מאת: פורטל אלטרנטיבלי, קרן ידיד
פעמים רבות אנחנו מכינים את האוכל בצורה כמעט לא מודעת, ו'מנצלים' את הזמן לחשוב על דברים אחרים. בואו ללמוד לבשל עם אהבה!
בסרט היפהפה 'כמו מים לשוקולדה' יש סצינה בלתי נשכחת: טיטה, הגיבורה, מבשלת מרק למסיבת החתונה של אהוב ליבה עם אחותה הבכורה. אימה הרודנית היא זו שאסרה עליה להינשא על מנת שתוכל לטפל בה בזיקנתה ויזמה את החתונה החלופית. בנוסף, היא מכריחה אותה להכין את ארוחת החתונה ואף אוסרת עליה לבכות. למרות זאת, בשעות הקטנות של הלילה כשאימה כבר ישנה, מתגנבת לטיטה דמעה אחת מלוחה לתוך סיר המרק הגדול. למחרת, אוכלים כל הסועדים את המרק ומיד אחר כך מתחילים להקיא.
למה זה קרה? בזמן הבישול היתה טיטה מרוכזת כל כולה בעצב ובליבה השבור. למרות הנחיות אימה, לא יכלה 'לבלוע' את הבחירה של אהוב ליבה להתחתן עם אחותה ולא הצליחה לכלוא בתוכה את העצב. על פי הידע העתיק של 'בישול עם קסם', בזמן הבישול היא 'הטעינה' את האוכל ברגשות הללו, אותן סימלה הדמעה הבודדת שנפלה למרק. כתוצאה מכך, כל מי שאכל את המרק, לא הצליח לעכל או להחזיק בתוכו את האוכל, בדיוק כפי שקרה לטיטה בזמן הבישול.
רגשות ללא מילים
חישבו על זה: כשאנחנו פוגשים אדם אחר, לעתים קרובות אנחנו יכולים לחוש מה הוא מרגיש גם בלי מילים. אם מישהו אוהב, עצוב או שמח, הרבה פעמים אנחנו פשוט 'יודעים' את זה ברגע שאנחנו פוגשים אותו. כיצד? כי הוא 'משדר' לנו את הרגש באופנים שונים, חלקם אינם מילוליים. האופן הלא מילולי המוכר ביותר הוא שפת הגוף. 'דיבור אנרגטי' הוא אופן נוסף ופחות מוכר בעולם המערבי: לרגשות שונים יש תחושה אנרגטית שונה. אנשים שפיתחו את יכולת החישה האנרגטית יכולים לראות, לשמוע, לחוש את האנרגיה הזו, כל אחד בדרך או בדרכים שמפותחות אצלו. למשל, האנרגיה של שמחה היא מתפרצת ומלאת חיים; למי שרואה אותה היא יכולה להראות כגלים אדומים ושובבים ומי ששומע יכול אולי לדמות את הצליל לאחת הסימפוניות העליזות של מוצרט; לעומתה, עצב מרגיש שקט ומופנם, הצבע שלו יכול להיות אפור או סגול חיוור והצליל שלו יכול להיות דומה לקונצ'רטו נוגע ללב של באך. לאהבה יש 'טעם' ותחושה מתקתקים ומלטפים, היא פעמים רבות ורודה והצליל…? אין סוף שירי פופ מנסים להעביר את התחושה הזו במנגינה.
הכל נכנס לאוכל!
עכשיו, חישבו על מישהו שמבשל ארוחה לאהובת ליבו והוא כל כולו מרוכז באהבה, בשמחה ובתחושת השלווה על כך שמצא את 'החצי השני' שלו. בעודו מבשל, הוא מקרין את הרגשות הללו. ההקרנה האנרגטית הזו חודרת לכל מה שסביבו, כולל לאוכל שהוא מבשל. ברמה האנרגטית, הוא 'תיבל' את האוכל באהבה, שמחה ושלווה. כאשר הוא ואהובתו ישבו בערב לאכול, האנרגיות הללו ייכנסו לגופם כחלק מהאוכל ויזינו אותם, בדיוק כמו שאר המרכיבים.
