מאת: פורטל אלטרנטיבלי, תמר תאומים גורן
חשים שהגוף בוגד בכם ולא מסוגל לשאת את עומס המטלות והאירועים? כדאי שתקראו את זה.
על הרבה דברים אפשר לוותר, אבל ויתור על בגידה מהווה בעיה, בעיה משמעותית מאוד… את המשפט "הגוף בוגד בי" כבר שמעתי לא אחת ולא שתיים, זה אחד המשפטים הקשים יותר הן לשומע… והן למי שזו החוויה שהוא נושא בגופו ונפשו כאחת.
כולי תקווה שאתם קוראי הנאמנים, לא נמנים על האנשים הנושאים בחוּבָּם תחושת "בגידה" של הגוף בכם עצמכם. דומני שמבין התחושות הפנימיות שכולנו נושאים בחובנו, זו אחת הקשות יותר ברמת ההרגשה, כמו גם אחת התחושות הקשות יותר לטיפול.
מתי אנחנו מרגישים שהגוף בוגד בנו?
לא פשוט להסביר לאנשים נושא שהם מחד מודעים לו ומכירים אותו מתוך החוויה הפנימית והאישית שלהם עם עצמם בגופם אך מאידך, עצם הידיעה והמודעות, מעמידה אצבע מאשימה, מה אצבע מאשימה? – תמרורי חיצים אם לא עיר רמזורים שלימה אל האדם עצמו – תסכימו איתי, שקשה (ויש שיאמרו "בלתי אפשרי") לקבל ולהסכים לקחת סוג של אחריות גדולה שכזו…
בפועל, בחיי היום יום (עם יד על הלב – כן?)
אנחנו בקושי גוררים את עצמנו מהמיטה בבוקר ורק המחוייבות או איום הפיטורין מצליח להוציא אותנו מהמיטה (ודאי בחורף), אנחנו מתחילים את הבוקר בריצה נגד מחוגי השעון (מבין הבוגדים הוא הבוגד הכי גרוע), עפים מהבית עם קפה ביד, כמובן בלי ארוחת בוקר שלווה ורגועה, עומדים בפקקים ורואים/ שומעים בעיניי רוחנו את ה"מקלחת הקרה" שמחכה לנו ברגע שנכנס למשרד ונצטרך להסביר ולתַרֵץ שוב את האיחור גם הפעם.
הטלפון/ הפלאפון/ הפייסבוק/ הטוו'יטר/ האינסטגרם/ הבוס והפקידה לא מפסיקים להבהב לנו במוח ומאתגרים את כישורי חלוקת הקשב שלנו למשך תשע השעות הקרובות במקרה הטוב ואם אתם בענייני היי-טק, הרי שב-Bye-Teck השעות ארוכות יותר…
בין לבין מתקשר הבעל/ האישה/ ההורים/ חברים/ המזכירה של ביה"ס של הילדים להזכיר שעוד לא שלחנו צ'ק/ ועד הבית/ חברת הביטוח עם איזה מבצע משהו משהו/ גם חברת הפלאפון מתקשרים/ גם חברת הכבלים רוצה שניקח עוד ערוץ ועוד חבילה במחיר מבצע/ הווטרינר שולח הודעה ומזכיר שעבר כבר למעלה מחודש מאז שהיינו צריכים לחסן את החתול/ כלב
שכחנו מישהו? – אה, כן… החבר'ה נו ברור, חמישי יוצאים לשתות משהו ביחד – מה לא?
אנחנו יכולים להבין את הפגיעות שבבגידות שבין אנשים בתוך מערכות יחסים ,קשה לנו יותר להבין את התחושה והאמירה לצידה, "הגוף שלי בוגד בי" מדובר בתחושה קשה, יתרה על כן, מדובר בפער תהומי בחיבור העצמי שבין אדם וגופו בתוך חייו.
רוצה הגורל ולאחרונה שמעתי מספר פעמים את המשפט הזה "הגוף בוגד בי", אני מבינה את המשפט, אני מאוד מבינה ואמפטית לתחושה הזו כשאתה נבגד אבל קשה לי להבין את הקומפלקס השלם והמלא של הבגידה כשמדובר באדם וגופו.
ככל שאנחנו מוכנים להתבונן נכוחה על ולתוך חיינו כפי שהם, כך הפערים בין מה שאנחנו חושבים על עצמינו לבין מה שאנחנו באמת בפועל הולך וקטֵן.
