מאת: פורטל אלטרנטיבלי, מיכל אייל
כיצד משלבים את שיטת NLP לשיפור הלמידה?
שיטת NLP שמסייעת לשפר מערכות יחסים, לפתח מיומנויות של מנהיגות, להתגבר על דפוסי חשיבה המעכבת צמיחה מקצועית ולתקשר עם אנשים בצורה יותר אפקטיבית, יכולה לשפר את היכולות הלימודיות, לסייע בהעצמה, שיפור מיומנויות הלימוד וכמובן את התוצאות.
מה זה NLP? NLP מייצגת ראשי תיבות של Neuro Linguistic Programming, או בתרגום לעברית “תכנות עצבי לשוני”, פותחה בארה”ב בשנות ה-70 של המאה הקודמת על ידי ריצ’רד בנדלר וג’ון גרינדר כגישה מתקדמת לתקשורת, התפתחות אישית ופסיכותרפיה. מטרתה לעזור לאנשים להבין את תהליכי החשיבה שלהם ורגשותיהם ולשלוט בהם כדי שיוכלו ליצור שינוי חיובי בחייהם.
יתכן ושמעתם על שיטת NLP בהקשר לעולם העסקים, ובפרט בתחום המכירות, שכן השיטה מסייעת לשפר מערכות יחסים, לפתח מיומנויות של מנהיגות, להתגבר על דפוסי חשיבה המעכבת צמיחה מקצועית ולתקשר עם אנשים בצורה יותר אפקטיבית. אבל במקור השיטה נועדה יותר לתחום הטיפולי, למטרות של צמיחה אישית, טיפול בטראומות ועוד.
אחד מעקרונות היסוד של ה-NLP אומר “המפה שונה מהשטח”, דהיינו הדרך בה אנו תופסים את העולם אינה המציאות עצמה. אנו לא מגיבים למציאות אלא להפנמה הפרטית שלנו בהתאם למפה האישית שלנו, כלומר לפרשנות שלנו של המציאות. מכאן ניתן להסיק שכל המפות הסובייקטיביות שלנו אינן זהות אחת לשניה ואינן “מדוייקות” כפי שמפת רחובות למשל חייבת להיות. משמעות הדבר שאם המפה שלי אינה מדוייקת ואינה זהה למציאות, אינני יכולה לראות תמיד את כל האפשרויות העומדות בפני. לכן מיפוי מחדש בעזרת כלים של NLP הינו מנגנון מצויין לפתרון בעיות ולפיתוח גמישות מחשבתית.
לשמחתם של כל מי שעוסק בתחום מרתק זה, כמוני, בשנים האחרונות תופסת השיטה תאוצה גם בתחום החינוך הבית-ספרי וזאת בשל היעילות הרבה שלה בסיוע לתלמידים להבין את הדרך בה הם לומדים בצורה מיטבית, להקנות מיומנויות בין-אישיות ולספק למורים כלים מצויינים להוראה ולחינוך.
אז מה ל-NLP וללימודים בכיתה?
בשנת 1983 הציג הפסיכולוג ההתפתחותי הווארד גרדנר את תאוריית האנטליגנציות המרובות הגורסת כי לאנשים יש מספר דרכים שונות ללמידה ולעיבוד מידע וכי דרכים אלו אינן תלויות זו בזו. תיאוריה זו מחלקת את סגנונות הלמידה לשלושה סוגים: למידה ראייתית (ויזואלית), בה תלמידים מגיבים טוב יותר לגירוי ראייתי כגון סרטונים, מצגות, טבלאות וכו’; למידה שמיעתית (אודיטורית), בה תלמידים מעדיפים לשמוע הסברים, ולמידה תחישתית (קינסטטית) בה הלמידה המועדפת מתרחשת כאשר ילדים אלו עסוקים בעצמם בפעילות, כגון עריכת ניסויים והשתתפות בשיעורים מעשיים.
עקרון שנקרא “למידה/למידה מחדש” שפותח על ידי אנלפיסט בשם מייקל גרינדר אומר שכאשר מלמדים משהו בפעם הראשונה, יש להשתמש בכל ערוצי הייצוג (החושים); ניתן לכתוב את המידע על הלוח, להסביר אותו בקול ולהשתמש בפעילות אקטיבית כלשהי על מנת להעביר את המסר.
