מאת: פורטל אלטרנטיבלי, שגיא מנדלבוים
סימבולים, ובמיוחד סימבולים של החיות, אינם רעיונות או אגדות המרוחקות מאתנו. אלו הם סימבולים המעצבים את חיינו, אלו הם חלקים ממי שאנו.
הסוס בהומאופתיה
בתהליך הפרובינג ניתנו למתנדבים תרופה הומאופתית המיוצרת מחלב הסוס. שמה, דרך אגב הוא lac-equinum, והמתנדבים אשר נטלו את התרופה דיווחו על סימפטומים לא קלים אשר עלו כתוצאה מ"השתלטות" התרופה עליהם.
תשישות: אחד הסימפטומים הבולטים הוא תחושת התשישות הגדולה המלווה בחוסר אנרגיה נפשית ואפתיה. המתנדבים דיווחו על חוסר רצון לפעול, הזנחה של מטלות, עייפות ונטייה פשוט – לא לעשות כלום.
תסכול: יחד עם תחושת התסכול עולה תחושה של ייאוש ורצון פשוט לעזוב את הכל. האנשים דיווחו כי נמאס להם, כי יש להם תחושה שהם עובדים ועובדים ולא משנה כמה הם טובים או מספיקים לעשות – זה אף פעם לא נגמר. התחושה הבולטת שתאפיין את אנשי הסוס היא התחושה כי הם שוקעים בבוץ טובעני.
שכחה: תכונה חשובה האופיינית לאנשי הסוס היא שיכחה. החל באיבוד זמני של היכולת לזכור שמות, לבצע חישובים פשוטים ועד למצב בו שוכחים לבצע מטלות.
סדר ואחריות: אנשי הסוס הם אנשים מסודרים ואחראיים בטבעם. הם מסוג האנשים שלא יעזבו את העבודה לפני שכל המטלות שלהם מסתיימות. מפריע להם חוסר סדר וניקיון. דווקא תכונות אלו הן המקשות עליהם את חייהם כיוון שלרוב הם מתנגשים עם תחושת התשישות והתסכול וכך תחושת האחריות של אנשי הסוס תדחוף אותם לעבוד ולעבוד ללא מנוחה וללא הפסקה, למרות התשישות ושאר סימני ההזהרה עד לאפיסת כוחות.
בספרי הסימבוליקה השונים, מתואר הסוס כחיה המסמלת חופש, אצילות וכוח וכך אכן אנו מדמים אותה בעיני רוחנו. אולם בפועל נראה כי הסוס המבוית הנה חיה קשת יום שעברה אין ספור של השפלות, ניצול ואכזבות מצד האדם.
אז האם זה נכון? האם אנו נמצאים בהכחשה בכל הקשור לסוסים? האם אנו עדים לעבדות ושעבוד? האם אנו לא מוכנים להודות בינינו לבין עצמנו כי בחצר ביתנו התרחשו מעשים נוראיים שהובילו את הסוסים למקום האומלל בו הם נמצאים היום?
ובכן, בואו ונבחן את ההיסטוריה ואת יחס האדם אל הסוס במהלך ההיסטוריה…
עבדך הנאמן – יחס האדם אל הסוס במהלך ההיסטוריה
עד שהאדם גילה כי הוא יכול לעשות שימוש בסוסים לתועלתו, הסוסים ניצודו, נאכלו ואת דמם נהג האדם לשתות. במקרים קיצוניים האדם אף הפליג באכזריותו והיסטוריה מגלה כי היו מלכי אירים למשל, שנהגו לרחוץ במשהו הדומה למרק סוסים כחלק מטקסים שונים.
בני-אדם השתמשו בסוסים במלחמות ומבלי שיהיה להם מושג מדוע ואיך הם נקלעו לסיטואציה הזו, הם נפצעו, נורו עליהם חיצים, הם נהרגו והנורא מכל – ללא כל הבנה. בנאמנות עיוורת הם הובלו לשדה הקרב ממנו רבים לא חזרו.
שיטות האילוף הישנות התבססו על עקרון המכוון לשבור את רוחו של הסוס ולהכניעה. דרכי האילוף כללו אלימות, מכות חשמל ואין ספור השפלות.
הסוס היה העובד המסור שעזר בחקלאות וכך החיה האצילה עבדה בפרך בכל יום ובכל תנאי מזג אוויר, יומם ולילה, וכמה שהיא לא נתנה תמיד ביקשו ממנה עוד ועוד ולבסוף כשהיא הייתה חלשה ומותשת היא נשלחה אל מותה ומהעצמות שלה עשו דבק.
סוסים בטבע
הסוסים הם חיות חברתיות, חכמות הזקוקות לעדר כדי לשרוד. בטבע הם שייכים לצד הניצוד, לכן יש להם את האינסטינקט "הלחם או ברח" השומר עליהם והוא המרכיב העיקרי במבנה העדר שלהם. העדר נותן להם הגנה וחברה, כאשר המנהיג יימצא במרכז העדר ובקצוות העדר נמצא את הסוסים בעלי ה"מעמד הנמוך" או את אלו הנמצאים בעונש. מבנה זה משמר את ההנהגה בפני טורפים התוקפים את שולי העדר. ההישרדות הוא הכוח המכתיב את צרכי העדר הכוללים שני חוקים חשובים: שיתוף פעולה והצמדות אחד לשני. התחרות על מעמד הסוס מתנהלת בכל זמן, אולם התחרות היא כמעט ואיננה אלימה ובמקביל לתחרות, הסוסים גם דואגים ומטפחים אחד את השני.
