מאת: פורטל אלטרנטיבלי, הלל לרנר
המרווה היא אחד מצמחי המרפא הנפוצים ביותר בשימוש בקרב ערבי ישראל. המין הנפוץ ביותר בארץ נקרא מרווה משולשת.
מוצא הצמח מאזור הים התיכון ומאז ימי הביניים גידולו התפשט למרכז אירופה. השם האנגלי sage מקורו במילה הלטינית salvare – להושיע. בלטינית היא נקראת salvia שמשמעותו זהה – להושיע. officinalis מעיד על השימוש הרפואי בה.
המרווה היא אחד מצמחי המרפא הנפוצים ביותר בשימוש בקרב ערבי ישראל. המין הנפוץ ביותר בארץ נקרא מרווה משולשת. מין נוסף נפוץ בשימוש בעיקר באירופה נקרא מרווה רפואית. לא ערכתי הבחנה בין שני המינים כי מצאתי שהשימושים בהם ברפואה העממית דומים. עלפי ב'. צ'יזיק שם הצמח במקורות "מרמהין" על שום שתכליתו לפתוח את דרכי הנשימה: "ונבחשי בגוזא דמרמהין" (גיטין ס"ט, ע"ב). הערבים מספרים שכאשר ברחה מרים, מפני הורדוס למצרים היא ניגבה בעלי המרווה, את פניה ופני תינוקה ישו, כדי להתרענן מן החום הכבד. מכאן מקור השם "מרמיה" שפרושו המבורכת. השמן האתרי המופק מן הצמח מכיל טויונים המשפיעים על מערכת העצבים ומדכאים פעולתם של רעלנים שונים ומשפיעים בצורה הלוצינוגנית. שימוש מוגבר בטויון עלול לגרום לפירכוסים ואיבוד הכרה. הפנולים המצויים בשמן פעילים כנגד חיידקים ונגיפים. המרווה מכילה חומצה רוזמרינית בעלת פעילות אנטי דלקתית. בניסוים בבעלי חיים נמצא שהמיצויים של השמן המופק מן הצמח טובים להורדת לחץ דם, סוכר בדם, פירכוסי שרירים, דלקות והורדת חום. הצמח אינו מומלץ לנשים מניקות משום שמפסיק יצור חלב.
חיטוי פצעים בפה: ללעוס עלים טריים או לגרגר מירתח. להכנת מרתח חולטים כפית עלים בכוס מים.
ריפוי פצעים חיצונים: לכתוש עלים ולהניח על הפצע. או לחבוש את הפצע בעלים טריים.
לזירוז הגלדה של פצעים: מפזרים על הפצע עלים יבשים כתושים.
הצטננות: להרתיח על אש נמוכה חופן עלי מרווה בחצי ליטר מים ולשאוף את האדים כאשר מגבת מכסה את הראש והסיר.
שיכוך כאבי פרקים וכאבים בפי הטבעת: לשבת מעל אמבט אדים המכיל חופן עלי מרווה. במקביל מומלץ לשתות תה מרווה. מומלץ גם לעשות קומפרסים. מרטיבים בד במרתח ומניחים לעשרים דקות על האזור הכואב.
דלקות גרון: לגרגר בפה מרתח של מרווה ולשתות מספר פעמים ביום.
דלקות חניכיים: כנ"ל.
כאבי בטן: לשתות מספר כוסות תה מרווה בים עד העלמות הכאבים.
סוכרת: לשתות 6-4 כוסות תה מרווה ביום.
לחץ דם גבוה: לשתות 6-4 כוסות תה ליום.
חום גבוה: לשתות תה מרווה.
פרכוסי שרירים: לשתות מספר כוסות ביום עד הרגעת הפירכוסים.
מתח ועצבנות: לשתות מספר כוסת ביום.
שיעול וליחה: לשתות 6-4 כוסות ליום.
פטרת באצבעות הרגלים: לטבול את הרגלים פעם ביום למשך עשרים דקות בקערה עם מרתח של מרווה במשך חודש ימים. או להכניס עלי מרווה טריים לקצות הגרביים בין האצבעות כל יום ולהלך איתם יום שלם.
גזים וכאבי בטן: לשתות מספר כוסות תה מרווה ביום.
דיזינטריה: כנ"ל.
חוסר תיאבון: לשתות תה מרווה.
הפסקת יצור חלב אצל מניקות: לשתות מספר כוסות תה ביום.
הפחתת זיעה: לשתות 6- 4 כוסות ליום.
ליצירת קשר ופרטים מלאים על הלל לרנר