המרווח בין מה שאנחנו חושבים על עצמינו ומאמינים בו, לבין מה שאנחנו באמת חיים ובפועל בחיי היום יום, שעה שעה, הוא מרווח שמְזַמֵן לנו צרות צרורות. זה בדיוק המקום והמיקום בו החוֹלי מחלחל ומתנחל בגופנו.
אז איפה כאן הבגידה? נמשיל את גופנו למכונית שלנו:
טסט עשיתם?
טיפול אחת לשנה או אחת ל-20,000 קילומטר עשיתם?
שמן מנוע מילאתם?
מים במיכל למגבים מילאתם?
לחץ אוויר בגלגלים מילאתם?
ברור לכל בר דעת שרישיון נהיגה באמתחתו, שאף אחד לא יאפשר נהיגה על רכב שאינו תקין, גם אם האוטו מפייֵח, בעל הרכב ישלם על כך במוסך או ייקנס באחד הכבישים בם ייתפס…
אבל האם בגופינו אנחנו נוהגים כפי שאנחנו מתנהלים עם הרכב שלנו?
האם אנחנו בוחרים "לתדלק" את גופנו במזון האיכותי ביותר עבורנו ?
האם אנחנו דואגים לשתות מים לאורך כל היום?
האם אנחנו עורכים בדיקות תקופתיות שאמורות למצוא דברים בעודם בעיבם?
האם אנחנו עוסקים בפעילות גופנית כזו או אחרת?
היות וסידרת השאלות הראשונה בעניין הרכב נענתה כנראה בתשובות חיוביות ורוב הסיכויים שסידרת השאלות השנייה נענתה בשלילה ,קל יהיה לגזור את תובנת בגידת הגוף מאשר כל הסבר אחר.
כל בר דעת לא יוכל לצפות שהגוף יתנהל כשורה אם לא קיבל את התנאים האופטימאליים הכרוכים בתזונה, שתיה, שינה, פעילות גופנית ושחרור מתחים – אלא שלא כך הם פני הדברים ורובנו נוהים אחר זרם החיים ומתנצלים או מתרצים את הקידמה, את הזמן כתירוץ הגיוני לכל שאלה שעולה…
אז מי בעצם בוגד במי?
הגוף בנו? או אנחנו בגוף?
לשמחתנו ומזלנו כי רב, המערכת הפיזיולוגית של גוף האדם יודעת לתקן לא מעט מצבים כשהם יוצאים מאיזון – אם רק מאפשרים לה. גוף האדם גם נושא בחובו מערכות גיבוי לאברים השונים (עד כמה שזה נשמע מפתיע, אבל לגמרי קיים)
ולוקח זמן למחלה או פגם או קושי – שלא לדבר על מחלה להתהוות – אבל למה בעצם להגיע למקום הזה מלכתחילה?
לו רק נקפיד על תזונה שמתאימה לנו אישית (תזונה פונקציונאלית) או במינימום נדאג לא לאכול ג'אנק פוד, או נקפיד על אכילה מסודרת אחת לשלוש שעות – ניחא…
לו רק נקפיד לשתות מים או חליטות לאורך היום, שתייה סדורה ולא מוגזמת – ניחא…
לו רק נמצא לנו עיסוק בספורט זה או אחר שמתאים לאופיינו, לכושר או לרמת היכולת הפיזית שלנו – ניחא…
לו רק נמצא את נקודות האור והאושר העולות מעיסוק בתחביב זה או אחר שמאוורר את נשמתנו ומעניק לנו כוחות נפש להתמודד עם דברים בשעת הצורך – ניחא…
אני חוזרת שוב אל הקליניקה ,אל אותו מטופל או מטופלת עם חווית הבגידה של הגוף בהם ומעלה שוב את אותן השאלות, את אותן התהיות, את אותן התשובות המתבקשות כמעט מאליהן… חבר'ה, כולנו יודעים שדברים מסוימים בחיים על מנת שיעבדו ויעבדו טוב עבורנו, מוכרחים להיות הדדיים…
רוצה טוב – תן טוב
רוצה רכב תקין – טפל ברכב,
רוצה מערכות יחסים תקינות וטובות – תהיה מעורב במערכת עצמה,
רוצה גוף בריא? – טפל בו!
הדברים פשוטים לגמרי, הם אינם סבוכים וככל שנקדים להתייחס לדברים באותה הפשטות ונעמוד בחלקינו בחוזה החיים הזה, כך נקדים ליהנות מאיכות חיים טובה, שתאפשר לנו חיים טובים יותר.
