מאת: פורטל אלטרנטיבלי, אפרת אהרוני קבלה לעם
בזוגיות, כל אחד מצפה שהשני יבין אותו וימלא את הרצונות שלו, ומתאכזב. גם באהבה יש חוקים, ואם נדע לשמור עליהם, החיים בזוג יכולים להיות הרבה יותר יפים.
אני יודע מה את רוצה, ואת יודעת מה אני רוצה.
אני יודע מה את צריכה, מה שאני צריך זה לא הרבה.
אני יודע מה את מרגישה, ואת יודעת מה אני מרגיש.
אני יודע מה את מצפה, אני יודע ונשאר אדיש.
(איך זה – מרינה מקסימיליאן בלומין)
את מתלוננת שהוא אף פעם לא מבין אותך. אחרי כל כך הרבה זמן ביחד, לפעמים נראה לך שאתם כמו שני זרים. אתם יושבים קרובים זה לזה, בוהים ביחד בטלוויזיה, אבל אתם רחוקים שנות אור. כל אחד שקוע במחשבות שלו, בעולם משלו. את רוצה שהוא ירגיש את מה שאת מרגישה, שיסתכל לך בעיניים ויחבק אותך, אבל הוא נותר אדיש.
אתה מתלונן שהיא לא מבינה אותך. לפעמים אתה צריך להיות קצת לבד, והיא לוקחת את זה באופן אישי ונעלבת. אתה מצפה שאחרי כל כך הרבה זמן ביחד היא תזהה שעבר עליך יום ארוך ושתתן לך קצת "ספייס", אבל היא רוצה שתשבו ביחד, שתדברו. אתה פותח טלוויזיה ומתיישב על הספה, והיא באה ומתיישבת לידך, כאילו מחכה למשהו. אתה מרגיש כבר איך הערב הזה עומד להסתיים בריב ובדמעות.
את קמה מהספה, מנסה להחזיק את הכעס והעלבון בפנים בלי להתפוצץ. את הולכת למיטה אבל לא מצליחה להירדם מרוב תסכול. בא לך ללכת לסלון, להוציא את הטלוויזיה מהשקע ולזרוק אותה מהחלון.
אתה יושב לבד מול הטלוויזיה ומזפזפ בין הערוצים. היא סופסוף הלכה לישון, ואתה מתלבט אם היא הבינה שאתה צריך לנקות את הראש והניחה לך או שהיא שוב כועסת.
כל אחד מכם מצפה שיבינו אותו, שירגישו אותו ושימלאו את הרצונות שלו. התחושה הזאת נובעת מחוק שמקיף את כל המציאות ושפועל על כולנו – "חוק האהבה". כן, גם באהבה יש חוקים, ויש דרכים שונות לממש אותה. הדרך הרצויה נקראת "אהבת הזולת", בעוד שהדרך המצויה אצל רובנו נקראת "אהבה עצמית".
במצב של אהבה עצמית, כל אדם מרגיש רק את הרצונות של עצמו ורוצה שהאחרים ימלאו אותם, ואילו במצב של אהבת הזולת, הוא מרגיש את הרצונות של האחרים וממלא אותם. אנחנו בעצם רוצים שהאנשים סביבנו יתייחסו אלינו באהבת הזולת, שירגישו מה חסר לנו וימלאו את החלל הריק הזה, אבל כשזה מגיע ליחס שלי כלפי האחר… זה כבר יותר קשה.
זה לא פשוט להעמיד את הצרכים של בן הזוג לפני הצרכים שלנו, כי אם נדאג קודם לו, מה נרוויח מזה? ממה נהנה אנחנו? האמת היא שהתמורה על אהבת הזולת היא הגילוי של אותו חוק האהבה שנסתר מעינינו, וגילוי זה הוא תענוג גדול ונפלא הרבה יותר מכל הנאה חולפת שיש לנו בחיים. אבל אנחנו לא רואים את זה. אם היינו מבינים שכדאי לנו לדאוג לאחרים, היינו עושים זאת בלי בעיה, אך לא הייתה בכך בחירה מצדנו או מימוש עצמי, כי היינו עושים הכול אוטומטית, מהופנטים ונוהים אחר התענוג העצום.
הבחירה בין אהבה עצמית לאהבת הזולת היא בידיים שלנו, והיא כרוכה במאמץ ובויתורים הדדיים, אבל אם כל אחד יחשוב מה השני צריך, הכול ייראה אחרת.
כי כשאת חושבת קודם עליו, את מכינה לו ארוחת ערב לפני שהוא מגיע מהעבודה. את יודעת שעבר עליו יום ארוך ושהוא זקוק לקצת שקט. הוא נכנס הביתה ואת נותנת לו חיבוק אוהב, ואחר כך חוזרת לעיסוקים שלך.
וכשאתה חושב קודם עליה, אתה מגיע הביתה ויודע כמה היא מצפה לך. אתה נכנס הביתה, מריח את ניחוחות הבישול, ונותן לה חיבוק ארוך. היא הולכת ואתה אוכל וקורא קצת בעיתון. אחר כך תשטוף את הכלים, תכין לשניכם קפה ותיגש לשבת עם האישה שאתה אוהב. הטלוויזיה יכולה לחכות…
