מאת: פורטל אלטרנטיבלי, שמחה לוין
מה היה קורה לך אם היית זוכה במיליון דולר? האם היית יותר מאושר? האם היית משנה משהו בחיים שלך? אם אתה לא מאושר –מיליון דולר לא יעשו אותך יותר מאושר.
לכתוב על הדרך לאושר זה כמו לכתוב על שאלת מיליון הדולר. מה היה קורה לך אם היית זוכה במיליון דולר? האם היית יותר מאושר? האם היית משנה משהו בחיים שלך? אם אתה לא מאושר –מיליון דולר לא יעשו אותך יותר מאושר.
יש אינספור הוכחות לכך שאנשים שזכו בכסף רב חזרו לאחר תקופה קצרה לרמת האושר ו/או הסבל שאפיינו את חייהם קודם לכן. אם אתה מאושר– אין שום סיבה שמיליון דולר ישנו את חייך. הם אולי יאפשרו לך לעשות דברים חדשים ומהנים אבל הם בודאי ובודאי שאינם ערובה לתחושת האושר הפנימי שלך.
מהו אושר?
אושר מורכב משני דברים עיקריים:
1.ההנאות הקטנות של החיים: קריאת ספר, בילוי עם בני משפחה אהובים, רחצה בים, אכילת אוכל טעים, נסיעה לחו"ל, פגישה עם חבר טוב, הצגה טובה, אמנות, תרבות וכיו"ב. כל אחד וההנאות הקטנות שלו.
2.המשמעות הפנימית שאני נותן לתכלית החיים שלי המשמעות הפנימית היא נגזרת של התשובות שאנשים נותנים לשאלות כגון: מה הייעוד שלי? מה מטרת חיי? אילו מטרות אישיות ו/או חברתיות אני רוצה להגשים? עד כמה הדברים שאני עושה משמעותיים עבורי? האם יש לי עבודה או עיסוק שממלאים את חיי במשמעות? מהו הדבר שבגללו כדאי לי לקום בבוקר?
מרטין סליגמן (מודן,2007) בדק למעלה מ-200 כתבים פילוסופיים במטרה לחקור את השאלה –מה גורם לאנשים את אותה תחושה נכספת של אושר? הוא מצא שאנשים אשר מגשימים את "חוזקות החותם" שלהם הם אנשים מאושרים. חוזקות החותם הם אלו שחוזרים ומופיעים בכל הכתבים הפילוסופיים והכוונה היא למידות טובות שאנחנו בוחרים בכוח הרצון להפעיל: "להיות אדם בעל מידות טובות פירושו להוכיח באמצעות הפעלת הרצון את קיומן של כל שש המידות הטובות שהם חוכמה, אומץ, אנושיות, צדק, מתינות ונשגבות".
לפי סליגמן כשאנחנו בוחרים להשתמש במידות טובות אלו –הזמן עוצר מלכת עבורנו ואנו מאושרים. למשל אדם שיש לו כושר מנהיגות והוא משתמש בכישרון זה כדי להשפיע על הציבור מרגיש מאושר.
דיפאק צ'ופרה טוען שלכל אדם יש תכלית חיים. הוא קורא לזאת –דהארמה. לפי חוק הדארמה יש שלושה מרכיבים לתכלית החיים שלנו:
א.מרכיב הגילוי- כל אחד מאיתנו מגיע לעולם עם מטרה ועם ייעוד אבל עליו לגלות את הייעוד שלו. איננו זוכרים את הייעוד שלנו עם הגיענו לעולם. תהליך הגילוי חשוב לא פחות מהתוצאה שהיא –ידיעת הייעוד שלנו.
ב.מרכיב הכישרון הייחודי- לכל אחד מאיתנו יש כישרון ייחודי שניתן לו כדי להגשים את תכלית חייו. לכן כל אדם שונה מרעהו ולכל אחד טביעת נשמה משלו. אין אדם אחד שזהה לרעהו.
ג.מרכיב השירות לאנושות- הכישרון הייחודי שלנו ניתן לנו כדי לשרת את האנושות, כך שגם אם יש לכם כישרון לעשות מיליון דולר עליכם לנצל אותו לטובת עשיית שירות כלשהו לטובת הקהילה והחברה שבה אתם חיים.
עד כמה אתה מאושר?
אפשר למדוד את מידת האושר של כל אדם על פי שני סולמות חליפיים: סולם האושר או סולם הסבל.
איך נראה אדם שהוא גבוה על סולם האושר (נניח 8-10 בסולם האושר)?
אדם כזה מקרין אנרגיה חיובית לסביבה שלו, הוא אדם בעל מודעות גבוהה לצרכים שלו ולצרכים של סביבתו, הוא שלם עם מעשיו, מרגיש שיש לו ייעוד בחיים ומוצא איזון בין ההנאות הקטנות של החיים לבין עשיית דברים שנותנים משמעות פנימית לחייו. יש לו עיסוק או עבודה שהוא רווה ממנה נחת. אנשים רוצים את קרבתו והוא יודע לעשות גבולות בין נתינה לזולת לבין לקיחה מהזולת.
