הגיעה השעה לבטל את חוקי מרפי

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, ד"ר פינקי פיינשטיין
חוקי מרפי הפכו למין בדיחה צינית שאנשים נוהגים להשתמש בה כדי להסביר כישלונות ואכזבות שלהם. חוקים אלה יוצרים לגיטימציה לחשיבה פסימית.

"IF SOMETHING CAN GO WRONG, IT WILL " זה הסעיף הראשון של חוקי מרפי, הידועים היטב ברחבי העולם. חוקי מרפי הם כללים פסימיים ביותר שלפיהם צפוי יותר שיתמזל מזלנו הרע מאשר מזלנו הטוב. חוקי מרפי הפכו למין בדיחה צינית שאנשים נוהגים להשתמש בה כדי להסביר כישלונות ואכזבות שלהם. חוקים אלה יוצרים לגיטימציה לחשיבה פסימית ודאגנית ומקטינים את אחוזי החשיבה החיובית ואת התקווה שמשהו טוב ייצא בסופו של דבר, ולא משהו לא נעים.

הצרה היא שרבים מאתנו אינם מודעים לכך שחוקי מרפי ודומיהם מסבים לנו נזק רב משנוכל להעריך. האדם המתפתח ומנהל חיים בריאים באמת הוא האדם המניח שמה שהוא עושה עשוי להצליח ושכישלונות בדרך אינם פוגעים ברוחו היצירתית ובדרכו האמיצה קדימה. האדם הבריא אינו מתרץ את מה שמסתבך כ"חוקי מרפי" אלא לוקח אחריות על יצירתו ועושה אותה שוב ושוב, עד שיצליח. האדם הפחות בריא מניח, לפי חוקי מרפי, שמשהו בוודאי יפגע במאמציו, לאורך הדרך, ואולי כדאי, בעצם, שלא להתאמץ ולא לנסות. מי שמניח שאם משהו רע יכול לקרות, הוא אכן יקרה, יגלה שאכן כלל זה נכון, ודברים לא טובים אכן יחכו לו בכל יוזמה שלו. הוא יעטוף את אכזבתו בדיבורים ציניים וכביכול משעשעים, אך לא יתקדם לשום מקום. חוקי מרפי משקפים התבוננות פסימית ושלילית על החיים, ומי שמעוניין בכאלה חיים, יש לו מתכון מצוין להשגתם.

אחת הסיבות להמשך קיומם של חוקי מרפי ודומיהם היא שחיים חיוביים, אופטימיים ומלאי תקווה הם חיים שלא קל לנהל במציאות בה אנו חיים. מספיק להאזין למהדורת חדשות אחת ולהיבהל. אנשים הורגים, חוטפים, דורסים, מרמים וגונבים. איראן מאיימת על ישראל, ישראל על איראן, אמריקה על רוסיה, ועוד מישהו נהרג בפיגוע. אנו עטופים במידע שלילי ופסימי. אנו מנוהלים בדרך כלל על ידי פוליטיקאים פסימיים ונעדרי חזון אופטימי. 

איך נוכל בסביבה כזו לחוש שאכן "יהיה בסדר"? כפסיכיאטר העובד בבית חולים ממשלתי אני מוכרח לציין שמדובר בעבודה קשה מאד. רבים שאני פוגש שם הם פסימיים ומעט מהם אופטימיים. רבים אלה שלא מאמינים בעצמם ומעטים אלה שיש להם באמת תקווה וחזון. רבים אלה שחושבים שלאדם אין כוח לרפא את עצמו ומעטים מאד מודעים לכוח הריפוי האמיתי של האדם. אנו חיים במציאות שעלולה לקטול את האופטימיים שבנו, אם הם לא יעבדו ללא לאות על כוחם היצירתי ועל תקוותם לשיפור סביבתם.

בסביבה כזו קשה להאשים את אלה שממשיכים לדבוק בחוקי מרפי ושממשיכים להצדיק את חוסר התקדמותם. קל יותר להיות פסימי, זה די מקובל בחברה. האופטימי והנאיבי נחשב לחריג בנוף, עד כדי מוזר. אין פלא, אם כן, שמעטים מגשימים את כוחם היצירתי ואת ייעודם האמיתי, ושהרוב מסתפקים בבינוניות ובשעבוד לכללים החברתיים, יהיו אשר יהיו. אותם מעטים יחושו לעתים, מן הסתם, בודדים ומנוכרים, וזה רק יוסיף למאמץ אותו עליהם להשקיע על מנת להוסיף ולהיות מי שהם באמת רוצים להיות.