תרגיל לדוגמה: כאשר רוצים ללמד את המושג “שיתוף פעולה”, בשלב הפעילות ניתן לחלק את התלמידים לזוגות ולהנחות אותם להניח כף יד של אחד על גבי כף ידו של האחר כך שנוצר מגע עדין ללא אחיזה. מפעילים מוסיקה, ומנחים את הזוגות שאחד מוביל ועל השני “לזרום” איתו לכל מקום שהוא מוביל ללא ניתוק מגע. כך, שיתוף הפעולה הופך למעין ריקוד זוגי. המושג נלמד תוך שימוש בלפחות שלושה חושים.
כיום רוב המורים משתדלים לגוון בין אמצעי הלימוד השונים, ובכך הלכה למעשה מיישמים את עקרונות האינטלגנציות המרובות וכן את עקרונות ה-NLP.
למידה מוגדרת כתהליך של רכישת ידע, ועל מנת לרכוש ידע עלינו לעבד מידע. NLP עוסקת ספציפית בדרכים השונות בהן אנו עושים בדיוק את זה – מעבדים את המידע שאנו קולטים דרך החושים שלנו. NLP מתמקדת ב”מערכת הייצוג” הפרטית של האדם על מנת לבדוק כיצד הוא מעבד ושומר את המידע וכיצד כל זה מתקשר לסגנון הלמידה האינדיבידואלי שלו (ראייתי, שמיעתי או תחישתי). NLP מספקת למורים כלי נוסף לאבחן את סגנון הלמידה של ועוזרת להם להבין כיצד השפה (זוכרים את ה- L ב- NLP?) בה הם משתמשים יכולה להשפיע על התלמידים.
אבל בואו נרגיע את המודאגים. אין זה אומר שעל המורה לאבחן כל תלמיד וללמדו אך ורק בשיטה המתאימה לסגנון הטבעי שלו. נהפוך הוא, NLP מעודדת מורים לספק מגוון של שיטות לימוד לכל התלמידים על מנת מצד אחד לספק לכל תלמיד הזדמנות ללמוד בצורה בה הוא לומד הכי טוב, וגם הזדמנויות להרחיב ולהגמיש את סגנון הלמידה שלו גם לסגנונות למידה אחרות. התוצאה היא הגברת תחושת הבטחון של כל תלמיד ביכולותיו האקדמיות אשר מצידה מייצרת תוצאות טובות יותר ומעודדת הצלחה (מבלי להכנס לדיון של הגדרת המושג “הצלחה”, נשאיר זאת לכתבה אחרת).
אז מהם כמה מכלי ה-NLP בהם ניתן להשתמש בכיתה?
– הדמייה ומטאפורות
טכניקות אנלפיסטיות אלה מספקות למורים חלופה יעילה להתמודדות במצבים שונים; טכניקות של הדמייה משמשות פסיכולוגים ומאמנים רבים בתחום הספורט על מנת לשפר ביצועים אתלטיים, אך היא יעילה לא פחות בסיוע לתלמידים להשיג תוצאות למידה ספציפיות; השימוש במטאפורות מסייעת לתלמידים לחשוב בצורה אחרת. שתי הטכניקות מהוות אמצעי מצויין להעביר מסר חיובי שעשוי לשנות את נקודת מבטו של התלמיד, ובכך הם מסייעים בהחלפת אמונות מגבילות (שנולדו מחוסר בטחון עצמי או גורמים חיצוניים כגון בריונות) במסרים חיוביים והצעות פעולה חיוביות.
– Reframing
ריפריימינג, או בעברית “מסגור מחדש”, הינה טכניקה אנלפיסטית המסייעת לפתח אחריות, העצמה וגמישות מחשבתית והתנהגותית. בצורתה הבסיסית ביותר טכניקה זו יכולה לשנות אמונה שלילית כגון “הם לא משתפים אותי במשחק כי הם לא אוהבים אותי”, לאמונה חיובית כגון “הגעתי באיחור, הקבוצה מלאה והמשחק התחיל. אוכל להצטרף למשחק הבא, בינתיים אצטרף לילדים אחרים.”