זה לא אומר שלאדם מאושר אין רגעים או ימים שבהם הוא מתייסר או סובל אבל בתמהיל הכללי של חייו התחושה הפנימית שלו היא של "הכול בסדר". זהו אדם שמשרה תחושה של אופטימיות, של עשייה ושל תכלית. אדם שלוקח אחריות על חייו ומנווט את חייו לעבר העשייה וכשיש בעיות הוא ניגש לפתור אותם מתוך תחושה עמוקה של ביטחון ויכולת.
איך נראה אדם שהוא גבוה על סולם הסבל (נניח 8-10 בסולם הסבל)?
אדם כזה מקרין אנרגיה שלילית. הוא פסימי. הוא מרבה לקטר ולהתלונן והתחושה הכללית ממנו שזורמת ממנו אלינו היא של חוסר שביעות רצון מהחיים. הכול אצלו צבוע בצבעים של שחור או אפור, כל דבר מקבל פרשנות דרמטית, כל דבר מכעיס אותו. הוא מרבה להתלונן והוא ממגנט אל תוך חייו אנשים, מצבים ואירועים שמהווים בשבילו הוכחה ניצחת לכך שהחיים קשים.
אדם סובל הוא בד"כ אדם שגורם לכל סביבתו לסבול. רע לו ולכן הוא גורם גם רע לאנשים אחרים.
התחושה הכללית שנובעת ממנו היא ש "הכול לא בסדר- אתה לא בסדר, אני לא בסדר, החיים לא בסדר ".
זהו אדם שהרושם הכללי הנובע ממנו הוא של קורבן, של אדם שמתקשה מאוד לנהל את חייו שכן הוא חסר ביטחון באופן בסיסי. מאוד קשה להיות בחברת ערפד האנרגיה הזה.
איזה גישות אנשים מיישמים בחייהם ביחס לאושר?
באופן כללי ניתן לראות שאנשים מאמצים לעצמם אחת מארבע גישות ביחס לאושר:
1.מרוץ העכברים– גישה שמטפחים סוכני סוציאליזציה בכל העולם המערבי ועיקרה הוא– שיש להתאמץ ולהשיג הישגים בהווה למען המחר. למשל אנחנו אומרים לילדים שלנו שכדאי שישקיעו בלימודים ויגיעו להישגים גבוהים כדי שיהיה להם מקצוע מכניס/ מכובד/ מצליח בעתיד. משמעות הגישה הזאת היא– לסבול בהווה למען העתיד. הגישה הזאת עומדת בבסיס הפילוסופיה החינוכית והיא מטפחת ומעצימה בתי חרושת לציונים.
הבעיה עם הגישה הזאת שהעתיד אף פעם לא מגיע. מרוב ריצה מיעד ליעד ומרוב טיפוס על ההרים לא עוצרים אף פעם כדי להנות מהדרך.
2. הגישה ההדוניסטית- עיקרה של גישה זו היא נשתה ונאכל היום כי מחר …. (אולי נמות). לפי גישה זאת יש למקסמם את העונג ולמזער את הסבל. אנשים שחיים לפי פילוסופיית החיים הזו חיים את הרגע. הם מנסים להנות ממה שיש בלי לחשוב על העתיד ולכן מבחינתם –אין צורך לחסוך "גרוש לבן ליום שחור " כי לא בטוח שנגיע ליום השחור. מבחינתם מה שחשוב הוא ההווה. וההווה צריך להיות תענוג מתמשך. אלו אנשים שמתמסרים לתענוג של הרגע ולא עסוקים בשאלות פילוסופיות כגון: מה תכלית החיים? מה צופן לי העתיד? אילו מטרות עלי להגשים? .הם מתמכרים למרכיב הראשון בלבד מתוך מכלול מרכיבי האושר. זהו מרכיב ההנאות הקטנות של כאן ועכשיו.
3.גישת הסבל- אין בכלל דבר כזה שנקרא אושר. אנשים אלו הם אנשים שגבוהים על סולם הסבל. הם מאמינים שמה שהיה הוא שיהיה. מבחינתם "החיים קשים, מלאי סבל והתפקיד שלנו בעולם הוא לשרוד ". גם הם לא שואלים את עצמם שאלות פילוסופיות לגבי מהות החיים ותכליתם. הם עסוקים בהישרדות.
4.האושר האופטימאלי- גישת "הגם וגם". לפי גישה זו עלינו לשאוף לאושר תמידי- גם בהווה וגם בעתיד. לא צריך להקריב בהווה למען העתיד. צריך להנות גם עכשיו וגם מחר. לדוגמא: אדם שחי לפי הפילוסופיה הזאת לא ייקח על עצמו עבודה קשה בהיי-טק רק בגלל שהיא תניב לו רווחים שיאפרו לו לצאת לפנסיה מוקדמת. הוא לא יקריב את ההווה שלו למען עתיד הזוי. הוא יחפש עבודה לפי שיטת ה"גם וגם ". גם עבודה מכניסה שתיתן לו תחושה של משמעות פנימית וגם עבודה שמאפשרת זמן פנוי להנאות הקטנות של החיים.
לסיכום כדאי שתשאלו את עצמכם:
מהי ההגדרה שלכם לאושר ?
איפה אתם נמצאים על סולם האושר ?
האם אתם מוכנים ליישם גישה חדשה ?
האם השתכנעתם שמיליון דולר אינו ערובה לאושר?- אם לא חזרו וקראו הכול מחדש.
