה להגיע לדרגת הכוח העליון. אך רק קבוצה קטנה של תלמידים הלכה בעקבותיו. קבוצה זו קראה לעצמה "ישראל", משום שמטרתה הייתה להגיע ישר אל האל.
במוקדם או במאוחר, כל בני העולם עתידים להתעלות לדרגתו של הבורא. מכיוון שעם ישראל היה בשל לכך לפני האחרים, הוטלה על כתפיו משימה חשובה: להעביר ליתר העמים את השיטה לגילוי האור העליון – להיות "אור לגויים".
כדי להצליח במשימה זו, היה עלינו לעבור סדרה של גלויות וגאולות. בכל גלות התגלתה לנו עוצמה גדולה יותר של פירוד ודחייה הדדית, ובכל גאולה חשנו את אהבת האחים ביתר עמקות.
"מה בין גאולה שבסוף הימים לבין גאולת מצרים? גאולת מצרים היתה במלך אחד, ובמלכות אחת, וכאן בכל המלכים שבעולם".
המצב המושלם, שבו כל אנשי העולם יתעלו לדרגת הכוח העליון, נקרא בלשון הזוהר "הגאולה שבסוף הימים".
כדי להיגאל עלינו להחיות את אהבת האחים ששררה בינינו לפני אלפי שנים. חיבור הלבבות הוא המפתח ליציאה מהגלות והפירוד אל הגאולה, אל גילוי הכוח העליון.
לאחר שנחדש את המגע עם הכוח העליון, יהיה עלינו להעביר את הגילוי הזה הלאה, לכל העולם.
"ואז יתכבד הקדוש ברוך הוא בכל העולם, וידעו הכול ממשלתו של הקדוש ברוך הוא, ואז תתגלה ממשלתו של הקדוש ברוך הוא, שכתוב, והיה ה' למלך על כל הארץ. כמו שכתוב, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
אנחנו עוד לא מתארים לעצמנו עד כמה נפלאה היא המציאות הרוחנית. כל התענוגים המוכרים לנו בעולם הזה נחשבים כניצוץ קטן לעומת האור העצום המורגש במדרגה הרוחנית הנמוכה ביותר.
הכול תלוי רק בנו, במידת החיבור והקשר בינינו. אנחנו מסוגלים להתעלות לאותה דרגה נעלה של קיום, שבה נוכל למלא את כל הרצונות והשאיפות שלנו. הזוהר מכוון אותנו לשם, ובעזרתו זה אפשרי.
אם רק נרצה, נראה נפלאות.
| |