באופן כללי הסוסים אינם אלימים. נכון שהם יכולים לעמוד על שלהם ולהיות אלימים כשאין ברירה, אולם לרוב הם פותרים את הבעיות ללא אלימות. גם כשפולש עדר סוסים זר לטריטוריה שלהם, בדרך כלל העניין מסתדר ללא אלימות. שני העדרים פשוט מוצאים פתרון וכל עדר הולך לדרכו לפי ההסדר המחודש.
הסוס רואה באדם חלק מהעדר שלו ומקבל אותו כמנהיג. לא פלא אם כך שהסוסים התבייתו כל כך בקלות. הם הצטרפו בשמחה לעדר שלנו כאשר הם מציעים לתת את כל מה שיש להם.
יש להם את הנטייה לרצות את בני האדם, לחבור עמם ולשרת אותם, אולם נראה שלא משנה כמה
הסוס מנסה ומשתדל, לא משנה כמה הוא נותן ונותן, האדם תמיד תובע עוד ועוד ולעולם עבודתו של הסוס איננה מספיקה. אחת התכונות הבולטות שנמצא אצל אנשי הסוסים היא התחושה כי הם שוקעים, כי הם מאבדים את הקרקע אלו יהיו האנשים הרואים את החים כקשים ובלתי אפשריים.
סימבול הסוס
במיתולוגיה ובאגדות אנו פוגשים סוסים רבים. פעמים רבות ישמשו הסוסים את הגיבורים ופעמים רבות יהיו הגיבורים עצמם. אנו נפגוש סוסים מעופפים, סוסי אש, סוסים לבנים עם קרן אשר הביאו ברכה וחכמה. הם מופעים בכל כך הרבה סיפורים מיתולוגיים וכמעט לכל גיבור מתלווה סוס אצילי המשרת אותו נאמנה.
כוחו ועוצמתו הופכת את הסוס לסמל של כוח פיזי ונחישות. לא בכדי התפתח הביטוי "כוח סוס", שהנו מטבע לשון של אותו רעיון המייצג כוח וחוסן פיזי.
יכולת הריצה שלו המהירה הופכת אותו לסימבול של דהירה קדימה בחיים במלוא המרץ, של הצלחה ופריצת דרך בחיים.
הסוס היה שותפו של האדם במסעו על פני עולם זה. הוא ליווה אותנו לאורך כל הדרך בטוב וברע. הוא חבר נאמן, מסור, עוזר ותומך ולכן כסימבול הוא מייצג תכונות אלו.
כשמתבוננים בסוס הדוהר בטבע, כשרואים אותו רץ, מבינים מדוע הוא מייצג חופש ומסעות. זה פשוט שם – בתנועות שלו, בשיערו המתבדר ואי אפשר שלא להבחין בזה. הסוס מייצג פעמים רבות מסע אליו אנו יוצאים. זה יכול להיות מסע פיזי, מנטלי או רוחני בו אנו יוצאים בחיפוש אחר תכלית החיים, חכמת חיים.
חיות רבות מייצגות מיניות. יופיו של הסוס המשולב עם כוחו וחוסנו מייצגים לא רק מיניות, לא כי אם גם פריון ושפע.
לעלות על הסוס הוא ביטוי, או סימבול, המייצג הצלחה. הרכיבה עליו הנה סימבול המייצג הישג, ריסון עצמי ומימוש הפוטנציאל.
ראייתו של הסוס אמנם חלשה, אולם שאר החושים שלו מפותחים מאד. שמיעתו חדה מאד ואף
מדויקת וחוש הריח שלו מפותח ובזכותו הוא מגלה טורפים מזון ומים. לכן לעתים סימבול הסוס יכול לסמל אזהרה בפני סכנה אפשרית וכן את היכולת לראות את העתיד.
הסוס מייצג את האדם המסור והנאמן והאוהב הנמצא בקונפליקט בין המסירות שלו, מוסר העבודה הגבוהה שלו והצורך לשרת, לבין הטבע והחופש הקוראים לו לצאת למרחבים.
במהלך חייו הוא לומד אולי להיות מחוספס ומפגין כוחניות, אולם בתוך תוכו הוא רך, אוהב ואף סלחן.
אנו כבר לא מדברים על סוסים, אלא על אנשים המתהלכים בינינו. לא רק את הסוס
שיעבדנו, אלא את האנושיות שלנו, יש בנו צד הנוטה לנצל את הקרובים לנו ולהתייחס למה שאנו מקבלים מהסביבה שלנו כמובן מאליו. אנשי הסוס נמצאים בכל מקום והם יהיו אנשים הקרובים לנו שאנו באמת חשובים להם. אנשים אלו יכולים להיות החברים הטובים והנאמנים ביותר שלנו אם רק ניתן להם. אני מאחל לנו לפגוש את אותם אנשי הסוס ולצאת אתם למסע של חברות ושותפות אמיתית.
טארוט חלומות וקצת יותר – האתר של שגיא מנדלבוים
ליצירת קשר ופרטים נוספים על שגיא מנדלבוים
