מאת: פורטל אלטרנטיבלי, גלית בר- יוסף
לכל אחד ואחת מאיתנו יש מאגר אנרגיה אשר הביא עמו לעולם והוא משמש לנו כ"דלק" לפעילויות השונות ביום יום. למעשה, כל פעולה, ולו הקטנה ביותר, מצריכה אנרגיה.
האם גם אתם חווים מצבים של עייפות וחוסר אנרגיה? האם קורה לכם שאתם עמוסים במטלות היום עד כדי התמוטטות? האם יוצא לכם לפעול כי "לא נעים לי"? האם גם אתם מרגישים ממורמרים ומתוסכלים, כי אתם נותנים לכולם אבל כשאתם צריכים משהו זה לא קורה?
לכל אחד ואחת מאיתנו יש מאגר אנרגיה אשר הביא עמו לעולם והוא משמש לנו כ"דלק" לפעילויות השונות ביום יום. ניתן לדמות זאת לבנק שאנו מושכים ומפקידים בו אנרגיה, אולם לא ניתן להגיע בו למשיכת יתר. למעשה, כל פעולה, ולו הקטנה ביותר שאנו עושים, מצריכה אנרגיה. במאמר זה ננסה להבין באיזה אופן אנו יכולים להתנהל עם מאגר האנרגיה הפרטי שלנו בצורה מאוזנת.
ערך הנתינה הוא ערך חשוב ביותר בחיינו כחברה ולרבים מאתנו מהות הנתינה היא ערך מרכזי בחיינו. אנו תמיד נהיה שם עבור האחר, נעזור, נתמוך, נכיל, נתנדב ועוד. למעשה, מתוך העשייה הרבה אנו מרוקנים עוד ועוד את מאגרי האנרגיה שלנו עד שבסופו של דבר אנו מגיעים למצב של התמוטטות. במצבים אלו אין לנו יותר כוח לעשות כלום וכל מה שאנו רוצים זה להיכנס למיטה, או במקרים קיצוניים יותר, באופן בלתי מודע, נזמן לעצמנו מחלה אשר תכריח אותנו לנוח.
במצבים אלו אנו למעשה מגיעים לרמת נתינה קיצונית עד כדי ביטול עצמי. לרוב מצבים אלו נוצרים מתוך רצון בסיסי שיעריכו את העשייה שלנו, שיקבלו אותנו לחברה, או ניתן לסכם זאת בפשטות – שיאהבו אותנו. זוהי למעשה הדרך שלנו לקבל אנרגיה של תשומת לב והערכה, אולם לרוב תחושה זו היא רגעית בלבד ובמהרה אנו מוצאים את עצמנו בעשייה נוספת בכדי לקבל את אותה האנרגיה. אשליה זו שאנו חיים בה, חיפוש אחר הערכה וקבלה מהחיצוני לנו, מרוקנת אותנו בכל פעם מחדש. למעשה כל עוד אנו לא מעריכים את עצמנו, לא מקבלים את עצמנו ולא אוהבים אותנו כפי שאנחנו, נמשיך לרצות את האחר ולהרגיש מרוקנים.
לחלק מאיתנו יש צורך תמידי בקבלת רשות, לרוב בגלל שהיינו ילדים מרצים והפכנו להיות מבוגרים מרצים. אותם אנשים "מרצים" שבינינו למעשה לא יודעים אחרת, לא מכירים בכלל מי הם. מצבים אלו כשהם מתמשכים בחיינו, יוצרים מצבי תיסכול ומרמור, אשר לעיתים אפילו לא נבין מאיפה הם באים. לרוב הכעס על המצב יצא החוצה דווקא מול חלשים מאתנו – ילדים, בעלי חיים ואנו נחיה את חיינו מתוך תיסכול וחוסר סיפוק תמידי.
שיעור הנתינה המאוזנת בא ללמד אותנו להתחיל לשים את עצמנו בראש סולם סדר העדיפויות, להתחיל ללמוד להכיר את הרצונות והצרכים שלנו ולפעול להשיג אותם מתוך השמת גבולות ברורים לסובבים אותנו.
השיעור המשלים לשיעור הנתינה הוא שיעור הקבלה. הכוונה היא למקרים בהם אנו מסכימים לקבל אנרגיה מהאחר. זה יכול להיות בדברים פשוטים כמו מחמאה ועד לבקשת עזרה. לרוב אנשים המתמודדים עם שיעור נתינת יתר אינם יודעים לקבל. אפילו מחמאות יהדפו בהערה פשוטה "החולצה הזו? סתם משהו ישן שזרקתי על עצמי". בקשת עזרה תחשב כחולשה גדולה וכלל לא באה בחשבון ולרוב יעדיפו לעשות הכול לבד. כשאנו לא לומדים את שיעור הקבלה למעשה אין לנו אפשרות למלא את מאגרי האנרגיה שלנו.
חשוב ביותר ללמוד להתנהל באופן מאוזן עם מאגרי האנרגיה שלנו. אחד הסימנים המובהקים לנתינה לא מאוזנת עולה כשאנו פועלים מתוך המקום של "לא נעים לי". הכוונה היא למצב בו אנו עושים משהו, כי "לא נעים לי" שיעלבו, שיפגעו או שיכעסו עלי. זהו סימן מובהק שזה לא נכון לי, שהדבר שאני עומד לעשות פוגע בי וגורם לי להוציא אנרגיה מיותרת. החוכמה היא לזהות מצבים אלו ומתוך בחירה מודעת להבין מתי נכון לפעול במקרים אלו ומתי לשים גבול ברור לנתינה שלי ולומר – "לא". לפעמים ה"לא" שלנו יכול להיות המתנה הגדולה ביותר עבור האחר מבלי שאפילו נדע על כך, נעשה עבורו שירות. תמיד צריך לזכור שלהגיד "לא" לאחר – זה להגיד "כן" לעצמי.
אנו נוטים לדאוג לכל הסובבים אותנו ולשים את עצמנו בסוף סולם סדר העדיפויות, לרוב מתוך מקום של ביטול עצמי. בסופו של יום אנו מוצאים את עצמינו מותשים ומרוטים. יש חשיבות רבה ללמוד כיצד להקדיש זמן לעצמי ולעסוק בנושאים שאני נהנה מהם כגון: ספורט, קריאה, ציור, ריקוד, להיפגש עם חברים, ללכת לים, לטייל, לשחות, שינה טובה ועוד. למעשה, כל דבר שגורם לי הנאה ומטעין אותי.
כשאנו לומדים לפעול בחיינו מתוך קבלה ונתינה מאוזנים, מאגרי האנרגיה שלנו נשארים מלאים ואנו חווים חיים מאושרים ורגועים יותר.