– עיגון
עיגון הוא אחת הטכניקות העוצמתיות ביותר של NLP המשמשת למגוון מצבים והקשרים. עיגון פועל על ידי התמקדות בטריגר חיצוני שמייצר תגובה רגשית חיובית. אם ילד נמצא במצב בו עליו לשנות את מצבו הרגשי, העיגון יכול לעורר באופן מיידי את הרגש הרצוי. לדוגמה, תלמיד שסובל מפחד ממבחנים יכול להשתמש בעיגון כדי להחליף את הפחד ברוגע ובטחון. בנוסף, מורים יכולים להשתמש בטכניקה זו כדי ליצור עוגנים ללמידה – תוך כדי הצגת חומר למידה, כאשר התלמידים נמצאים במצב קליטה חיובי, משלבים מילות מפתח או כל גירוי אחר, כדי לסייע לתלמידים לזכור ולשלוף את החומר הנלמד מהזכרון בעתיד. העיגון יכול להיעשות במודע או שלא במודע.
– מטה מודל
במסגרת פיתוח ה-NLP חקרו בנדלר וגרינדר אנשי מקצוע מובילים מתחומים שונים, וביניהם מילטון אריקסון שהיה אז פסיכולוג ופסיכיאטר ואבי השיטה האריקסוניאנית בהיפנותרפיה. הוא טבע את המושג “טיפול מהיר” שמטרתו, בניגוד לפסיכולוגיה הקלאסית באותם ימים, ליצור שינוי במספר מועט של פגישות.
מטרת ה”מטה מודל” של אריקסון היא לאסוף מידע ולגרום לשינוי, בין היתר, על ידי הפיכת שפה כללית ומעורפלת לשפה ברורה וספציפית. הסיבה שבני אדם משתמשים בשפה מעורפלת היא שהחושים שלנו קולטים בכל רגע נתון כמות עצומה של מידע, ולכן באופן טבעי אנו מתעלמים ומעוותים חלק מהמידע כדי להתאימו למוח שלנו ולתפיסת העולם שלנו.
המטה מודל מסווג התעלמויות אלה ל-3 סוגים עיקריים: השמטות, עיוותים והכללות כאשר כל סוג מתחלק לתתי סוגים נוספים, למשל השמטה פשוטה – “זה מאד קשה”: אפשר לשאול: מה בדיוק קשה? למה קשה? מתי זה קשה?, לעומת השמטה השוואתית – “עדיף לא לעשות את זה”: אפשר לשאול: עדיף בהשוואה למה?, וכד’.
להלן עוד דוגמה לשימוש במטה מודל באמצעות שאלות המכוונות לפרק הכללות: “היא אף פעם לא עושה מה שאומרים לה”: אפשר לשאול: האם קרה פעם שכן עשתה מה שאומרים לה? מי בדיוק אומר לה לעשות דברים שהיא מסרבת? איזה סוג דברים היא לא עושה?
אלה רק כמה דוגמאות לשימוש במטה מודל על מנת לשפר את איכות התקשורת, להשיג בהירות ולעתים “לשנות את דעתו” של הדובר אם וכאשר יש צורך.
לסיכום
NLP אינו מדע בפני עצמו ואינה תיאוריה מקורית, אלא שיטה שריכזה ושיכללה מגוון הבנות, אסטרטגיות וכלים מתחומים שונים. בבית הספר, מורים רבים משתמשים בשיטות הנמצאות בבסיסה של ה- NLP, מבלי שהם אפילו מודעים לכך. יחד עם זאת, למידה מובנית של NLP על כל רבדיה ומגוון התהליכים המוצעים בה, יכולה לסייע מאד למורים לפתח כלים נוספים ולבחור בכל מצב את הכלי המתאים ביותר.
ומצד התלמיד – האם כל תלמיד חייב לעבור סדרת תהליכי NLP? בוודאי שלא. אבל כאשר מורים משתמשים בעקרונות ובכלי ה- NLP הם מסייעים לתלמידים להרחיב את המפה הייצוגית שלהם, לפתור בעיות בצורה יעילה יותר, ולפתח אסטרטגיות למידה נוספות.
ליצירת קשר ופרטים נוספים על מיכל אייל
