מאת: פורטל אלטרנטיבלי, עירית קריסטיאנפולר
המודעות והרצון שלנו לשנות את האופן בו אנו חווים את חיינו דורשים מאתנו להכיר בכך שהדבר ניתן לביצוע.
ריברסינג – Rebirthing היא אחת משיטות הטיפול המתייחסות לגוף- נפש-רוח. השיטה משתמשת בטכניקה של נשימה מודעת לריפוי. השם "ריברסינג" ניתן לשיטה מכיוון שהיא מציעה דרך לחשיפת המצב החבוי והקדום של גוף נפש, שהוא מצב של איזון ושלווה, מצב שחווינו ברחם ונשכח עקב זעזוע הלידה ומערכות היחסים הראשונות בחיינו.
את השיטה פיתח לאונרד אור, איש עסקים אמריקאי, בשנות ה- 70 של המאה הקודמת. בשעה ששהה באמבט מים חמים ונשם, התמקדה תשומת ליבו בנשימה, והוא חווה מחדש את לידתו. החוויה השפיעה באופן משמעותי על חייו. הוא ראה בנשימה מכאניזם מרפא. כאשר אנו נושמים במשך שעה, מרוכזים בנשימה וזונחים את מחשבות וטרדות היום יום, מתחילות לעלות בנו תמונות ישנות ורגשות נשכחים. ככל שנמשיך בנשימה יאבדו זיכרונות אלה את המטען הפסיכולוגי שהיו טעונים בו.
דרך ההתנסות והצטברות הידע על השיטה, נמצא שטכניקת הנשימה (גם במים וגם מחוץ למים) מעלה ומציפה רגשות ותחושות נשכחים, רגשות שעברו הדחקה והוטבעו בגופנו וכך יצרו חסימות אנרגטיות.
במהלך תיעוד מפגשים טיפוליים נמצא קשר בין דפוסי חשיבה והתנהגות במהלך חיינו לבין הטראומות הראשונות שהדחקנו.
לידה, גם כאשר היא טבעית ובריאה, היא טראומטית עבור התינוק. היציאה מהרחם, המעבר הקשה בתעלת הלידה, היציאה לאוויר הקר, לאור מסנוור, למגע מחוספס של הבד, הניתוק מהאם, תחושת חוסר האונים – כל אלו הן חוויות טראומטיות פיסיות ורגשיות, המלוות בעצירת הנשימה. אנו עוצרים את הנשימה כדי לנסות להימנע מהכאב ומהפחד. כל התחושות האלה ליוו אותנו ברגע תחילת חיינו, לכן אנו תופסים אותן כקשורות וחיוניות להישרדות שלנו. כלומר, שני תהליכים מתרחשים במקביל:
1. המחשבות שליוו את תהליך הלידה וכל הקשור בו נתפסות כמחשבות החיוניות להישרדות שלנו, ולכן הן הופכות לדפוסי חשיבה הממשיכים ללוות ולנהל את חיינו.
2. דפוס של עצירת הנשימה או רידוד הנשימה מול רגש ותחושה שליליים. הקשר הזה בין הנשימה והרגש מוכר לנו מהביטויים: "פחד עוצר נשימה" ו"נעתקה נשימתו".
בראיונות שנערכו לאמהות וילדיהן הבוגרים במצב של היפנוזה, נמצאה התאמה ביניהם בתיאור תהליך הלידה, מה שמוכיח שהתינוקות זוכרים את לידתם. לדוגמה: תינוק ששהה באינקובטור לאחר לידתו, מפתח מחשבה שהוא זקוק ל"חומות" סביבו כדי לשרוד, מה שהיה נכון כשנולד. כילד וכמבוגר ישמור על ה"חומה" באמצעות ריחוק פיסי ו/או נפשי מאחרים, באמצעות השמנת יתר, קושי ביצירת קשר וכו'.
תינוק שנולד בניתוח קיסרי, שכיוון ההתקדמות שלו שונה בגסות על ידי המיילד, ייתפתח להיות אדם בעל אופי עקשן, שמתעקש לעשות דברים בדרכו, ובמקביל יקיים דפוס מחשבה האומר ש"כדאי שאבקש עזרה או שלעולם לא אצא מזה". שני הדפוסים הללו יייצרו בלבול מול כל צומת דרכים בחייו.
המודעות והרצון שלנו לשנות את האופן בו אנו חווים את חיינו דורשים מאתנו להכיר בכך שהבחירה במחשבה מסוימת בזמן הלידה אמנם התאימה לנסיבות באותו הזמן, אלא שהנסיבות מאז השתנו. אין אנו חסרי אונים כעובר, כתינוק. יש לנו כעת אפשרויות בחירה ויכולת להשפיע על חיינו. כפי שראינו, הדפוס שלנו להימנע מתחושות שאנו תופסים כשליליות הוא עצירה או רידוד של נשימה. חוויות שליליות מעלות בנו מטען שלילי מהעבר, וכדי להימנע מהתחושה הלא טובה אנו מרדדים או עוצרים את הנשימה. זהו תהליך של הדחקה.
