מאת: פורטל אלטרנטיבלי, חגית מרום- מורה לדרך
חייבים שינוי? איך אנחנו מונעים חזרה על טעויות? הכל על שינוי הרגלים ודפוסי התנהגות.
איך עושים שינוי בחיים, או כיצד מטיבים את חיינו?
כדי לענות על שאלה זו עלינו לבחון קודם כל מה עומד בדרכנו להשיג את השינוי המיוחל. ברור לכולנו ששינוי של ההרגלים ודפוסי התנהגות יאפשר לנו להפסיק לפעול בצורה אוטומטית ויוביל לשינוי של המקום, שהביא אותנו מלכתחילה לתקיעות, חוסר מימוש עצמי ולעיתים אף לתסכול מתמשך.
אבל שוב נשאלת השאלה מהו דפוס התנהגות וכיצד משנים הרגלים ודפוסי התנהגות מהעבר? איך משתחררים מהרגל רב שנים שהפך להתנהגות אוטומטית ולטבע שני?
אם נסתכל רגע על הדברים מנקודת מבט אחרת ונזכר בניסוי של פבלוב: כלבים שבכל פעם שנשמע צלצול פעמון הוגש להם אוכל. מהר מאוד אותם כלבים הותנו להזיל ריר לקול הפעמון והמציאות בפועל אבדה את חשיבותה. יש אוכל אין אוכל, העיקר שהיה צלצול.
אז מה לנו ולכלבים? בדומה להם, גם אנחנו פועלים מתוך סדרה של התניות, שהן אמונות שיש לנו ביחס לעצמנו, לאנשים, לעולם. אלו אמונות שצרנו בעבר, כאסטרטגיות הישרדות מול מצוקה שחווינו ומאז לא עצרנו לבדוק את תקפותן. כל גירוי, לא משנה אם הוא רלוונטי או לא, מעורר בתוכנו את אותן מצוקות ישנות ולא פתורות ומכניס אותנו אל סדרה משומשת לעייפה של מחשבות ורגשות. החזרה על אותן מחשבות ורגשות לעוסים היטב מציפה אותנו בכאב הישן ומוכיחה לנו, כמובן, ששוב צדקנו, זו דרכו אכן של עולם. באופן זה אנחנו חוזרים מחזקים את אמונת המקור ואת דפוס ההישרדות והופכים אותם למשקפים שדרכם אנחנו מתבוננים על העולם.
אבל בדומה לאותם כלבים בניסוי, ההתניה הפנימית הזו היא זו שגורמת לנו לפעול בהתאמה לאמונה שלנו. כלומר, לפעול בהתאמה למשקפיים הפנימיות שדרכן אנחנו חוות את המציאות, במקום בהתאמה למציאות עצמה.
המציאות הופכת עבורנו לטריגר בלבד, לפעמון שמצלצל עבורנו ומודיע על אוכל, לא משנה אם הוא קיים במציאות או לא. באופן זה, חדורי אמונה, שחשוב להזכיר לעצמנו, ייצרנו כשהיינו בעמדה של חולשה ומצוקה, אנחנו נוהגים כאילו אותה רעה ישנה עדיין מרחפת מעל ראשנו. וכך גם אם חלפו שנים רבות, עדיין מה שמנהל אותנו אותו הוא אותו פחד ישן מן העבר. אותה מצוקה המעוורת עינינו מראות מה מתרחש בזמן הווה, וגורמת לנו פעמים רבות להגיב בצורה שפוגעת בנו ובמי שסביבנו.
איך משנים את המצב?
איך אנחנו משתחררים מאותה התניה כואבת? איך אפשר לשוב ולהחזיר לנו את אותה חירות לפעול מול המציאות שאבדנו? באמצעות מודעות עצמית אני לומדת להכיר את עולם האמונות שלי, את המשקפיים שדרכן אני מסתכלת וחווה את העולם וכך יכולה לעצור את האוטומט הפנימי של גירוי ותגובה. במקום להגיב מתוך האמונה הישנה, אני בוחנת את העובדות "היבשות" במציאות ומולן בוחנת מה הדרך היעילה וטובה ביותר עבורי לפעול. באופן זה אני מגדילה את אפשרויות הבחירה שלי מעבר לאוטומט הישן והחוזר על עצמו. באמצעות המודעות העצמית אני משיבה לעצמי את היכולת להקשיב לעצמי, לדעת את מה רצוני האמתי ולפעול בהלימה למציאות ולטובתי כאן ועכשיו.
היכרות עם עצמנו ועם עולם האמונות, שדרכו אנחנו חוות ומפרשות את המציאות, משחררת אותנו מעריצות פעמון ההתניה הפנימי הישן ומעניקה לנו את היכולת להתבונן על המציאות ועל נסיבות חיינו בעיניים מודעות, עיניים שבוחרות בטוב עבורנו. עיניים שמסתכלות כאן ועכשיו בזמן הווה על מרחב האפשרויות העצום, שתמיד נמצא שם כשאנחנו מסתכלות על המציאות כאן ועכשיו ללא משקפי האמונה הישנה. עיניים שיודעות לבחור בדרך הנכונה עבורנו ולתת לעצמנו את הטוב. עיניים שיודעות להפנות את המבט אל המציאות ולראות מי ומה עומד מולי ומה היא הדרך הטובה ביותר להפוך את נסיבות חיי לעז שממנו יצא מתוק.
מודעות עצמית היא הדרך לקחת את חיינו מעבדות של תגובה לחירות של פעולה מיטיבה, מדויקת ומצמיחה, כאן בדיוק קבור הכלב…
ליצירת קשר ופרטים נוספים על חגית מרום
