מאת: פורטל אלטרנטיבלי, איתי מיניאלי
ישנן הרבה שיטות ודרכים לטפל בדיכאון, ביניהן טיפול תרופתי. במקביל לטיפול התרופתי, מומלץ לטפל בדפוס המחשבה או ברגש שיוצר את הדיכאון.
אפשר לשבור את מעגל הדיכאון, זה מתחיל ברגע הזה!
ישנן הרבה שיטות ודרכים לטפל בדיכאון, ביניהן טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי נמצא יעיל למרבית סוגי הדיכאון, אך אינו פותר את הבעיה, אלא מאפשר הפחתה בתחושת העצבות ובסבל באופן זמני ומותנה בלקיחת התרופה. לכן, במקביל לטיפול התרופתי, מומלץ לטפל בדפוס המחשבה או ברגש שיוצר את הדיכאון, ויחד עם אדם חיצוני ותומך לעבור תהליך של ריפוי והשתחררות מגרעין הבעיה, ומהדפוסים שהובילו אותנו לאבד שליטה על רגשותינו ולפתח דיכאון.
ברוב האסכולות של טיפול פסיכולוגי, דרכי ההתמודדות משתנות בהתאם לגישה הפסיכולוגית של המטפל, ולעומתן בשיטת טיפול הוליסטית, האדם נמצא במרכז, ושיטת הטיפול מותאמת לכל מטופל באופן אישי ושהכי מתאים לו, לאופיו, לחייו ולמצבו הרגשי.
באמצעות טיפול, המלווה בשיחות, תרגילים, תמיכה והרבה אהבה, אפשר לסגור את הפרק הדיכאוני בחיים, לחזור לשגרת חיים תקינה, לחיים שמחים, אהבה, זוגיות, קריירה וכל משאלה אחרת שהדיכאון חסם. בנוסף, ככל שתהליך הריפוי הרגשי מתקדם, אפשר בהדרגה להפסיק את התרופות לחלוטין.
בקטעים הבאים אתאר את התסמינים של הדיכאון כפי שהם מתבטאים בגוף, ברגש, בהתנהגות ובתפקוד מוחי-קוגניטיבי, ואחריהם אשתף בהצעות לפתרונות אפשריים ופשוטים שכדאי לנסות בלי שום קשר לטיפול תרופתי, פסיכולוגי או הוליסטי.
תסמינים של דיכאון בגוף
חוסר תיאבון ומיעוט באכילה, ירידה במשקל או לחליפין אכילה לשם הדחקה והשמנת יתר.
נדודי שינה, קושי להירדם או לחליפין קשיי התעוררות וריבוי שינה, תחושות עייפות וחולשה, עד שכל דבר קטן, אפילו צחצוח שיניים דורש מאמץ אדיר. דיכאון עמוק עשוי להוביל להזנחה גופנית והיגיינית, צמצום מקלחות או החלפת בגדים, הזנחת גילוח וניקיון.
תסמינים רגשיים ותופעות התנהגות
תחושות של עצב עמוק, אמונה שהעצב לא יחלוף, וייאוש שהמצב אינו ניתן לשינוי. לעיתים יש הבנה שכלית שהמצב יחלוף, אבל מהבחינה הרגשית חשים שאין כל סיכוי לפתרון. התרגזות על מקורבים, התפרצויות בכי, כעס, תחושת מועקה ובדידות. מרגישים שאף אחד לא מבין אותם, ושהסביבה מתנשאת ולא יודעת מה הם עוברים. מצבי רוח משתנים, לעיתים בצורה קיצונית מעצב לשמחה, מתקווה לייאוש.
מתפתחת אדישות וחוסר חשק לעסוק באי אילו פעילויות, גם אם בעבר היו הפעולות אהובות ומהנות, כמו תחביבים, עבודה, עיסוקי פנאי וחברה. צמצום מפגשים עם חברים ועד התבודדות והסתגרות. נטייה לניתוק קשרים, והשלכת רגשות האשמה על הסובבים והמנסים לעזור, ביקורת עצמית וקושי אדיר להתמודד עימה, שנאה וכעס עצמיים. ירידה בחשק המיני, ירידה באנרגיית החיים ובחיוניות הגוף והמראה, מה שרק מעצים את הביקורת העצמית ותחושת חוסר המסוגלות. אובדן החשק והמוטיבציה לחוויות חדשות או לניסיונות מציאת פתרון.
השלכות קוגניטיביות
בתקופה של דיכאון, המערכת הקוגניטיבית נשחקת מעומס יתר של עיבוד מחשבות חוזרות אודות הדיכאון עצמו. המוח כביכול "קודח" באותן מחשבות שבבסיס הדיכאון, בתחושת חוסר האונים, העצב והייאוש ומקשר אותן לעצמי, ובכך מעצים את הביקורת וההאשמה העצמית על המצב.
מערכת התפיסה משתנה, עלייה בחשדנות ובפסימיות. תפיסת גירויים כמאיימים או לא נעימים. התדרדרות ביכולת הריכוז ובחדות זיכרון. נטייה לראות את "חצי הכוס הריקה" בכל חוויה, התמקדות בכישלונות וייחוסן לעצמי, דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון וחוסר הערכה עצמית. ככל שהתקופה ארוכה יותר, עולה קושי בקבלת החלטות והמערכת הקוגניטיבית נכנסת למצב "סטטי" בו היא מקובעת במצב הקיים ללא יכולת ליצור שינוי. מחשבות אובדניות עשויות להופיע כפתרון היחידי, אולם רוב מקרי ההתאבדות עקב דיכאון עמוק אינם קורים בשיאו של הדיכאון, שכן במצב זה אין שום מוטיבציה לפעול, אפילו לא לאובדנות, עקב תחושת המסוגלות הנמוכה והציפייה לכישלון. דווקא עם שיפור קל במצב המוטיבציוני אדם הלוקה בדיכאון אובדני יהיה במצב מסוכן יותר לעצמו. מנגנון נפשי של הגנה על העמדה והמצב הקיים, מפעיל מערכת של הצדקות מדוע לא לשנות, לא לצאת מהדיכאון, מדוע הדיכאון מוצדק, התרחקות מגורמים שעשויים לסייע, ובאופן פרדוקסאלי – מתרחש תהליך קוגניטיבי של חיזוק הדיכאון מתוך היצמדות לזהות קיימת. "שאף אחד לא ייקח ממני את הדיכאון שלי! זכותי להיות מדוכא…"
הערה חשובה!
שני שליש מהקוראים מאמר אודות דיכאון אינם הסובלים מהדיכאון עצמם! מתוך הדיכאון הקושי הגדול ביותר הוא הפעולה הראשונה… אם חבר נמצא בדיכאון סביר שיתקשה לחפש מידע כמו זה בעצמו – עזרו לו לעשות את הצעד הראשון ושתפו אותו במידע.