דרך טובה שאני מציע על מנת לסיים את הרומן עם חוקי מרפי ועל מנת לתגבר את התקווה והאופטימיות היא ראיית 2/3 הכוס המלאה. מקובל לומר שיש חצי כוס מלאה וחצי כוס ריקה. בדרך כלל, הכוונה היא להראות לאדם שיש חצי כוס מלאה ושיש גם סיבות לחוש בטוב, גם כשמשהו לא נעים. מדוע עלינו לתת כל כך הרבה מקום לאנרגיה שלילית? מדוע להסתפק בחצי בלבד של כוס מלאה?

בואו נמלא את הכוס יותר ונתבונן ב2/3 הכוס המלאה, כי כך הם פני הדברים באמת. רוב הדאגות שמלוות אותנו אינן מתממשות. רוב החששות מיותרים ולא מצדיקים את האנרגיה שהושקעה בהרגעתם. אנחנו לרוב יותר מסתדרים מאשר לא מסתדרים. החיים אינם חצי טוב וחצי רע, אלא אם נחליט שכך יהיה. הכוס הריקה היא רק שליש מחיינו אך עושה רעש ורושם כאילו שהיא כל הכוס כולה. מי שיתבונן בשלב זה בחייו, יעריך את הישגיו ואת הדרך שעבר עד כה, ייטיב להבחין בהישגים רבים שהשיג, במכשולים רבים שעבר, בבעיות רבות שפתר. יש 2/3 מהכוס שהוא מלא בכל טוב ושפע של רעיונות יצירתיים ועתיד מוצלח יותר. יש שליש שמייצג את הקשיים, המעצורים והפחדים, שהוא בעל יכולת למשוך אליו תשומת לב רבה.

אסכם ואומר לך שאני מציע לך, כשישנה דאגה שמציקה, כשיש בעיה שמטרידה, לזכור ולהזכיר לעצמך שיש לך 2/3 כוס מלאה, המכילה אפשרויות רבות ליצירת פתרון שאיש לא חשב עליו, שיוביל לעתיד קל ומהנה יותר. אין לך רק דרך אחת לפתור בעיות, יש לך הרבה יותר מזה. שוויון הכוחות שהוצע לנו על ידי מודל החצי כוס המלאה ומודל הפוטנציאל השלילי שבחוקי מרפי אינם נחוצים יותר ואינם תקפים יותר.

לפני מספר שנים עבדתי במחלקה מסוימת בבית חולים פסיכיאטרי. זו הייתה התקופה הקשה ביותר בקריירה שלי כרופא וכפסיכיאטר. הניסיונות לדכא את חופש המחשבה שלי ואת המעוף שלי היו שם לשגרה יומיומית שעמה התמודדתי עם לא מעט קשיים. בשלב מסוים, ומבלי שכך תכננתי, התחלתי לדמיין את העתיד הטוב יותר, שמחכה לי. התחלתי לפנטז את העתיד הזה ואף לשהות בו, בתחושתי. עם הזמן שכללתי את הכלי הזה ו"ביליתי" יותר ויותר זמן ב"עתיד הטוב יותר" שחיכה לי. סיימתי את התקופה ההיא ואכן עתיד טוב יותר הגיע. עברתי למחלקות אחרות וחשתי טוב יותר, המשכתי בתהליכי הצמיחה והיצירה שלי וראיתי בהם ברכה רבה. העתיד הטוב יותר הוא כיום הווה שהתחלתי לבקר בו ולשאוב ממנו תקווה, אז ברגעים הקשים יותר. נדרשה לי 2/3 כוס מלאה על מנת לשרוד, לשמור על תקווה ולא לשנות כהוא זה את דרכי ואת חזוני.

בפעם הבאה שתמזוג לעצמך שתייה, מלא את כוסך עד ל2/3 ועצור להתבונן בה, למספר רגעים. הבט בחוסר השוויון בין המלא ובין הריק ואמץ לעצמך, אם מתחשק לך, את המאזן הזה, בין התקווה ובין הייאוש הקיימים בך. בפעם הבאה שמשהו "ממש במקרה" לא מצליח לך, הנח לחוקי מרפי בצד, וצא מייד לניסיון הבא לעשות את הדברים טוב יותר. נוע קדימה וזכור שללא רשימת כישלונות מסוימת, איש לא מסוגל באמת להצליח.