מאת: פורטל אלטרנטיבלי, ד"ר סיגלית גוסטר Ph.D
הדמיון הוא ד – מ – ה לחוויה האמיתית אותה חוותה הנשמה שלנו בחיים ובמקומות אחרים. כי דמיון פרוע מגיע מאין שהוא ומדוע דווקא כעת בצורה הזו אליי, לחיי?
דרך חישה של גוף במים עלו תחושות אשר הולידו תובנות והארות אלה. הציפה במים העלתה זיכרון רחוק של משהו מוכר וידוע….מאיפה? וכך זה התחיל: מאיפה הזיכרון? רגע אולי זהו פרי דמיוני ותו לא?
מהו דמיון? מה הוא דמיוני לעומת הידיעה הקיימת?
אין דמיון. דמיון הוא שארית זיכרונות לאדם – רסיסים של זיכרונות ממקומות וחיים אחרים. לרוב נחשב הדמיון פרי המצאה פורה של האדם, מעולם לא הוכיחו מהו דמיון? כיצד לתאר אותו? ומהיכן ההגדרה דמיון?
הדמיון הוא ד – מ – ה לחוויה האמיתית אותה חוותה הנשמה שלנו בחיים ובמקומות אחרים. כי דמיון פרוע מגיע מאין שהוא ומדוע דווקא כעת בצורה הזו אליי, לחיי?
כשיוצרי סרטים בדיוניים מצליחים הם מצליחים כי הם מזכירים לנשמה אודות מראות מעולמות אחרים בהם ביקרנו, ראינו והשתתפנו. דזה וו, חוויות מגלגולים אחרים, קארמה ותיקונים. זו היזכרות הדרגתית בקבלת המציאות האחרת שקיימת ושוכנת בקרבנו. לכן דמיון מודרך הוא זיכרון קולקטיבי של הנשמה במסע משותף שאותו חווים כל הנשמות על פני היקום.
אז מדוע נחווית היזכרות זו ביתר שאת תוך כדי הימצאות במים?
מסע חזרה הביתה אל הבורא עובר דרך הרחם הקוסמית – אמא אדמה או הסביבה המתאימה כמו מים, רוח, חומר אש- שם נכרתה הנשמה.
מדוע דווקא המים מזכירים זאת? מדוע הגוף בנוי מ-80 % יסוד המים וכדור הארץ מכיל 80 % מיסוד המים? האור הוא חומר ואנרגיה. המים הם חומר ואנרגיה. מאחר והמים משתנים, והאוויר הוא רוח הנשימה כך האדם הוא שילוב של הללו בגוף חומר.
רבות התוודענו לאמירה שהפלנטה היא הרחם – אמא אדמה, אך מה המשמעות האמיתית שלנו באומרנו זאת? כל גוף האדם נחשב השתקפות של הבורא הראשון – בדמותו ובצלמו נבראנו. ומאחר והגוף שלנו פולט וקולט, בורא ויוצר ומייצר חיים – נבראים חיים אלה על פני האדמה, זו הפלנטה היחידה שבה מתקיימים חיים בגוף דחוס בעל משמעות וערך- הנשמה.
רק גוף המכיל אנרגיה – רוח – אוויר – וחומר יכולים להתקיים בפלנטה זו היא המזינה ואנו ניזונים. על פי ההבנה שבדמותו ובצלמו נבראנו אנו בעצם נמצאים בתוך "הרחם" האלוהי – בהקבלה לאין סוף של "גוף האל" – כאשר אנו ניזונים ומזינים את הסביבה בחיות, באהבה בהמשכיות באנרגיה שנפלטת מתוכנו ומזינה אחרים מתהווה הרשת האנרגטית – האנרגיה שחובקת ומגינה על העובר – היא השלייה הקוסמית ששומרת על עוברה.
כאשר אנו יוצרים מצבים מכאיבים פוגעים בנו ובסביבה הפנימית בה אנו חיים, השלייה – הרחם -האדמה כואבת ומצירה על אובדן החיים, האנרגיה המפרה היא פולטת אותנו. איבדנו את ההזנה החיובית המגשרת והבונה עולמות, ומבקשת לומר לנו כי די קצה היא ב"גוף" הזר שבתוכה ומבקשת להתמיר אנרגיה שלילית זו מתוכה ולהבריא.
על כן המים והאוויר הם החיבור לגוף האדם. כי הבשר הוא החומר, הוא משתנה ומתמיר עצמו בהתאם לצרכים וליכולת הפיזית לשמר את שלמותה כשהיא חיובית ומפרה בחזרה את עצמה. כמו חלק באיבר נגוע שצריך לגדעו מן המקום בכדי שלא כל האיבר יפגע, יינזק ויגרם נזק בלתי הפיך.
בזכות האור הרב אותו קולטת נשמתנו וגופינו מאפשרים אנו ליסוד החשוב ביותר על פני האדמה –המים המשתנים בכל צורה ומצב – קיומם של חיים.
רוח – אוויר – חור
מים משתנים – גז חומר- מוצק.
קולטים ופולטים – כגוף הפיזי מהווים מכנה משותף לעיקר קיום החיים בגוף הפיזי והמים.
"הכלים" הרוחניים בעולם הפיזי הם אור ומים שניהם מזככים ומטהרים, מעצימים ומטעינים את הגוף והנשמה. החיבור המשותף בניהם הינו משלים.
מה בין אלה להתחברות מחדש?
פעימת לב הבורא היא פרק הזמן אותו אנו חווים מבריאת העולם עד הרגע בו יבנה עולם חדש.
אינספור מרחבי אין סוף על פניהם משתרגת שרשרת – רשת האור האנרגטית היקומית.
כל פליטה של האנרגיה מ-12 הגופים הקיימים ומ – 12 מרכזי האנרגיה גם אם אנו לא רואים אותם או מודעים עדיין לקיומם מבטאים המשך תקינותה הקיימת של השלייה בצידה האחר של הפלנטה.
רגשות כעס, כאב, אכזבה, אהבה שמחה ועוד הם הדבק המחבר או מנתק את הנשמות לאמא אדמה ל"רחם" האלוהית שמבקשת להעניק לנו הארה ושלווה, אהבה וקבלה לייצר חומר שהוא אור ואנרגיה מתפשטת לכל עבר בקלילות עוטפת וחובקת את יקיריה מסביב – זו הבריאה האמיתית. זו הרשת האנרגטית שמגינה עלינו מפני עצמנו.
לכן, כמים המטהרים ושוטפים את הגופים השונים – אינם יכולים להיטמא. מגיעים הם טהורים וזכים כנשמה ביום היולדה. כל פעילות שלנו ועזרה במים ובאור יוצרים הזדככות של הנשמה, המקבלת חיים סופיים עם כל הבל נשימה דרך הרוח הופכת להכוונה, להשבת ספינת האם למקורה הראשוני, לגוף הבורא והאלה הקוסמית שמבקשת לתת לנו הזדמנות לברוא עוד ועוד. לידה מחדש… התחברות מחדש…הגעה אל האין סוף – אבינו שבשמיים. זהו החיבור המתבקש בין האדם – יקום ולבורא הראשון.
סיגלית גוסטר
