העיקר ה"בריאו"ת"

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, גיא מסד
לפיזיולוגיה שלנו קצב משלה והוא אינו תואם את קצב החיים החיצוניים לנו כיום, ולכן לאורך זמן יכולות להיות לכך משמעויות הרסניות.

כשאני חושב על העולם שלנו ולאן הגענו, עולות בי מחשבות על תהליך מוזר שעוברת האנושות, בעיקר בעולם המערבי. מצד אחד קדמה גדולה. יחד איתה, ואולי אף בגללה, עליה דרמטית במספר החולים במחלת הסרטן. הרבה מאוד המצאות שמאפשרות נוחות גדולה, כלי רכב ומטוסים, אפשרות לשוחח עם הקצה השני של העולם באמצעות טכנולוגיות סלולר ואינטרנט, אוכל מוכן ועוד, מביאים איתם אפשרות של לעשות יותר ובפחות זמן.

יחד עם זאת, למרות שניתן לבצע כיום יותר פעולות ויותר מהר מבעבר, גוף האדם נשאר כשהיה. לפיזיולוגיה שלנו קצב משלה והוא אינו תואם את קצב החיים החיצוניים לנו כיום. כפי שנאמר ונכתב כבר ע"י רבים, מצב "הילחם או ברח" הוא מצב שכיח אצל הרבה מאוד אנשים בעולם המודרני ולאורך זמן יכולות להיות לכך משמעויות הרסניות.

כיצד ייתכן שעם טכנולוגיה כל כך מתקדמת אנחנו מגיעים למצב שעל פי הסטטיסטיקה כל אדם שלישי ואפילו שני חולה במחלת הסרטן? למי שעוסק ברפואה קונבנציונאלית וברפואה המשלימה התשובה ברורה. מנהלים שדורשים יותר (יותר פעולות ובפחות זמן), הרצון להרוויח יותר כסף, להספיק, להצליח וכו' מביאים איתם מתח ולחצים, ויתור על תזונה נכונה וחוסר אנרגיה לפעילות גופנית. שילוב של עומס ומתח,תזונה לקויה והעדר פעילות גופנית תורמים לירידה ביעילות מערכת החיסון ולאורך זמן זה מאפשר לשינויים לא רצויים להתרחש בגוף.

כאחד שלמד את נושא ההתמודדות עם מחלת הסרטן בגישת מכללת רטר למדתי שקיימת סבירות גבוהה לכך שאדם החולה במחלת הסרטן חווה אירוע בעל השפעה רגשית משמעותית בתקופה של עד שנה וחצי לפני פרוץ המחלה. כשדיברתי עם אנשים שהחלימו ממחלת הסרטן הופתעתי לגלות שישנם גם רופאים ששואלים את החולים שלהם איזה אירוע בעל משמעות רגשית עמוקה הם חוו בתקופה של 4-5 שנים האחרונות. 

בעיניי זהו ממצא דרמאטי. קיימת הבנה שיש קשר ברור בין חוויה רגשית למצב בריאותי של אדם. רבים מכם הקוראים גם יודעים זאת. בוודאי שמעתם על משהו שלקה בהתקף לב או מת ממחלת הסרטן ואמרו עליו: "היו לו הרבה קשיים" או דברים דומים. בשנייה אחת של מודעות יש הכרה בכך שיש קשר בין מצב רגשי למצב בריאותי. אולם, מייד לאחר מכן כל אחד חוזר לענייניו כי "אין מה לעשות, ככה זה בחיים, חייבים להמשיך".

אני מוצא שיש כאן עניין מהותי מכיוון שברור שיש כאן טריגר, אירוע שהביא להתנהלות רגשית, שפגעה בצורה משמעותית במערכת החיסון. כל מה שצריך לעשות זה לסייע לאדם החולה להבין זאת, לחזק אותו באותה נקודה ולהחזיר למערכת החיסון את האחריות על בריאות הגוף.

מה הכוונה כאן ב"להחזיר למערכת החיסון את האחריות?" בכדי להבהיר נקודה זו אני מבקש לשאול אתכם את השאלה הבאה: כשמשהו אומר "חטפתי וירוס", מה זאת אומר? דמיינו כלי דם ובו כדוריות דם אדומות שנעות עם הזרם, כשלפתע מגיע גוף שמייצג חיידק / וירוס / תא חריג ואז המערכת החיסונית פוגשת את אותו גוף ומשמידה אותו.

האם עצרתם לחשוב מתי זה בעצם קורה? זה קורה כל הזמן. עכשיו, ממש ברגע זה! אדם בריא לא מודע לדברים הפנימיים שקורים אצלו בגוף ובמובן מסוים הוא אפילו מקבל כמובן מאליו את העבודה הנפלאה שמבצעת מערכת החיסון בכל רגע נתון. 

זה אומר שהמשפט "חטפתי וירוס" הוא לא מדויק בלשון המעטה. כל הזמן יש חיידקים ווירוסים בתוך הגוף, רק שבגוף מאוזן מערכת החיסון יודעת איך להתמודד איתם. המשמעות העמוקה יותר של המשפט "חטפתי וירוס" היא צורת החשיבה הרווחת אצל רוב האנשים בעולם המערבי ועל פיה משהו חיצוני חדר אליהם וגרם להם לנזק, לחלות במחלה. בפועל, הדבר המדויק יותר הוא שהאדם עשה או חווה משהו שהביא להחלשת מערכת החיסון ובכך אפשר את הופעתה של המחלה. בשורה התחתונה, זה ההבדל בין להאשים משהו אחר לבין לקחת אחריות.

