תה ירוק (camellia sinensis)

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, הלל לרנר
מקורו של הצמח בחבל אסם שבצפון מזרח הודו ומשם השימוש בו התפשט לסין וממנה למזרח אסיה.

מקורו של הצמח בחבל אסם שבצפון מזרח הודו ומשם השימוש בו התפשט לסין וממנה למזרח אסיה. עד המאה ה8 לפנה"ס השתמשו הסינים בסימן tu שביטא גם כרוב כבוש, עלי תה וגם עשב. החל מהמאה השישית לפנה"ס הסימן יוחד לעלי התה בלבד. בשפת המנדרין התה נקרא cha. משנת 1610 הסוחרים ההולנדים החלו ליבאו לאירופה. במאה ה-18 חדר התה לבתי אירופה בעקבות הסחר עם סין ונהיה חלק בלתי נפרד מתרבות הכנסת האורחים. השם sinensis מעיד על מוצאו מסין כפי שיחסו לו האירופאים בטעות. האירופאים שהורגלו בטעמים חזקים נהגו להתסיס את עליו וכך התקבל התה השחור העשיר יותר בטעמו. אך תהליך ההתססה עיקר את מרכיביו הפעילים, על כן נהוג היום לחזור לשתיית תה טבעי.
במרכיב הפעיל בתה נקרא תאין המשמש כממריץ עדין. התאין הוא חומר המעודד יצירת פורינים, על כן שתית תה לא מומלצת לחולי גאוט. התה עשיר בטנין העלול למנוע את ספיגת הברזל, אך הוספת מעט חלב, או לימון מבטלת את פעולתו. בתה מצוי מינרל הפלואור המונע את עששת השיניים ובריחת סידן מהעצמות. בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים אודות ערכם הרפואי של פיטוכימיקלים נוספים המצויים בתה. הסתבר שהתה הירוק עשיר בפוליפנולים הנלחמים ברדיקלים חופשיים ומונעים סרטן ומחלות לב. חומרים אלה ממריצים את חילף החומרים ועוזרים בירידה במשקל הגוף, כמו כן הם מונעי אלרגיות ודלקות פרקים שגרוניות ומחזקים את המערכת החיסונית מפני הדבקות בנגיף האיידס.
מומלץ לא להרתיח את העלים, אלא לשפוך עליהם מים שרתחו, כדי לשמור על החומרים הפעילים.

שיתון: לשתות מספר כוסות תה ביום.

בצקות: כנ"ל.

עייפות: כנ"ל.

אסתמה: כנ"ל.

כיב בקיבה ובתריסריון: לשתות מספר כוסות תה עם מעט חלב.

הפרעות בלב: לשתות מספר כוסות תה.

אוסטאופורוזיס: כנ"ל. התה מכיל פלואור בכמות של 10 מ"ג/ 100 גר' המחזק את קשירת הסידן.

עששת שיניים: לגרגר תמצית תה חזקה מספר פעמים ביום.

חולשה בלב: לשתות מספר כוסות תה.

כאבי ראש: להרטיב בד כותנה בתמצית תה מרוכזת ולחבוש בה את הראש.

שילשול: לשתות מספר כוסות תה ביום. הטנינים מכווצים את הריריות ומפסיקים את השילשול.

דלקות עיניים: להזליף תה אל תוך העיניים.