ההטענה האנרגטית הזו של האוכל מתרחשת בכל פעם שאנחנו מכינים משהו לאכול, החל בכוס הקפה של הבוקר וכלה בארוחת הערב המשפחתית של יום שישי. העניין הוא, שבמרבית המקרים אנחנו כלל לא מודעים לאנרגיות שאנחנו מכניסים לאוכל.
בתרבות המערב הלחוצה, פעמים רבות אנחנו מכינים את האוכל בצורה כמעט לא מודעת, ו'מנצלים' את הזמן לחשוב על דברים אחרים: הויכוח עם הבוס אתמול, החששות מהמצגת החשובה שיש לנו היום או ההנאה מהסרט המצוין שראינו בלילה. לחילופין, או בו זמנית, אנחנו יכולים לדבר בטלפון עם אמא שלנו ולחלק הוראות לשאר באי הבית… תחשבו, כל זה נכנס לאוכל שלכם.
בנוסף, מכיוון שאנחנו לא ממוקדים בבישול, נוצר לעיתים ריק (ואקום) אנרגטי. כאשר היקום מזהה ריק כזה, הוא ממלא אותו באנרגיה עודפת שמסתובבת באזור. היקום לא בוחר או בוחן האם האנרגיה הזו מתאימה לנו ומקדמת אותנו. היא פשוט היתה שם ולכן אותה הוא מזרים. האנרגיה הזו עוברת דרכנו וגם היא נכנסת לאוכל.
להכניס קסם לאוכל
הידע העתיק של בישול עם קסם מגיע מתרבויות שמאניות עתיקות ממקסיקו, בהן הועבר מאמא לבת במשך דורות רבים. עפ"י התפיסה השמאנית, אנו יכולים לבחור מראש את האנרגיות שאנו רוצים שייכנסו לאוכל ובאמצעות שימוש בטכניקה פשוטה – 'להטעין' אותן לתוך האוכל. אנו חופשיים לבחור את האנרגיות המתאימות ביותר לדברים שאנו רוצים לממש ולהגשים בחיינו. ניתן להקדיש ארוחות לנושאים כמו מזומנים, יצירת מערכת יחסים אינטימית ואוהבת, ריפוי או בריאות ועוד. בישול עם קסם מצריך מאיתנו לבצע תהליך הכנה לפני שאנו מתחילים לבשל ולהיות ממוקדים בזמן הבישול. כמו כל טכניקה אחרת, ככל שמתרגלים יותר – הדברים הופכים להיות קלים יותר ולבסוף אף הופכים לחלק טבעי מתהליך הבישול.
להיות כאן ועכשיו
העיקרון הבסיסי והחשוב ביותר בבישול עם קסם הוא להיות כאן ועכשיו. זהו אחד העקרונות החשובים ביותר, והמאתגרים ביותר, באורח החיים הרוחני בכלל. ספרים רבים עוסקים בנושא (ביניהם הספר המופלא 'כוחו של הרגע הזה' מאת אקהרט טול) ומציעים כלים שונים לשכלול היכולת הזו שלנו. זה מדהים ומעודד לחשוב שפעם כולנו חיינו כך באופן טבעי. התמקדנו בכל רגע ורגע במה שקורה כאן ועכשיו. עם התפתחות התפיסה המערבית שמייחסת משמעות עצומה למוח ולמחשבה – 'אני חושב משמע אני קיים' (דקרט) – התחלנו לתת משקל יתר למחשבות, עד כדי מצב של כמעט שעבוד. כל מי שהתנסה בקושי להשקיט את המוח בזמן מדיטציה יודע בדיוק עד כמה הוא דומיננטי בחיינו.
כאשר אנו מבשלים עם קסם, אנו מתרגלים את עיקרון החיים בהווה. אנו מקפידים להתרכז בתהליך הבישול ובאנרגיות שבחרנו להטעין בהן את האוכל. כאשר מופיעה מחשבה טורדנית שאינה שייכת לבישול, אנו שמים אותה בצד, תוך התחייבות לחזור ולטפל בה במועד מאוחר יותר. באופן זה אנחנו מוודאים כי לאוכל ייכנסו רק האנרגיות שבחרנו וכך אנחנו מבשלים ארוחות שהן לא רק טעימות, אלא גם יכולות לקדם אותנו לקראת השגת שאיפותינו וחלומותינו.