בשלב זה חשוב לי להדגיש את הדבר הבא: אין בכוונתי שיש לנטוש את דרך הרפואה הקונבנציונאלית. יחד עם זאת, במחלות כמו מחלת הסרטן נדרשת כאן גישה מעודכנת, רחבה יותר, כזו שמביאה לידי ביטוי את היכולת לקחת בחזרה את האחריות על בריאות הגוף.

הגישה המסורתית שנכונה עבור סימפטומים גופניים קלים יותר, כמו כאב ראש, שהפתרון השכיח אליהם הוא: "שמשהו ייתן לי כדור שיעביר לי את הכאב" לא עובדת כאן. יתרה מכך, הופעת מחלה כמו סרטן היא בעצם עדות לכך שלאורך זמן רב אדם חווה משהו שהוא לא נכון עבור הגוף שלו וכתוצאה מכך נוצר שינוי ברמת החומר והפיזיולוגיה בגוף.

המשמעות הבסיסית והראשונה של החזרת האחריות למערכת החיסון היא שהאדם החולה צריך לקחת אחריות, להיות אקטיבי ולנקוט במספר פעולות בכדי לאפשר לגוף שלו לחזור ולתפקד בצורה רגילה ומאוזנת. הוא צריך לומר לעצמו: "אני בוחר בחיים ואני יכול לעשות את זה".

הדבר הבא והמרכזי שיש לנקוט בו הוא שילוב של גישות מתחומים שונים. הרמב"ם היה זה שטען שהמילה בריאו"ת היא ראשי תיבות של: "בולם רוגזו (התנהלות רגשית), יפחית אוכלו (תזונה נכונה) ויגביר תנועתו (הפעלת הגוף)". לא מדובר כאן באותם דברים ששומעים בפרסומות או שכתובים על פלקטים בבתי ספר ובצבא על תזונה ופעילות גופנית, למרות שבהיבט מניעתי הם נכונים. מעבר למענה הרפואי הקונבנציונאלי המאוד חשוב, מדובר כאן על מענה ממוקד, המותאם למצבו הייחודי והאישי של החולה.

בתחום התזונה מדובר במומחיות של התאמת תזונה במושגים של "הרעבת הגידול" – הזנת הגוף במזון שמסייע למערכת החיסון ופוגע בגידול הסרטני. לצורך הבהרת העניין אומר שלעיתים תזונה נכונה יכולה לגרום לאדם לרדת במשקל ולבצע את התהליכים הנכונים הדרושים לגוף החולה, בעוד שיש כאלה הגורסים בטעות כי בכדי להתמודד עם מחלה על החולים לאכול טוב ולעלות במשקל.

בתחום תנועת הגוף נכללת גם פעילות גופנית אך גם, ואולי בעיקר, פעולות של הפעלת הגוף שמייצרות אפקט של "חיווט מחדש" של רקמת העור, של מערכת העצבים בגוף והשפעה על תפקוד איברים פנימיים בגוף החולה. בתחום זה כלולים טיפולי מגע ועיסויים בגישות שונות, דיקור סיני או יפני, כירופרקטיקה ועוד.

בתחום ההתנהלות הרגשית נמצאים כל טיפולי ה"גוף – נפש" וטיפולים רגשיים שונים שמסייעים לחולה לעצור את שטף חייו ולהירגע מכל הלחצים והמתחים, מסייעים לו להתבונן פנימה ולהתחיל להיות מודע לתחושות ולרגשות שלו ולמה שנכון עבורו לעשות מעתה ואילך. הגישה העיקרית בטיפולים אלה היא שכל אדם הוא כמו "כספת" ויש רק אדם אחד שיודע את הקוד לפתיחת ה"כספת" – האדם עצמו.

האם בחירה בשילוב גישות מתאפשרת רק למי שעמיד מבחינה כלכלית? לאו דווקא. ישנם מטפלים שונים שפועלים במסגרת עמותות, כמו עמותת "מנדלת הלב" למשל, שהטיפול בהם הוא במסגרת התנדבותית.

האם ניתן להחלים ממחלת הסרטן באמצעות טיפול קונבנציונאלי בלבד? בוודאי שכן. עצם קבלת הידיעה בדבר המחלה יש בה בכדי ליצור אצל אדם תהליך רגשי עמוק של חשבון נפש. ההחלטה של אדם כי הוא ינצח את המחלה, יחד עם הפרוצדורה הרפואית ושינויים בסגנון ובאורח החיים, יש בהם בכדי ליצור את מה שנדרש בהיבט הרגעת הגוף והנפש ולקיחת האחריות על תפקוד יעיל של מערכות הגוף.

בשנת 2004 דיבר דין אורניש (DEAN ORNISH) בהרצאתו ב – TED על הקשר שבין אושר, שלווה ובריאות. בהרצאה זו הוא הצביע על ההבדל בין מחלה (Illness) ובריאות (wellness) וסיכם כי השוני קיים בהבדל שבין "I" (אני) ו – "WE" (אנחנו), האותיות הראשונות בשתי המילים. אסכם ואומר שכשם שארגון בריא זה ארגון שיש בו חיבור טוב בין האנשים, כשם שבריאותו של אדם קשורה גם בהיותו בחברת חברים ואנשים אהובים, כך תהליך נכון של ההחלמה כולל שילוב של גישות שמאפשרות מענה שלם ויעיל יותר עבור האדם החולה והגוף שלו.

בשורות טובות.

ליצירת קשר ופרטים נוספים על גיא מסד