תהליך ההדחקה
כל מחשבה, תחושה ורגש מעוררים תחושה במקום כלשהו בגוף. אם נתכוונן במודע לכך, נוכל לחוש את המיקום בגוף. הגוף שלנו מורכב מכמה רבדים, בניהם הגוף הפיסי והגוף האתרי. הגוף האתרי כולל את ה'מיינד', תחושת הזהות והמודעות הערה. בזמן חלום אנו לא חווים את הגוף הפיסי משום שהגוף האתרי לא נמצא בתוכו. בזמן ערות שני הגופים נחווים באותה המידה.
ההדחקה יוצרת ניתוק בין הגוף האתרי והפיזי (כמו בזמן חלום), באותו המקום בגוף שבו האדם אינו מעוניין לחוות רגש שלילי. הניתוק בנקודה המסוימת חוסם את זרימת אנרגית החיים לאותה נקודה. באותה נקודה יתרחש תהליך של הזדקנות ובהמשך מחלה. זוהי התופעה המוגדרת כ"חסימה אנרגטית". אזורים חסומים מאנרגיה ישפיעו על חלקים אחרים של הגוף. בנוסף, ההדחקה גם קוטעת את ביטוי הרגש במלואו.
לכל הרגשות יש באופן טבעי מחזוריות של התחלה וסיום. אנחנו צוחקים עד שנרגעים, כועסים עד שנרגעים וכו'. ההדחקה קוטעת את השלמת המחזוריות וגורמת לרגש להיבנות בגוף (יצירת החסימה). הלחץ שנוצר יחפש פתח מוצא, כמו התפרצות כעס או בכי ללא פרופורציה לגירוי, או תופעות פיזיות של מחלה. (התפרצות הרפס, כאבי בטן).
ההתנגדות לרגש וההדחקה דורשים מאתנו הרבה אנרגיה. אנו משתמשים באמצעים חיצוניים ש"יסייעו" בתהליך ההדחקה, כדי שנוכל להמשיך בשגרת חיינו.
הטיפול בריברסינג
במסגרת הטיפול נערכת שיחה, המאפשרת נגיעה והכרות עם רגשותינו, דרך יצירת קשר בין חיינו היום, כאן ועכשיו, לבין עברינו. לאחר שעוררנו את הרגש ונגענו בזיכרון המוטבע, גם אם לא זכרנו או הבנו את הקשר ברמה המודעת, תהליך הנשימה יתחיל בפועל את תהליך הריפוי.
הנשימה המעגלית מאפשרת גישה לתבניות ההדחקה, החסימות האנרגטיות בגופינו, שהן החוויות והרגשות שהוטבעו בגופנו.
נשימה מעגלית יוצרת מעגלים סגורים של תנועת אנרגיה בגופינו שנוגעת ומניעה גם אזורים חסומים. חוויות ישנות ורגשות צפים לתוך ההכרה בתהליך הנשימה המחוברת. כשאנו מתקרבים לחוויות אלו אנו חווים רגשות כמו פחד, כעס וכאב, הגורמים לנו לעצור את הנשימה ו"לברוח", לכן רצוי שיהיה אדם המלווה את התהליך, שיעודד ויזכיר לנושם להמשיך את תהליך הנשימה.
כשאנו ממשיכים לנשום ולא עוצרים, בנוכחות הרגשות השליליים שעולים, אנו למעשה מקבלים את הרגשות ולא דוחים אותם. אנו חווים ומקבלים אותם ללא שפוט והתנגדות. המטען הפסיכולוגי הטראומטי משתנה ומתפוגג בתהליך שהקצב שלו מאוד אינדבידואלי.
אנו משחררים באופן תהליכי את החסימות ומאפשרים תהליך של הטמעת הרגשות (אינטגרציה). התהליך של שחרור החסימות והמטען הפסיכולוגי שלהן פותח בפנינו אפשרויות לבחור בדפוסי חשיבה והתנהגות חדשים. נשימה מלאה ורצופה בנוכחות הרגשות והתחושות שעולים בנו, מאפשרת את קבלת הרגשות מתוך אהבה סליחה וללא שיפוט. תהליך זה פותח את הדרך לאמץ אמונות ומחשבות חיוביות, ובחירה חופשית יותר בדרכי התמודדות עם החיים.
הרגשות הופכים לאנרגיה של הנאה וריפוי כשאנו מוותרים על שלילתם. אנו יכולים לחוות יותר אהבה וחיות בחיינו ובמערכות יחסים, כשנרגיש בטחון להתמסר לאנרגית החיים, אותה אנרגיה שלמדנו לחשוש ממנה בלידה.
שחרור החסימות הקדומות פותח בפנינו עולם של יותר אושר, יצירתיות, תמימות, רוחניות ובריאות
